כאן לא תוקם בקרוב ריביירה. תוכנית טראמפ והחיים עצמם

החלק הכלכלי של תוכנית השלום האמריקנית שנחשף שלשום (ש') לפני פתיחתה של הסדנה הכלכלית בבחריין מציג פרויקטים מגוונים שאמורים לצאת לפועל כחלק מהתוכנית הכוללת. מי שלא מכיר את המורכבות הנפיצה שקיימת בשטח הקטנטן שבין הירדן לים, יחשוב שמדובר בתוכנית נהדרת. היא אכן יכלה להיות תוכנית נהדרת – לו רק הייתה מדברת מזרח-תיכונית ולא "ניו יורקית".

ריביירה? לא בקרוב. תקיפה ישראלית באזור חופי רצועת עזה(צילום: AFP)

1. התוכנית מדברת על חיבור בין רצועת עזה לגדה המערבית באמצעות כביש רחב ומודרני ומסילת רכבת – הרעיון אינו חדש ועלה כבר בהסכמי אוסלו. כביש ייעודי מעולם לא נבנה, אך מעבר כזה של אנשים היה לתקופה קצרה עד לפרוץ האינתיפאדה השנייה בשנת 2000. עליית חמאס לשלטון והחלת מדיניות הבידול בין עזה לגדה גנזה את התוכנית לחלוטין.

ממשלת ישראל משמרת בקנאות כבר שנים ארוכות את מדיניות הבידול בין עזה לגדה. בודדים הם הפלסטינים שמורשים כיום לצאת מעזה לגדה. הנתק בין פתח לחמאס מוחלט והוא לא צפוי להשתנות ולכן חיבור ישיר או מסילת רכבת בין עזה לגדה אפשר יהיה היום ובעתיד הנראה לעין למצוא רק במקום אחד – במדפי ז'אנר ''מדע בדיוני'' בחנויות הספרים.

חזון תיירותי לרצועה? כיכר על שם רקטה המכוונת לישראל

2. אחד הסעיפים בתוכנית נוגע בצורך לבצע תוכנית דיגיטציה רחבה לשירותים רבים בדומה למדינות רבות בעולם המערבי, בין היתר על ידי שדרוג מערכות הסלולר לדור 4 ולבסוף גם לדור 5.

ובכן, המציאות מעט יותר מדכדכת. הפלסטינים בגדה המערבית עברו רק בשנת 2017 לדור 3 בסלולר (בזמן שבישראל כבר עברו לדור 4) אחרי שנים ארוכות של בחינות, משא ומתן ובירוקרטיה. ברצועת עזה המצב גרוע יותר – שם עדיין עובדים בטכנולוגיית דור 2 משיקולי ביטחון. לדבר עם הפלסטינים על דור רביעי וחמישי שווה ערך לדבר על פלייסטיישן עם ילד שמשתמש בקונסולת אטארי.

3. התוכנית כוללת חזון תיירותי להקמת ריביירה לאורך 40 הקילומטרים של חופי רצועת עזה עם בתי מלון, מסעדות, טיילות בדומה לריו דה ז'נרו, תל אביב או הונג קונג. הרעיון היה נהדר אלמלא שלט בעזה ארגון טרור דתי ששואב את סדר יומו מתנועת האחים המוסלמים. הפרויקט הכי תיירותי שחמאס עושה בעזה הוא לחנוך כיכרות ע"ש רקטות M-75 שמכוונות לכיוון ישראל.

ג'יבריל רג'וב אמר לפני הרבה שנים שעזה יכולה להיות סינגפור של המזרח התיכון. אבל אפילו הוא הבין מאז שזה כנראה לא יקרה בקרוב. אז לפני שחונכים ריביירה בחופי עזה - נסו לפתוח שם קודם בית קולנוע (כי בשנת 2019 עדיין אין אחד כזה).

4. כחלק מהפיתוח הכלכלי מציעה התוכנית להקים אזורי תעשייה, שלא ברור היכן יוקמו ועל חשבון השטח של מי מהצדדים, כמו גם מי יועסק בהם (פלסטינים בלבד? או שמא גם ישראלים? ירדנים? מצריים?). התוכנית מדברת על חיבור של השוק הפלסטיני לשוק הגלובלי, בזמן שכיום להוציא משאית סחורות אחת לייצוא מרצועת עזה היא מבצע לוגיסטי סבוך ומורכב.

היעדר נוכחות ישראלית ופלסטינית רשמית חורצות את דינה של התוכנית הכלכלית. נתניהו ואבו מאזן(צילום: AP)

עזה. לא סינגפור של המזרח התיכון(צילום: רויטרס)

רצועת עזה בין סבבי לחימה

מאמינים ברקטות, לא בריביירות(צילום: רויטרס)

5. התוכנית מתעלמת מהעובדה שהפלסטינים מפוצלים בינם לבין עצמם, מכך שחמאס שולט ברצועת עזה ולא מוכן לוותר על שלטונו שם בשום אופן וצורה, כמו גם על יכולותיו הצבאיות. תוכניות פשוטות בהרבה שנוגעות לרצועת עזה מתקשות להתרומם במשך שנים (לדוגמה, קו המתח מישראל לרצועה), כך שלא ברור כיצד מתכוונים האמריקנים ליישם השקעות עתק בה. על אף היותה כלכלית – התוכנית נמנעת מלהשתמש במילה מדינה פלסטינית ומתעלמת ממזרח ירושלים ומהצורך לשקמה ולפתחה לפחות באותו אופן שבו מתכננים האמריקנים לפתח את שטחי הרשות הפלסטינית.

לסיכום, החלק הכלכלי של תוכנית השלום האמריקנית יכול היה להיות רלוונטי רק אחרי השקת תוכנית מדינית ולא לפניה. האמריקנים מתגאים ביציאה שלהם מהקופסה, אבל לא בכל מקרה יציאה מהקופסה היא רעיון מוצלח.

היעדר נוכחות פלסטינית וישראלית רשמית בסדנה, כמו גם ייצוג בדרג נמוך להחריד של מצרים וירדן בה – חורצות את דינה. התוכנית הזאת אולי תישלף מהמגירה יום אחד בעוד עשור או יותר אם המציאות הגיאו-פוליטית תשתנה. עד אז היא לא תוכל להיות ''תוכנית מרשל'' הפלסטינית כי כמו שמרגול נוהגת לשיר – פה זה לא אירופה.