זו הדיילת הדרוזית הראשונה בישראל
הגשימה חלום ונגעה בשמיים: הכירו את מרח קרא, דיילת האוויר הדרוזית הראשונה בישראל, שסיימה את קורס הדיילות באל על לפני כשבוע. "לא כולם מקבלים את זה, אבל כל עוד אני לא פוגעת באף אחד, הכול בסדר"
הדיילת הדרוזית הראשונה: אנחנו אומנם ב-2019, ויש שירימו גבה לנוכח העובדה שרק כעת ישנה דיילת אוויר דרוזית ראשונה, אבל כנראה עדיף מאוחר מלעולם לא. ובנימה נרגשת יותר - הכירו את מרח קרא, דיילת האוויר הראשונה באל על ובישראל.
קרא גרה בכפר יחד עם שני הוריה, ראמי וג'אדה, ויש לה אח נוסף שחי בתל אביב. היא מספרת שאחיה הוא הגורם המרכזי לכך שנרשמה לקורס הדיילות של אל על. "אחי יוסף ואני בקשר מצוין. הוא גדול ממני בחמש שנים, והוא זה שדחף אותי להיות דיילת".
עוד בזמן שעשתה שירות לאומי של שנתיים, היא בחרה בתחום של שירות ועבודה עם אנשים, לדבריה: "התחום שבחרתי בו לשירות לאומי בשנה הראשונה היה בית ספר לילדים עם מוגבלויות, והשנה השנייה הייתה בבית הקשיש בעוספיא".
מה גרם לך להחליט להיות דיילת אוויר?
"אחרי השירות הלאומי התחלתי לעבוד ובמקביל התחלתי גם ללמוד מדעי המחשב. זה היה לי צפוף מדי וגם קצת משעמם, אז החלטתי לעזוב ולהגשים את החלום שלי, חלום שהיה לי מאז שהייתי קטנה, וזה להיות דיילת.
"בטיסה הראשונה שלי כשהייתי בת ארבע טסנו ליוון, החזקתי לאבא שלי את היד ואמרתי לו - 'אני רוצה להיות כמוה'".
"לא מקובל אצלנו בעדה שבחורה תטוס לבד ותהיה דיילת"
לפני כשבוע סיימה קרא את קורס הדיילות באל על. "תמיד הרגשתי שייכות למדינה, ולכן מצאתי חיבור ביני לבין החברה שנושאת את דגל ישראל".
איך המשפחה קיבלה את זה?
"בגדול אני לא משתפת את המשפחה המורחבת בהחלטות שלי. אני מתייעצת רק עם ההורים שלי ומעדכנת אותם. ההורים הם גם אלה שדחפו ותמכו בי, בלעדיהם בחיים לא הייתי עושה את זה. מבחינתם, העיקר שאני אגיע לאן שאני רוצה להגיע.
"הם מודעים לקושי שבעבודה, הזמנים וכל מה שמסביב, אבל הם בסדר עם זה. זה לא מקובל אצלנו בעדה שבחורה תטוס לבד ותהיה דיילת, מה שנראה מבחוץ כמובן מאליו בעדה זה לא. גם חברים מהקורס שאלו שאלות.
"חברים מהבית תמכו בי ושאלו אותי שאלות על הקורס, הם תמיד באו לבקר אותי. החברות שלי מהכפר הן ממש כמו משפחה, ובכל זאת יש חלק שלא הכי קיבל את זה, כי זה לא דבר מקובל - אבל אני עושה את הדברים בדרך שלי, וכל עוד אני לא פוגעת באף אחד הכול בסדר".
אבא של קרא: "אהבתי את העקשנות שלה"
בשיחה עם אביה של קרא, שאלנו איך זה להיות אבא של הדיילת הדרוזית הראשונה בחברת התעופה הגדולה בישראל.
"מרח מאוד אמיצה, אהבתי את העקשנות שלה. זה דבר חשוב מאוד שהיא בחרה לעבוד בזה, כי אל על זה שלנו, זה כחול-לבן. אני מאמין בה, והיא תגיע לאן שהיא מתכננת. בקיץ אנחנו מתכננים לטוס איתה, ואני מאחל לה כל טוב והצלחה", ענה ראמי קרא בן ה-53.
יצא לך כבר לעשות טיסות כדיילת?
"כן, הטיסה הראשונה הייתה במאי, לקראת אמצע הקורס. טסנו לפריז בבואינג 737. הטיסה הייתה קצת קשה, כי הייתי חדשה וזו הייתה פעם ראשונה שלי בתור דיילת. עוד לא סיימתי אז את הקורס והיה חסר לי קצת ידע.
"אבל יצאתי מהטיסה מרוצה בסופו של דבר, אנשים היו ממש נחמדים וזה היה ממש מרגש. היו לי דמעות בעיניים מרוב שמחה, לעלות על מטוס שיש עליו דגל המדינה, לייצג את עצמנו ולייצג את אל על".
מה היעד שאת הכי מצפה לטוס אליו בתור דיילת?
"ניו יורק בגדול. כשהייתי בת 15 יצאתי למשלחת Seeds of peace, אז אני אשמח, אם תהיה אפשרות, ללכת לפגוש חברים מארה"ב שפגשתי שם".
האם העובדה שאת יודעת ערבית שימושית בעבודה שלך כדיילת?
"כן, הייתי בטוחה שלא אשתמש בשפה אבל לשמחתי כן. פגשתי משפחה באחת הטיסות, והעובדה שדיברתי איתם באותה השפה יצרה תקשורת טובה יותר. זה גרם לשיחה בינינו ולהרגשה טובה. ככל שיודעים יותר שפות זה יותר טוב, באופן כללי ובטח כשאני דיילת".
מהו המסר שהיית רוצה להעביר הלאה?
"השמיים הם באמת לא הגבול. אם תרצו להגשים חלום זה בסדר לקחת הפסקה, להתאפס ולשנות דרך, כי בסופו של דבר לא רוצים להגיע לגיל מאוחר מדי ולהגיד 'חבל שלא עשיתי'.
"זה אף פעם לא מאוחר מדי. אני מקווה שכניסתי לאל על בתור הדיילת הדרוזית הראשונה בישראל תביא בחורות דרוזיות נוספות שייכנסו לעבודה הזו, ושיכירו יותר את העולם".
