חברת הלוואות תחזיר כספים שגבתה שלא כדין

"י. אגם" מימשה כספי קרן השתלמות של לווה שקיבל הפטר מחובותיו, בניגוד בוטה להחלטת רשם הוצאה לפועל. הא ובעליה יחזירו 240 אלף ש'

עו"ד שי שמש | פסקדיןפורסם: 15.06.19 , 06:58

השופטת הבכירה דורית קוברסקי מבית משפט השלום בתל אביב חייבה לאחרונה את חברת "י.אגם", העוסקת בהלוואות חוץ-בנקאיות, וכן את בעליה ומנהליה, להחזיר כ-240 אלף שקל לאחר שמימשה כספי קרן השתלמות של אדם שלקח ממנה הלוואה יחד עם הוריו.

ב-2007 חתמה החברה על הסכם הלוואה עם התובע והוריו, ובמסגרתו ניתנה להם הלוואה של 120 אלף שקל, שאותה הם התחייבו להחזיר ב-12 תשלומים חודשיים. הלווים לא פרעו את ההלוואה, והחברה פתחה בהליכי הוצאה לפועל שבמסגרתם ביקשה לממש שטר חוב שמסרו לה כבטחון (בסך 60 אלף שקל), וכן לממש משכון שנרשם על זכויות הבן בקופת גמל שלו. ב-2008 הפך הבן לפושט רגל, וכונס נכסים עיקל שתי קרנות השתלמות שלו לטובת קופת פשיטת הרגל. ב-2014 בית המשפט נתן לו צו הפטר מכל חובותיו שנוצרו לפני מתן צו הכינוס, ובהתאם לכך הורה על סגירת כל תיקי ההוצאה לפועל.

משפט כללי

שיחיה בכבוד: חוב של בן 60 צומצם משמעותית

עו"ד איתן פישמן | פסקדין

שופטת גיבשה תוכנית פירעון נמוכה לפושט רגל שגרר חוב מאמצע שנות ה-80: במקום 330 אלף שקל הוא ישלם לנושה כ-48 אלף שקל בלבד

כדי שיחיה בכבוד: חוב של בן 60 צומצם משמעותית

ב-2015 קיבל רשם ההוצאה לפועל את בקשת הבן להורות לחברת ההלוואות להחזיר לו כספים שגבתה לשיטתו שלא כדין, כשביקשה לממש כספים מקרן השתלמות שלו, שכלל לא שועבדה לטובתה בשטר המשכון. בכך ביטל הרשם החלטה קודמת שנתן באותו עניין, והורה לחברה להחזיר לבן כ-187,200 שקל.

אלא שלמרות ההחלטה הבן לא הצליח לקבל את הכסף מהחברה. בתביעה שהגיש נגדה הוא טען כי החברה נהגה בתרמית כאשר פעלה במסגרת תיק הכינוס למימוש כספים מקרן ההשתלמות שלו שלא שועבדו לה, ובהמשך התחמקה מקיום החלטת הרשם להחזיר לו את הכסף. לדבריו יש לחייב גם את בעלי החברה באופן אישי, כיוון שנהגו בחוסר תום לב תוך שימוש לרעה ב"עיקרון האישיות המשפטית הנפרדת" של החברה, ואפשרו להבריח ממנה נכסים ולרוקן אותה כך שלא ניתן יהיה לגבות ממנה את הכספים.

הנתבעים טענו בין היתר כי ההפטר לא חל על ההלוואה כיוון שהתובע הוא שרימה אותה, כאשר הצהיר שהפרטים של הקרן בה מתנהלים כספיו הם אלה המצוינים בתלוש השכר שלו, ועל סמך הצהרתו ניתנה ההלוואה.

השופטת קוברסקי הדגישה שהחברה לא הגישה ערר על החלטת הרשם להחזיר את הכסף, כך שמדובר בהחלטה חלוטה. היא דחתה את טענת החברה שלפיה לא הייתה מודעת לכך שקרן ההשתלמות לא נכללה במסגרת המשכון. השופטת קבעה כי הראיות סותרות את הטענה, שגם הועלתה בשלב מאוחר מדי ומהווה "הרחבת חזית אסורה" .

כמו כן היא הבהירה שאפילו אם בעלי החברה לא ידעו שאין להם זכות לממש את כספי הקרן, ברור שלאחר החלטת הרשם ופניות התובע אליהם בעניין זה, הם היו חייבים להחזיר לו את הכספים שניגבו שלא כדין.

לאחר ששוכנעה שבעלי החברה ידעו שהחברה אינה פעילה שנים רבות, ויצרו סיכון ממשי שהיא לא תוכל להחזיר לתובע את הכספים שגבתה ממנו, השופטת החליטה על "הרמת מסך" בין החברה לבין בעליה, וקבעה כי בעלי החברה (ומעורבים נוספים שהיו קשורים לעניין, למעט אחד שנגדו התביעה נדחתה), ישלמו את הכסף לתובע מכיסם האישי.

בסיכומו של דבר החברה ובעליה ומנהליה - ביחד ולחוד - חויבו להשיב לתובע 240,425 שקל, כולל הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך 25 אלף שקל. בתוך כך נדחתה תביעה נגדית שהגישה החברה נגד התובע, משום שלא הוכח שפעל ברמאות.