התאבדות של בן 48 הוכרה בפגיעה בעבודה

עובד שירות התעסוקה סבל מחרם, ניכור והתעלמות של עובדים אחרים. לאחר 8 שנים, בתום הליך משפטי בין שתי ערכאות, התקבלה התביעה של ילדיו

עו"ד צביקה עוזרי | פסקדיןפורסם: 27.06.19 , 07:41

בית הדין הארצי לעבודה קיבל לאחרונה ערעור שהגישו ילדיו של עובד לשעבר בשירות התעסוקה, ששם קץ לחייו על רקע התנכלות של חבריו, והורה להכיר במותו בפגיעה בעבודה.

המנוח עבד בשירות התעסוקה מ-1992 ועד ליום בו שם קץ לחייו באפריל 2011. ילדיו, כיום בשנות ה-20 לחייהם, הגישו תביעה לביטוח לאומי וטענו שיש להכיר בהתאבדות כפגיעה בעבודה המזכה אותם בקצבת תלויים (הם היו קטינים בזמן האירוע). הם ביססו את תביעתם על מכתב התאבדות שהותיר האב שבו כתב שמי שאשם במותו הם חלק מעובדי שירות התעסוקה. לאחר שנדחו הגישו הילדים תביעה לבית הדין לעבודה, אך גם שם נקבע כי לא הוכח "אירוע מיוחד" במקום העבודה שהביא להתאבדות.

דיני עבודה

97 אלף ש' לספרנית עם שיתוק מוחין שפוטרה

עו"ד קובי חתן | פסקדין

עובדת בספרייה בנשר פוטרה בעקבות סכסוך שנולד בהעברתה לקומה שלא מתאימה למגבלותיה. שופט קבע: המעסיקה התעלמה ממנה ומפניותיה

97 אלף ש' לספרנית עם שיתוק מוחין שפוטרה

בערעור שהגישו לבית הדין הארצי נטען שהאב חווה התעמרות במקום עבודתו, שבאה לידי ביטוי בסירוב לשלם לו שכר עידוד (ששיעורו כ-25% מגובה השכר) ללא הצדקה. לדבריהם, עובדים החרימו אותו והתעלמו ממנו, יחס שהשפיע על תפקודו המקצועי.

הילדים ציינו כי במשך שנים פנה אביהם לגורמים שונים בבקשה לקבל את שכר העידוד בדומה לשאר עובדי היחידה אך זכה להתנגדות עיקשת נוכח החשש של העובדים האחרים שהכללתו ב"עוגת" שכר העידוד תביא להקטנת חלקם. הם הדגישו כי המצוקה המשמעותית שאליה נקלע אביהם במקום עבודתו היא שהביאה אותו לבצע את המעשה הנואש.

ביטוח לאומי טען מנגד כי אין להתערב בתוצאה שכן המנוח סבל מקשיים שונים במגוון תחומי חיים ולא הוכח כל אירוע מיוחד שקדם להחלטתו לשים קץ לחייו.

אבל השופטת סיגל דוידוב-מוטולה קיבלה את הערעור וציינה שמכלול הראיות מלמד כי המנוח אמנם סבל מקשיים בתחומי חיים רבים, אך עיקר מצוקתו בתקופה האחרונה לחייו נגע לשכר העידוד שלא שולם לו.

בין היתר העיד אחיו של המנוח כי חבריו לעבודה סברו שדרישתו לקבל שכר עידוד עלולה לחייב אותם בהחזר רטרואקטיבי ולכן הם החרימו אותו. שיא ההשפלה היה כשבאופן קבוע העובדים סירבו להחשיב אותו כעשירי למניין לצורך תפילת מנחה תוך שהמתינו עד להגעת עובד נוסף. האח הוסיף כי לאחר פניות מרובות הבהיר היועץ המשפטי של השירות כי המנוח אכן זכאי לשכר עידוד אך למרות זאת לא שולם לו דבר.

השופטת ציינה כי הוכח שהמנוח קיבל מכתב כשלושה שבועות לפני מותו שבו שוב נדחתה בקשתו. אותו מכתב, קבעה, הוא האירוע המיוחד מבחינה נפשית שעשויה הייתה להיות לו השפעה משמעותית על המנוח.

היא הוסיפה כי בנסיבות אלה התיק אמור להיות מוחזר לבית הדין האזורי לצורך מינוי מומחה. עם זאת היא הורתה למוסד להודיע אם הוא עומד על מינוי מומחה או מסכים בנסיבות העניין לשלם למערערים את קצבת התלויים. השופטים לאה גליקסמן ומיכאל שפיצר הצטרפו לפסק הדין.