צילום: פרנצ'סקה בורי

"הישראלים באים, תברחו": ביקור במחנה הפליטים שתילה

בשתילה הביוב עדיין זורם ברחוב, האנדרטה לזכר הקורבנות שנרצחו כאן ב–1982 מסתתרת בתוך הבלגן הכללי, אבל השנאה לישראל גלויה בכל פינה. ובכל זאת דברים השתנו. ביקור במקום הכי נמוך בלבנון, שבו מתנוססים עכשיו דגלי חיזבאללה ואישה אחת עוד צועקת ומזהירה מפני ישראלים


בכיכר השהידים, במרכז ביירות, שלושה דולרים מספיקים בדיוק כדי לקנות קפה. ארבעה קילומטרים דרומה משם, זה הסכום שפליט פלסטיני מקבל בכל חודש מהאו"ם. שתילה נראית אותו דבר מהפעם האחרונה שראיתי אותה, לפני שבע שנים, בשיאו של האביב הערבי. בדמשק, המלחמה אז עדיין הייתה בגדר "מהפכה". שבע שנים אחרי, הכבשים והעיזים שמשוטטות בין הזבל עדיין עומדות באותו מקום, מול אותו דוכן שמוכר נעלי נייק מרופטות, ולא הרבה מעבר לזה. מהחנות של הקצב עדיין עולה הריח של בשר רקוב. והכל כאן ממלט. הפינה הירוקה היחידה היא עדיין זו של בית הקברות. הילדים מתרוצצים בין הסמטאות ויורים אחד בשני עם רובי קלצ'ניקוב מפלסטיק. הם משחקים אותה כאילו הם בעזה.
premuim_image

כתבה זו זמינה רק למנויי +ynet - שנהנים מגישה מלאה לפרשנויות, לראיונות בלעדיים, לכתבות ולטורים של מיטב כותבי ynet ו"ידיעות אחרונות"

כבר יש לכם מינוי? התחברו

הצטרפו עכשיו - החודש הראשון עלינו
רוצים לראות מה יש לנו להציע?