בשבילי קפה שלא ייצרו עבדים, בבקשה
שוקולד, סבון, בגדים וצעצועים - רז פרוגל החרים הרבה מוצרים אחרי שהבין שהם מיוצרים לרוב במדינות עולם שלישי, לא פעם על ידי ילדים. כיום הוא מעוניין שכמה שיותר אנשים יצטרפו אליו, ומנסה להפוך את חיפה לעיר של סחר הוגן: "אין בן אדם בישראל שלא יתחבר, אף אחד לא רוצה קפה של עבדים"
בוקר בהיר אחד הכריז רז פרוגל בפני הוריו שהוא מפסיק לאכול שוקולד. הוא היה אז בן 16. לא הפריע לו הטעם, והוא גם לא הפך לטבעוני, הוא פשוט חשב שזה לא הוגן. "קראתי בעיתון שיש ילדים שהם עבדים במטעי הקקאו, ואמרתי להורים שלי שאני לא רוצה לקחת חלק בזה. אחותי אמרה שלא אחזיק שבוע". אבל הוא החזיק הרבה יותר.
כיום פרוגל בן 23, ולא רק עם שוקולד הוא הפסיק - יש עוד כמה מוצרים בעולם שהוא לא מוכן להשתמש בהם מכיוון שלא יוצרו בתנאים של סחר הוגן. בימים אלה הוא מנסה להביא לכך שהעיר שלו, חיפה, תעשה אותו הדבר. נגיע לזה בהמשך.
"סחר הוגן זה סוג של תווית שיש על מוצר, שמבטיחה שבכל שלבי הייצור שלו לא היה ניצול עובדים. כמו כשרות מוסרית", הוא מסביר. לדבריו, תעשיית הקקאו אינה היחידה, וכמעט כל מוצר שמגיע ממדינת עולם שלישי עלול להיות קשור בניצול: "ילדים עובדים 18-16 שעות ביום בלי לקום מהכיסא, תמורת פחות משני דולר ליום, שכר שהאו"ם הגדיר כלא מספיק למחיה. הרבה פעמים העובדים מתעסקים בחומרים מסוכנים בלי אמצעי הגנה, אף אחד לא מתעסק בלהגן עליהם כי הם עובדים זולים".
למשל?
"יש מתכת בבטרייה שנקראת קובלט, שבאה בדרך כלל מקונגו שבאפריקה. הילדים שם עובדים בתוך הבוץ ומנסים להוציא טיפת מתכת כדי שהם יוכלו לשרוד עוד יום. אירוני שילדים פה משחקים בצעצועים שילדים בקצה השני של העולם ייצרו אותם".
ההבנה הזו הגיעה כאמור בגיל צעיר. "הייתה לי בעיה. בכל קנייה היה לי בתת-מודע מי ייצר את זה ומהם התנאים שבהם הוא ייצר את זה - אפילו בקנייה של צעצוע מסין".
איך ההורים שלך קיבלו את זה?
"'מרד נעורים של הילד'. הם לא ידעו שזה יהפוך להיות דבר שאני מתעסק בו בחיים שלי. בארוחות משפחתיות זה דרש מסבתא שלי להתאים את העוגות".
אחרי שנתיים שבהן החרים פחות או יותר הכול, הבין שיש אלטרנטיבה - סחר הוגן. "באירופה זה מאוד מפותח, בבריטניה לפעמים המותג של הסופר יהיה בסחר הוגן, סטארבקס הם בסחר הוגן. זה כמו שארומה יהיו בסחר הוגן.
"כנער מתבגר עשה לי טוב לראות את הסמל של סחר הוגן, ממש כמו שאנשים רואים נייקי וזה עושה להם משהו".
כיום הוא לא סגפן. "יש לי מוצרים שהם לא סחר הוגן, אבל כשיש אפשרות לקנות בסחר הוגן אז צריך לחזק את הדבר הזה. שוקולד אני אוכל בסחר הוגן, יש לי סבון בסחר הוגן, החולצה שלי כרגע היא בסחר הוגן. הפלאפון שלי הוא סחר הוגן - הוא אפילו די יפה".
מוצרי סחר הוגן יקרים יותר?
"בישראל רובם יהיו יותר יקרים בקצת ממוצרים שלא בסחר הוגן, אבל אין סיבה שסחר הוגן יעלה יותר. כדי שחולצה תיוצר בסחר הוגן צריך להוסיף למחיר שלה בסביבות השקל, כדי שהעובד בסוף השרשרת ירוויח שכר מחיה. אני חושב שבסופו של דבר חסכתי כסף מזה שאני קונה בסחר הוגן, אם הייתי קונה הכול הייתי משלם יותר".
זה לא נורא קשה לחיות ככה - במקום להיכנס לסופר, לחפש את הדבר הזול ולצאת?
"זה קשה, אבל לי כבר יותר קשה לצרוך לא בסחר הוגן, כי כבר יש לי את הג'וק בראש".
זה כמו טבעונות?
"זה מאוד דומה בעיקרון של מחאת הצרכנים. כמו שכיום אין בית קפה בלי חלב סויה בגלל שיש המון טבעונים, אז אנחנו היינו רוצים שלא יהיה בית קפה בלי קפה סחר הוגן".
{"type":"image","data":{"imageId":"ArticleImageData.5541557~9340801","url":"https://ynet-pic1.yit.co.il/picserver5/crop_images/2019/07/02/9340801/9340801_0_0_640_360_0_large.jpg","caption":"","credit":"צילום: ירון שרון"}}בשנה האחרונה מתעסק פרוגל בעיקר בהפצת הבשורה, ויחד עם השותף שלו עומר דיליאן הוא מבקש להכניס את חיפה לפרויקט "עיר סחר הוגן" - פרויקט בינלאומי הכולל אלפי ערים, בהן גם לונדון, מדריד ופריז, שמטרתו ליצור קהילה של צרכנים בתוך עיר של סחר הוגן.
כדי לעמוד בקריטוריונים צריכה העירייה לתמוך בפרויקט ולהשתמש במוצרי סחר הוגן בישיבות שלה, וזה לא נגמר בוופל וקפה הוגנים: בכל שכונה צריך לפעול סופרמרקט שמוכר לפחות שני מוצרים בסחר הוגן, ועסק כמו בית קפה שמוכר לפחות שני מוצרים של סחר הוגן. מקומות עבודה מקומיים וארגוני קהילה, כמו בתי ספר, אוניברסיטאות ובתי כנסת, צריכים לתמוך ולהשתמש גם הם במוצרי סחר הוגן.
פרוגל אופטימי. "אנחנו בקשר טוב עם העירייה", הוא מבטיח. "עומר ואני עשינו הרבה הרצאות בהרבה מקומות, וניסינו לגבש לנו איזו קבוצה שתפעל להשגת המטרות האלה. התגובות שאני מקבל מאנשים הם כמעט כולן חיוביות. אין בן אדם כמעט בישראל שלא יתחבר לנושא הזה. אין בנאדם שאומר 'כן, אני רוצה קפה עם עבדים'. הדבר הזה יכול להיות הטרנד הבא".
למה דווקא חיפה?
"אני חושב שכל חיפאי שנפגע מהמפעלים יכול להזדהות עם האנשים בקצה השני של העולם שנפגעים מהמפעלים שמייצרים לנו את הדברים - והגיע הזמן שפרויקט אחד לא יתחיל בתל אביב".
