אינדי שמינדי

הברנז'ה ההוליוודית כולה התגייסה להציל את הסרט "חורשות את הלילה" (Booksmart, באנגלית). נטלי פורטמן, טיילור סוויפט, ראיין ריינולדס ואפילו המלכה שלנו גל גדות - כולם צייצו באטרף והתחננו לצופים - ובעיקר לצופות - שימהרו לראות על המסך את הסרט העצמאי שהיה אמור להיות הלהיט הקטן והמפתיע של העונה, גרסה נשית ל'סופרבאד'. סרט הבכורה שביימה אוליביה ויילד (יוצאת 'האוס'), על שתי חנוניות שחוגגות את סיום התיכון בלילה של שתייה ופריקת עול, הוא פצצת באזז מהלכת כבר כמה חודשים. הטריילר הפציץ והבטיח פסקול מהשמיים, יש הופעות אורח של ליסה קודרו וג'ייסון סודייקיס, וויל פארל בעמדת המפיק, ואת אחת הנערות מגלמת ביני פלדסטין - אחותו של ג'ונה היל, כוכב אותו 'סופרבאד', מה שרק חיזק את ההשוואות המחמיאות. המבקרים התמוגגו והבטיחו "קלאסיקה מודרנית" ו"קאלט בהתהוות", אבל הייתה רק בעיה אחת קטנה: הקהל לא בא.

ויילד צייצה במתח, תוך שהיא מציינת מפורשות שכישלון הסרט שלה "עלול לגרום לאולפנים להירתע מלעשות סרטים על נשים ושל נשים", והביעה תקווה שהמגמה עוד תתהפך. אבל מאחורי הסיפור של 'בוקסמארט' יש כמה לקחים עגומים למדי, שלא בהכרח קשורים לזווית הנשית. הראשון הוא, שכמו שאי־אפשר ללמוד איך להיות מקובל ו"קול", ככה אי־אפשר להנדס להיט.

הדבר השני הוא עד כמה תעשיית האינדי בהוליווד חיה בבועה. כי 'חורשות את הלילה' הוא באמת סרט מקסים ומתוק, אבל הוא גם חי בפלאנטה אחרת ממה שרוב הקהל האמריקאי מוכן להכיל. הוא מתרחש במהלך יממה אחת בלוס־אנג'לס, שמתוארת כגן עדן ליברלי על ספידים. כל הדמויות בסרט - כולל המורים ומנהל בית הספר - הן מתקדמות, פרוגרסיביות, מגניבות, מכילות ולרוב גם נזילות מבחינה מגדרית. אחת משתי גיבורות הסרט היא לסבית, מה שמתקבל כעובדה קיימת ונון־אישיו, ואפילו לעובדה ששתיהן חנוניות מתנשאות אין באמת שום השפעה על מעמדן החברתי. הן לא חסרות ביטחון, אף אחד לא באמת מתעמר בהן, ומהר מאוד הן מגלות שגם "הספורטאי החתיך" של השכבה הוא גיק במסווה שמכיר בעל פה את הארי פוטר.

יש בזה כמובן גם משהו מקסים, ששובר שוב ושוב את הציפיות, וזה מסביר למה 'בוקסמארט' כבש כל כך הרבה לבבות באזור החיוג של אל־איי וסביבתה, אבל מתקשה מחוצה לה. כמו ש"הסמול" לומד שוב ושוב בארץ, ברגע שאתה נחשב ללוזר, קשה מאוד לצאת מהרובריקה הזאת.