מגרש הרוסים: הכדורסלנים הישראלים תקועים
ביטול החוק הרוסי הכניס את הכדורסל הישראלי למערבולת. האפקט: הקבוצות מחכות לראות מה ירושלים תעשה, והוותיקים תקועים. הקבוצות שישחקו באירופה? הן דווקא רגועות. קיץ 2019 - תמונת מצב
ביטול החוק הרוסי והחזרה לארבעה זרים בחמישייה לצד ישראלי אחד בלבד, לראשונה מאז עונת 2011/12, גורמים לחוסר ודאות בקרב השחקנים המקומיים - וצריך להודות שגם אצל הקבוצות.
אם בשבע העונות האחרונות הקבוצות ידעו פחות או יותר כמה ישראלים בכירים הן צריכות על מנת לאייש את שני המקומות הקבועים בחמישייה, ומשכורות השחקנים הבכירים היו פחות או יותר ידועות, הקיץ הנוכחי עדיין נשאר בגדר תעלומה.
מדוע? כי נכון לעכשיו כל הקבוצות ממתינות למהלכים שתעשה הפועל ירושלים עם בר טימור, יוגב אוחיון ואמארה סטודמאייר, ולפי זה הן יפעלו. לטימור חוזה לעונה נוספת במחזיקת הגביע, אבל לירושלמים סעיף יציאה ממנו. בנוגע לאוחיון המצב די דומה. כבר עכשיו ברור שעודד קטש לא ירצה את שניהם לצד תמיר בלאט, כלקח מהעונה הקודמת. אם נסתמך על דקות המשחק של השניים, בעיקר במאני־טיים של העונה, אפשר לראות שקטש סומך יותר על אוחיון ופחות על טימור.
לא מעט קבוצות בארץ חושקות בטימור. אחת מהן היא הפועל חולון, אבל זול הוא לא יהיה. בירושלים הוא משתכר 250 אלף דולר ואת הסכום הזה הוא לא צפוי לקבל מקבוצה אחרת, אבל דקות משחק שחסרות לו מאוד, כן. מחזיקת הגביע תצטרך לפצות את טימור בסכום המוערך ב־50 אלף דולר אם תרצה להיפרד ממנו, והקבוצה שתחתים אותו תיאלץ לשלם לאקסית דמי השבחה (20 אחוז מסכום הברוטו בחוזה החדש שלו).
כשטימור ייצא לשוק (יכול לחתום גם באירופה), יתחיל דומינו הרכזים והגארדים הישראלים. שחקנים אחרים, כמו יפתח זיו ואפילו גל מקל - שלא פוסל חזרה לארץ עבור הסכום הנכון וקבוצה עם שאיפות להצליח באירופה - צפויים לחתום בקבוצות הליגה.
אם סטודמאייר לא ישיב להצעה של ירושלים או יסרב לה, היא תנסה לצרף את זלמנסון, שמחזיק במספר הצעות נוספות אבל מחכה לקטש וקבוצתו. גם כאן לא מעט שחקנים תלויים במעבר הזה, כמו למשל איתי שגב, רוברט רות'בארט, איגור נסטרנקו, אלכס צ'וברביץ' ובן אלטיט. גם בעמדות הפורוורד יש לא מעט שמות מעניינים שיכולים להשפיע מאוד. אחד מהם הוא נמרוד לוי, שנחשב לאחד השחקנים הכי מבוקשים בקיץ.
לא אומרים כן לזקן
מי שכנראה ייפגעו בצורה הכי משמעותית מהסיטואציה החדשה, הם השחקנים הוותיקים שהורגלו למשכורות גבוהות מאוד (150 אלף דולר ומעלה). זה יקרה גם בעקבות יכולתם, אך בעיקר נוכח ביטול החוק הרוסי שהבטיח להם שכר יפה. כעת, שחקנים כמו רביב לימונד, ליאור אליהו, יהונתן שולדבראנד ואחרים יצטרכו לרדת בדרישותיהם בצורה דרסטית, או אולי אפילו לרדת לשחק בלאומית.
השכבה האחרונה שתיפגע מביטול החוק הרוסי היא זו של השחקנים שנמצאים על התפר בין שתי הליגות הראשונות. כאלה שיכולים להיות כוכבים בלאומית, אבל במקרה הטוב משלימים בליגת העל. חלק מהם כבר חתמו בליגה השנייה, כמו למשל רום גפן שניסה את מזלו ב־2018/19 בעירוני נהריה, ויכדרר בעונה הבאה עבור שרון אברהמי בעירוני קריית־אתא.
בזמן שיש כאלה שמחכות לראות מה הגדולות והעשירות (מכבי ת"א, ירושלים וחולון) יעשו, יש גם כמה שכבר קבעו את הקו המנחה שלהן. למשל הפועל ת"א, שהחליטה לשחרר את הסמל שלה, לימונד בן ה־34, וללכת על קו הקולג' בגלבוע/גליל.
לא רק שהאדומים צירפו את אריאל בית הלחמי אחרי ארבע עונות בגן־נר, הם גם החתימו את הקפטן של הצפוניים חואקין שוכמן. לזה תוסיפו את החתמתו לשלוש שנים של מייקל בריסקר מעירוני רעננה מהליגה השנייה, והישארותם של תומר גינת וים מדר, ותקבלו סגל ישראלי עם ממוצע גיל של פחות מ־22.
ואם כבר דיברנו על גלבוע/גליל, אז למרות העזיבה של המאמן, המועדון לא ממש שינה את האסטרטגיה שלו. במקום שוכמן צורף כבר עמית גרשון שפרץ במדי באר־שבע בעונה החולפת, וגם גיל בני, קפטן נבחרת העתודה שזכתה באליפות אירופה, הוחתם.
להצליח דרך אירופה
כפי שמסתמן כרגע, שבע הקבוצות שלא ישחקו העונה בגביעי אירופה השונים (אילת, באר־שבע, הפועל ת"א, גלבוע/גליל, אשדוד, נהריה וחיפה), יצטרכו ישראלי אחד בכיר בסגל או אולי שניים במקרה הקיצון, והשאר צעירים יחסית זולים או ישראלי ותיק שיסכים להתפשר על שכרו, וכך יישאר להן תקציב גדול יותר להחתמת זרים איכותיים על הנייר.
ומה בנוגע לאלה שכן ישחקו באירופה? אצלן לא יהיו שינויים מרחיקי לכת בכמות הישראלים. קודם כל חלקן ישחקו עם חמישה זרים (כנראה מכבי ת"א, ירושלים וחולון), ולא רק שיוותרו על המענק ממינהלת הליגה, אלא גם יצטרכו לשלם קנס של 500 אלף שקל שאולי יבוטל עקב ההשתתפות באירופה. בשורה התחתונה, בדומה לעונה האחרונה, הרוטציה של המשתתפות באירופה תהיה גדולה יותר (סביב עשרה שחקנים), אז כמות הישראלים הבכירים תישאר זהה (3־4).
הסתמכות על רוטציה קצרה של שחקנים, כמו שמתכננות הקבוצות שלא ישתתפו באירופה, היא סיכון גדול בעיקר בכל מה שקשור לפציעות. קבוצה שהישראלי הבכיר שלה ייפצע, בטח בשלבים מאוחרים של העונה, תצטרך לאלתר, וזה בדרך כלל מסתיים בצורה רעה.
קשה להאמין שמקרה הפועל אילת ששיחקה עם שלושה זרים בלבד משלב מסוים העונה, בעקבות פציעתו של לנזל סמית' ג'וניור, ישוב. מצד שני, אסור לשכוח שהיו לה חמישה ישראלים בכירים - אבי בן־שימול, זלמנסון, שולדבראנד, פרדריק בורדיון ורפי מנקו.
לקבוצות שישתתפו באירופה יהיה קל יותר כי לכל שחקן ישראלי יהיה מחליף. קחו לדוגמה את חולון של העונה שעברה. נפצעו לה הרבה מאוד שחקנים, אבל היא נשארה בצמרת, שברה שיאים קבוצתיים ולא הייתה רחוקה מהפיינל פור.
האם ההשתתפות באירופה מבטיחה הצלחה בליגה? אם נסתכל על העונה האחרונה אז בהחלט כן. ארבע הקבוצות שהשתתפו באירופה (נוציא את הפועל ת"א שהודחה במוקדמות ליגת האלופות והחליפה חצי סגל) - מכבי ת"א, הפועל ירושלים, הפועל חולון ועירוני נס־ציונה - סיימו בצמרת הטבלה, בעוד שרוב האחרות שניסו לחסוך הסתבכו בתחתית או במאבקי הכניסה לפלייאוף.
לפנייה לכתב/ת 
