המוטיבציה מנצחת: השחיינית הצעירה שלא מוותרת

שי דגן בת התשע נכנסה לבריכה בגיל חמישה חודשים ומאז קשה להוציא אותה משם. אחת לשבוע היא הגיעה יחד עם אמה לבריכת השחייה, ושם הבינו הוריה שהמים הם המקום הטבעי שלה. "אין לי איך להסביר את זה אבל מהשנייה שהיא נכנסה למים היא נהיית שי אחרת. היא חוגגת שם, זה עושה לה טוב יותר מכל דבר אחר שהיא עושה היום", מספר אביה, נדב דגן.

בגיל חמש שי כבר שלטה בשלושה סגנונות שחייה וכיום היא שייכת לקבוצת ספורטאי הספיישל אולימפיקס - ארגון התומך ומאמן ספורטאים עם מוגבלות שכלית התפתחותית. היא מתאמנת ארבע שנים בענף השחייה והספיקה להשתתף במספר תחרויות, לרוב מול ילדים הגדולים ממנה. המטרה היא לייצג את ישראל במשחקים האולימפיים בברלין שיתקיימו ב-2023. כיום שי היא הספורטאית הצעירה ביותר בארגון בארץ ובעולם.

שי בבריכה, כשהייתה בת שבע:

מציאות חדשה

מהלך ההריון של שי היה תקין לחלוטין והלידה עברה באופן מהיר אך למחרת קראו להורים לשיחה והודיעו להם שלבתם יש תסמונת דאון. על אף שאחד הרופאים בבית החולים הציע לענת ונדב להשאיר את שי בתינוקיה ולחזור הביתה, הם לא העלו בדעתם אפילו לא לרגע לבחור באופציה הזאת.

"הדבר הראשון שעשינו היה לקרוא לבני המשפחה משני הצדדים ולספר להם", מספר נדב. "הם הגיבו באהבה ובחיבוק, ומיד הבנו כולנו שצריך להירתם ולהתארגן לקראת המציאות החדשה שפגשה אותנו ולקראת המשימות המאתגרות שהעתיד יזמן", מספר נדב.

כל המשפחה תמכה מהרגע הראשון(צילום: אלבום פרטי)

לשי יש אח ואחות והמשפחה מתגוררת בקיבוץ רמת הכובש, ליד כפר סבא. היא מוגדרת כילדה עם מעוכבות שכלית התפתחותית, ולדברי נדב, "ההתפתחות שלה היא איטית יותר משל שאר בני גילה אך בעזרת המוטיבציה המטורפת שלה והרצון להיות מובנת לסביבה ולהיות כמו כולם היא מתפתחת ומתקדמת בצורה מעוררת תדהמה". 

במה הקשיים שלה באים לידי ביטוי?

"בפערים לימודיים שילכו ויתרחבו עם השנים אך היא מסיימת כיתה ב' כשהיא יודעת קרוא וכתוב ואף פותרת תרגילי חיבור בחשבון. במחשב ובטלפון נייד היא שולטת באופן מוחלט. בנוסף, יש לה קושי בהיגוי מילים ולכן היא נעזרת בקלינאית תקשורת על בסיס שבועי.

"בפן הפיזי, לשי יש גמישות יתר ולשם כך היא נכנסה לבריכה לטיפולי הידרותרפיה כבר בגיל חמישה חודשים ושם התחיל סיפור האהבה בינה ובין הבריכה".

עם נשיא המדינה(צילום: ספיישל אולימפיקס)

שיתוף פעולה מלא של צוות בית הספר

שי נולדה עם מום בלב ובגיל ארבעה חודשים היא עברה ניתוח לב פתוח שתקופת ההתאוששות ממנו היתה מוערכת בכחודש ימים, אך לאחר שבוע בדיוק היא כבר חזרה הביתה. "יתכן וביכולת הריפוי וההתאוששות ההיא התגלתה גם יכולת הדילוג של שי מעבר למשוכות החיים השונות", אומר אביה.

כששי נכנסה למעון היום בבית איזי שפירא בגיל שנה, היא המשיכה שם את הטיפולים במרכז ההידרותרפי שלהם וכבר היו לה שני טיפולים שבועיים. כיום היא ממשיכה להתאמן באותה בריכה במסגרת הספיישל אולימפיקס. "אנחנו גאים לדעת שיש ארגון הרואה בחברים הרשומים בו ספורטאים אמיתיים ללא קשר למספר הכרומוזומים בגופם או לרמת תפקודם הקוגניטיבית", אומר נדב. "אנחנו מאוד מאושרים בבחירתה של שי ללכת בדרך הספורט כדרך להתפתחות ומאוד מקווים שהיא תמשיך בדרך זאת כמה שרק תרצה ותגיע הכי רחוק שאפשר".

בחרה בדרך הספורט(צילום: אלבום פרטי)

איך עובד השילוב של שי בכיתה רגילה?

"התחלנו לשלב אותה כבר בשנה השנייה של לימודיה בבית איזי, בגיל שלוש וחצי. יום אחד בשבוע הייתה שי הולכת לגן עם בני גילה בקיבוץ ומשלבת הייתה מגיעה ללוות אותה במשך היום. בשנה שאחרי כבר הוגדל השילוב ליומיים בשבוע.

"בכיתה א' התחילה שי את לימודיה בבית הספר האזורי 'יחדיו' שבקיבוץ רמת הכובש היכן שלומדים ילדי הקיבוץ וילדים מישובים מהסביבה. הטמעת תהליך השילוב כלל הכנה של צוות בית הספר, אינספור פגישות הכנה בינינו לבין הצוות, והכל מלווה בהתרגשות גדולה ובשיתוף פעולה מלא מצד ההנהלה וצוות המורות.

לכתבות נוספות - היכנסו לפייסבוק הורים של ynet

"בסיום יום הלימודים משולבת שי באופן מלא בחינוך המשלים של ילדי הקיבוץ במסגרת בתי הילדים וכמובן שגם שם שי היא חלק בלתי נפרד מבני כיתתה ולוקחת חלק פעיל בכל הפעילויות כולל טיולים בחופשים, פעולות אחר הצהריים, הופעות בחגים ועוד מגוון רחב מאוד של סיטואציות על בסיס קבוע.

"שי משתתפת בקיבוץ בחוג המחול עם בנות גילה ובמשך כמה שנים גם למדה קפוארה. הריקוד הוא אהבתה השנייה לצד המים.

ריקוד הוא אהבתה השנייה(צילום: אלבום פרטי)

מה האתגר הכי גדול מבחינתכם?

"ישנם לנגד עינינו מספר אתגרים כהורים לשלושה ילדים בכלל וכהורים לילדה עם תסמונת דאון בפרט. ראשית, הצורך המתמיד לראות את שני אחיה של שי ולהיות קשובים גם לרצונותיהם ולצרכיהם באופן טוטאלי בדיוק כפי שאנו עושים זאת עם שי.

"אנחנו רואים חשיבות גדולה מאוד בטיפוח היחסים בין האחים בזמן ההווה ומקווים מאוד שבעתיד הם ימשיכו להיות מלוכדים ואוהבים וידעו לדאוג ולעזור האחד לשני.

"אתגר נוסף הוא לעזור לשי להיות כמה שיותר עצמאית, כך שבעתיד יהיו פתוחות בפניה כמה שיותר אפשרויות לחיים טובים ומאושרים. אתגר נוסף הקשור לעולם השחייה הוא לשים לב שאנחנו לא דוחפים אותה להמשיך מעבר לרצונה, להמשיך לגרום לה להגיע לבריכה בכיף ולא להפוך עבורה את השחייה למשהו טראומתי ומפוספס".

דואגים אחד לשני(צילום: אלבום פרטי)

מה החלום שלכם?

"החלום שלנו עבור שי שתהיה בריאה, עצמאית ומאושרת ותחיה בקהילה שתאהב אותה ותקבל אותה כפי שהיא. שי ביקשה למסור שהחלום שלה הוא להיות רקדנית בצוות של נועה קירל".

איזה מסר חשוב לכם להעביר לציבור ולהורים לילדים עם צרכים מיוחדים?

"האופציה שאין ממנה חזרה היא להגיד 'אי אפשר' ולהרים ידיים, להיכנס הביתה, לסגור את החלונות והתריסים ולבכות על מר גורלנו, אל תגיעו לשם! תבקשו עזרה מהגורמים השונים גם עבורכם וגם עבור הילד המיוחד ועבור יתר האחים.

"תתכוננו למרוץ אולטרא מרתון, כזה שבו לא מסתכלים על הק"מ הקרובים אלא על הק"מ שיגיעו בעוד ארבע שעות. אם תגיעו אליהם באופן מתוכנן ומושכל, תבינו בשביל מה עבדתם כל כך קשה בשלבים המוקדמים.

"בנוסף, תעזו לשלב את ילדכם המיוחד, גם במערכת החינוך וגם בחוגים הפרטיים. תדעו שיש לא מעט ארגונים ועמותות שיכולות לשלב את ילדיכם ולקדם אותם, כל אחד לפי מה שמתאים לו. אנחנו מצאנו את ספיישל אולימפיקס ואין ספק שעבור שי זו מתנה גדולה".