שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות

    אב לתאומים: "עושה נשימות כדי להירגע"

    כשרוי קוריטשונר חסר סבלנות או כועס על הילדים בלי סיבה, הוא עוצר לכמה רגעים ועושה נשימות. אחרי שהבין שהוא מצליח להיות רגוע יותר, הוא לימד גם את ילדיו את טכניקת הנשימות שעובדת להם מצוין. טור אישי

    כשאני חסר סבלנות מסיבה כזו או אחרת, ולא חסרות סיבות, כל התגובות שלי הרבה יותר נמהרות, בלי איזו נשימה עמוקה לפני התגובה וכמובן שזה יוצא על כל הסובבים אותי שאלו בעיקר עמית והילדים.

     

    כשיש את הנשימה העמוקה לפני התגובה יכולה להתחיל התבוננות אחרת על הסיטואציה. לפעמים הנשימה תהיה בערב כשהיום נגמר וכולם כבר ישנים ופתאום אפשר להירגע ולבחון את הדברים בעיניים שונות.

     

    חשבתם פעם על הנשימה שלכם? רובינו לא שמים לב בכלל לנשימה שלנו במשך היום ובטח לא מעלים בדעתינו שאנחנו כמעט בכלל לא נושמים ובטח לא מעלים בדעתינו שהנשימה שלנו קשורה לכל היבטי החיים שלנו.

     

    רוי קוריטשונר (ציום: אלבום פרטי)
    נשימות עמוקות. צילום: אלבום פרטי

    זה לא קסם להפסיק לפעול מהאוטומט אבל זה אפשרי עם קצת תרגול. אתם בטח חושבים מה הקשר עכשיו לנשימה שלכם ואיך זה בכלל קשור לילדים. הכל קשור להכל.

     

    מעבר לזה שכדאי לשים לב לנשימה שלנו ולעצור לפחות פעם ביום ולנשום במודע נשימות עמוקות (מגביר את רמת החמצן בדם ועושה פלאים להרגשה הנפשית והפיזית), כשאנחנו מגיבים באוטומט לאירועי החיים שקשורים לרוב בילדים, בני זוג , בוסים וסיטואציות בכביש אנחנו בעצם מאפשרים לאירוע לנהל אותנו ולא אנחנו מנהלים את האירוע.

     

    לא לפעול על אוטומט

    לפני כמה ימים אחד הילדים ירד בוכה במדרגות והתחיל לספר לי שאחיו הרביץ לו. אני שכבר הייתי עצבני על דברים אחרים ישר התחלתי להאשים את האח ולכעוס עליו שהרביץ.

     

    הוא התחיל לבכות שהוא בכלל לא הרביץ ואז עצרתי לרגע, חזרתי למטבח עשיתי לי כמה נשימות עמוקות להירגע, בזמן שהילדים עדיין בוכים וצועקים ברקע, ואמרתי לעצמי שאני פועל מתוך אוטומט ונסחף לתוך אירוע שבכלל אין לי מושג מה קרה שם באמת ומה אני בכלל מנסה לעשות פה.

     

    לטורים הקודמים:

    "רציתי להיות אבא 24 שעות ביממה"

    אב לתאומים: "מרוסק על הספה בתשע בערב"

    לצאת מהבית עם בובה, כרית ושלושה מוצצים

     

    הבנתי שאני מגיב בכלל מתוך עצבים שקשורים לנושא אחר ולא למריבה הזו בין הילדים שלי, הרי הם ילדים, וילדים רבים, ומה אני עכשיו מתחיל לצעוק ולהתעצבן?

     

    ותוך כדי כך אני חוזר ואומר לעצמי שאני עכשיו יותר מדי עצבני ופועל מתוך איזה אוטומט ולא מתוך מקום רגוע. הנשימה הזו נתנה לי אפשרות להירגע (תנסו, אתם פשוט לא תאמינו כמה זה מרגיע תוך שניות), להבין שאני לא מעוניין לפעול מתוך אוטומט אלא מעוניין להגיב מתוך מקום שקול ורגוע, לתת להם להבין שאני לא נסחף לתוך הריב שלהם, אלא העוגן שמרגיע את להט המריבה.

     

    רוי קוריטשונר (ציום: אלבום פרטי)
    נרגעים ומגיבים. צילום: אלבום פרטי

    נושמים לפני שמגיבים

    אני מנסה להנחיל את המקום הזה גם לילדים שלי. שינשמו לפני שהם מגיבים, שיבינו את החשיבות של להפסיק לפעול מהאוטומט ולתת למקום אחר בנפש אפשרות להגיב. כשהם רואים אותנו ההורים לוקחים נשימה, נרגעים ומגיבים, הם מתחילים לחקות אותנו (כשאני נושם לפני שאני מגיב הם הרבה פעמים מחכים אותי ומוציאים אוויר גם בעצבים מהאף). לאט לאט התגובות שלהם גם כן מתחילות להשתנות.

     

    אפשר גם לעשות משחקים של נשימות ולהכניס את המודעות לנשימה לתוך הבית כי לנשום זה לא רק כשעצבנים (רוב האנשים מכניסים אולי חמישה אחוז אוויר ממה שהריאות שלהם מסוגלות להכיל).

     

    לטורים וכתבות נוספות - היכנסו לפייסבוק הוריים של ynet

     

    אנחנו, למשל, דופקים על החזה כמו קופים לפני השינה ועושים כל מיני קולות, ואז הילדים מתפוצצים מצחוק ועושים כל מיני נשימות עמוקות. בנוסף,  אנחנו משחקים כמה זמן כל אחד יכול לעצור את האוויר ומנסים להצחיק אחד את השני תוך כדי, עד שמישהו נשבר ומתחיל לצחוק.

     

    יש עוד המון אפשרויות כי ברגע ששמים מודעות לנשימה ומתחילים להכניס אוויר לריאות ומהריאות לדם, הגוף שלנו מקבל הרבה יותר חמצן וכל התפקוד של הגוף וכמובן של הנפש משתפר.

     

    אז קדימה, התחילו לנשום.

     

    הכותב  הוא אב לתאומים, מטפל הוליסטי, מנחה סדנאות ומעביר הרצאות על סיפור חייו

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: אלבום משפחתי
    עושים משחקי נשימות
    צילום: אלבום משפחתי
    ד"ר רק שאלה
    מחשבוני בריאות
    פורומים רפואיים
    מומלצים