שקט הוא רפש

פרסומת למזגני "טורנדו", כל הערוצים

הפרסומת החדשה למזגנים של חברת "טורנדו" עוררה ביקורת מצד פגועי נפש וארגוני הסיוע שתומכים בהם, בטענה שהיא לועגת לחולי סכיזופרניה. בפרסומת, הפרזנטורית רותם סלע מתלוננת שהמזגן כל כך שקט, "ברמה שאני שומעת את המחשבות של עצמי". סלע, בשיער סתור להמחשת מצבה הקשה, אף משוחחת עם הישויות הדמיוניות לנגד עיניו של הטכנאי ההמום, שנחלץ למלא את מקומה ולשווק את המוצר שלשמו התכנסנו.

אכן, יש משהו קל מדי בפנייה של הפרסומת להומור מהסוג הזה, שלא לוקח בחשבון אינספור אנשים שסובלים הן מהסימפטומים והן מהסטיגמות. הדיון על גבולות הקומדיה בכלל ובפרסומות בפרט הוא פונקציה של הקשרים חברתיים, ייצוג, מידתיות ועוד. מכאן גם העצב הרגיש שהפרסומת נוגעת בו בגסות, בהיותה עוסקת באוכלוסייה שגם כך מצויה במאבק נגד דעות קדומות. אולם ישנו רובד נוסף של הפרסומת, פחות ישיר, שכדאי לשים לב אליו.

האויב של סלע לפי הפרסומת הוא לא המזגן וגם לא הקולות שמדברים איתה, אלא השקט. בגללו היא נאלצת להתמודד עם מטרד רב־עוצמה: המחשבות שלה. הרעש, לעומת זאת, מאפשר לה מנוחה. מן הסתם, "טורנדו" גאה במזגן החרישי, אבל יש לזה מחיר: בעוד אנחנו רגילים לתפוס את הרעש כגורם שמפריע לשלווה, הפאנץ' הוא שדווקא השקט הוא רפש.

זהו מסר אפקטיבי כי הוא חושף את תפיסת ההפעלה של הטלוויזיה המסחרית. אותו טרטור מונוטוני מאפיין רוב מוחלט של התכנים הבולטים ביותר וזהו גם סוד הקסם שלהם. אנחנו מעדיפים לפתח רגשות סינתטיים כלפי מה שמתרחש על המסך כדי להתחמק מהאיום האסטרטגי שנשקף מעצמנו. גם "סערה" בחדשות וגם דמויות בריאליטי הן המזגן שמשחרר אותנו מהסיוט שנקרא אנחנו: החרדות המשתקות, הדחפים האפלים וגם הפחד מפני חוסר משמעות. "אנחנו נמלטים ממסיבה משוגעת", שרה קורין אלאל ב"זן נדיר". הפוך: אנחנו נמלטים אליה, אל הטלוויזיה, כי אצלנו מלחיץ יותר.

לכן, אגב, סלע היא ליהוק מושלם עבור הפרסומת הספציפית הזו. לא רק כי היא שחקנית מאוד טובה, אלא גם בשבתה כמלכת הפריים־טיים הבלתי מעורערת. נוכחותה מקושרת עם התוכניות הנצפות ביותר של קשת, ללא ספק המזגן הכי פופולרי בשוק. שם, הופעתה לעולם תהיה מתוקתקת וזוהרת. כאן, שיערה נפרע באופן מלאכותי, במטרה לשרת את הדימוי של "שיגעון". בעקיפין, הפער גם מדגים איך החיים נראים עם "הכוכב הבא" ו"נינג'ה ישראל" ברקע וכמה נורא יהיה בלעדיהן. המסקנה המתבקשת: בקיץ הישראלי, רק טלוויזיה.

בקטנה

באייטם של "חמש עם רפי רשף" על סרטון התקיפה בסופרמרקט ביקנעם, כתב הטכנולוגיה עמרי ברק אמר שתקריות אלימות זוכות לתהודה רבה בשל הרשתות החברתיות. לדבריו, על החברות הגדולות "לנסות טיפה להוריד את החשיפה של סרטונים כאלה". ובעודו מחלק עצות לפייסבוק ולטוויטר, הוקרן בפעם ה־10 (!) הרגע שבו אדם נגח וחבט בפראות באדם אחר (ולא לשכוח את הקרדיט "באדיבות משטרת ישראל"), כי נראה שעד אז אף אחד לא הבין במה מדובר.