שתף קטע נבחר
אתם שיתפתם
    זירת הקניות
    מפלגת העבודה מחפשת את הקורבן הבא
    כמי שהתיזה 8 ראשים בשני עשורים, מפלגת העבודה מתאבדת שוב בדרך לפריימריז כדי לבחור את קורבן הזובור הבא. הלכה לי המפלגה

     

    יו
    אבי גבאי (צילום: סנטרל הפקות)

    מזל גדול יש למפלגת העבודה - וזה אולי הדבר היחיד שהולך לה ב-20 השנים האחרונות - שתמיד יש לה ראש חדש להפיל עליו את התיק. מישהו שבגללו, רק בגללו, היא תקועה במי האפסיים, מביטה בעיניים כלות איך המנדטים שלה מתפזרים לכל עבר - משינוי, דרך קדימה ועד כחול לבן. זה שרק בגללו, לא רק ענקים סטייל אריק שרון, אלא גם כל דרדק פוליטי שואב את רסיסי המנדטים האחרונים שלהם. שמונה ראשים התיזה המפלגה הזו בפחות מ-20 שנה. כל מי שהגיע כבשורה חדשה גמר ככישלון חרוץ. איך הם נהנים לערוף ראשים שם, כמה מהר נשלפות הסכינים, חוזרים על הטעויות ומצפים לתוצאות שונות.

     

     

    וכך, אף שניסיון העבר מלמד שהשאלה מי יעמוד בראש המפלגה כבר מזמן לא רלוונטית, העבודה המתאבדת כל בוקר מחדש הולכת לפריימריז לבחור את הבא בתור, את קורבן הזובור הבא. וזה קורה במפלגה, שכמו בבדיחה המרה גדול מספר המתמודדים על הראשות בה ממספר תומכיה.

     

    בתוך כך היא ממחזרת את פרץ, מוציאה מהנפטלין את אהוד ברק, ומתמחרת את איציק שמולי, סתיו שפיר ומי יודע מי עוד, העיקר שזה יהיה מישהו אחר, שרגע אחרי שייכנס ללשכת היו"ר יוכלו כל השאר לתפוס את ראשם בידיים ולקונן מרה על התוצאה. כמו שאמר אבא אבן על הפלסטינים, גם בעבודה לא מחמיצים הזדמנות להחמיץ.

     

    חבל. מה חבל? שובר לב. זו מפלגה שהציגה, כל השנים, נבחרת ראויה. שחלק מחברי הסיעה שלה הובילו לחקיקה משמעותית, שגם ישיבתם הארוכה באופוזיציה לא חיסלה את מחויבותם לערכים שהמפלגה הזו ייסדה וקיבעה וקידמה בדמוקרטיה הישראלית. רק שבניגוד לאורך הרוח, לעקשנות, לדבקות במטרה ולמתן הסיכוי לשיפור שאפיינו את עבודתם הפרלמנטרית, גילתה המפלגה, בהובלת חברי הסיעה בכנסת, קוצר רוח, נוקדנות קטנונית ועודף מדאיג של שמחה לאיד בכל מה שקשור להנהגתה הנבחרת.

     

    וכך, כמי שהצביעה למפלגה הזו בבחירות האחרונות, שנראות היום כמו עבר רחוק שזמן התפוגג, שקע ונעלם, לא נותר לי אלא להתאבל ולומר ‑ הלכה לי המפלגה שיכולתי הצביע עבורה.

     

    אז נכון, ג', חברתי הטובה, שמבינה דבר או שניים בפוליטיקה, שהיא אופטימיסטית חסרת תקנה, בטוחה שהפעם עמיר פרץ ייבחר, שהוא יביא עשרה מנדטים; מאמינה שכחול לבן יאבדו מנדטים, "למרות שגם אם החתול שלי היה עומד בראש המפלגה הזו הוא היה מביא מעל 30 מנדטים של שונאי נתניהו", ובטוחה שהימין מפולג והפתעת הבחירות תהיה אביגדור ליברמן עם 14-12 מנדטים, ובממשלה שתקום יתכנסו יחד ליברמן, כחול לבן והעבודה, והחרדים יעופו. אם כי בסוף השיחה היא מוסיפה שכרגע הכול עדיין פתוח. נו, טוב, עד כדי כך גם אני חכמה.

     

    אבל מכיוון שזה גבול יכולתי לנבא תוצאות, ונוכח האכזבה הגדולה ממפלגה שבמשך עשרות שנים ראשיה עמדו בראש הפירמידה, או למצער הציגו אלטרנטיבה שלטונית, לא נותר לי אלא להציע הצעה אחת: תתחייבו לערכי המפלגה, וזהו. אל תקבעו היום עם מי תשבו מחר. החיים דינמיים, דברים קורים, ולא צריך להיות גאון פוליטי כדי להבין שיש מצבים שבהם ממשלת אחדות לאומית היא הכרח לא יגונה. עובדה, אפילו יצחק רבין, שלא לדבר על שמעון פרס, עשו את זה.

     

    • אריאלה רינגל הופמן היא עיתונאית "ידיעות אחרונות"

     

    מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים