שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות

    כשהילד לא רוצה לישון מחוץ לבית

    הגיע החופש, הילדים ישנים אצל חברים ונוסעים למחנה של תנועת הנוער, ורק הילד שלכם מפחד לישון מחוץ לבית. מה עושים? קודם כל, לא מלחיצים. ומה עוד?

    "אני אוהבת את תנועת הנוער ואת החברות שלי, ואוהבת גם טיולים בטבע, אבל מוותרת כל שנה על טיולים עם שינה, בגלל שאני מרגישה פחד חזק לפני השינה, ותמיד בסוף חוזרת הביתה (ילדה בת עשר עם חרדה לישון מחוץ לבית).

     

    "כל פעם שלחצנו על הבן שלנו לצאת לטיולים זה החמיר את המצב. הוא נכנס ללחץ בערב לפני השינה, נתקף בכאבי בטן חזקים, וביקש לחזור הביתה. לאחרונה פשוט השלמנו עם זה שהוא לא יוצא" (הורים לילד בן 13 עם חרדה לישון מחוץ לבית).

     

    פחדים של ילדים לישון מחוץ לבית מעמתים את ההורים עם קונפליקט מוכר, בין הרצון לדחוף קדימה את ילדם, ולעזור לו להתמודד גם אם זה מפחיד אותו, לבין ההבנה שיש לקבל את הילד כפי שהוא כעת, ולא להפעיל לחצים או לדרוש דברים שהילד לא יצליח להתמודד עימם.

     

    אל תכעסו על הילדים (צילום: shutterstock) (צילום: shutterstock)
    אל תכעסו על הילדים(צילום: shutterstock)

    תסכול ותחושת החמצה

    בימי החופש הגדול, כשיש טיולים ומחנות קיץ רבים הדורשים לינה מחוץ לבית, ילדים אלה והוריהם חשים תסכול רב ותחושת החמצה. בחלק מהמשפחות מתפתחים עימותים בין ההורים לילדם, על רקע התסכול של ההורים, ורצונם שהילד יתמודד עם הקושי ולא יחמיץ טיולים.

     

    חלק מהילדים האמורים מדווחים על הנאה גדולה מטיולים עם שינה מחוץ לבית, ומוטיבציה חברתית גבוהה להשתתף בהם, ועל כך שהחרדה מופיעה רק כשמחשיך בחוץ ומתחילים להתארגן לשינה.

     

    סיבות מגוונות לחרדה

    חרדה לישון מחוץ לבית יכולה להופיע אצל ילדים בכל הגילאים. ניתן לראות ילדים עם חרדה לישון מחוץ לבית שתפקודם הכללי גבוה (למשל בתחום הלימודי והחברתי), וזה הקושי היחידי שהם מדווחים עליו.

     

    ניתן לראות גם ילדים שסובלים, לצד החרדה לישון מחוץ לבית, מחרדות נוספות, או ילדים שהחרדה לישון מחוץ לבית מבטאת קושי חברתי או קושי משפחתי.

     

    קראו עוד:

    הורים מספרים: טקסי השינה המיוחדים שלנו עם הילדים

    האם הגיוני שהורה ינשק ילד בפה?

    מאחורי הקלעים של יום הולדת לשלישייה

     

    הסיבות הנפוצות לקושי לישון מחוץ לבית הן מגוונות. יש ילדים המתקשים להשתלב חברתית, ועבורם טיולים עם שינה מצריכים מאמץ חברתי כה רב, שהם מעדיפים להימנע מכך, ולא להשתתף.

     

    ישנם ילדים עם טמפרמנט מולד חרדתי/מופנם/ביישני, שמרגישים יותר בטוחים כשהם בחיק המשפחה ובבית. יש כאלו שחוששים לעזוב את הבית בגלל תלות בהורה, חרדה שלא יסתדרו בלי ההורה, פחד להינטש על ידי ההורה, או אשמה שהם עוזבים את ההורה.

     

    יש ילדים שחוששים (באופן רגשי ולא רציונלי) שאם לא יהיו בבית יקרו בבית דברים לא טובים למשל: הוריהם יריבו או יתגרשו, הוריהם יענישו בחומרה את אחד האחים הקטנים, או יקרה משהו רע כמו תאונה או שריפה לבני המשפחה.

     

    נער (צילום: shutterstock)
    לא רוצה לקחת סיכונים(צילום: shutterstock)

    טכניקות להפחת חרדה

    במסגרת טיפול פסיכולוגי או רגשי ניתן להקנות לילדים אלה טכניקות להפחתת חרדה ולחץ, כגון נשימה הרפיה ודמיון מודרך. ניתן לתת לילד משימות להתמודדות (למשל, לפני טיול - לישון תחילה אצל בני הדודים, ואז אצל חבר), כשרמת הקושי של המשימות עולה בהדרגה.

     

    תוך כדי ההתמודדות עם המשימות הילד מדרג את רמת החרדה שלו בשלבים שונים, ולומד טכניקות כיצד להפחיתה באופן עצמאי כשהיא עולה.

     

    לכתבות נוספות - היכנסו לפייסבוק הורים של ynet

     

    בטיפול מנסה המטפל לברר עם הילד מה המקור לחרדה והאם היא קשורה לחששות חברתיים, לנושאים משפחתיים או לאישיותו של הילד. ניתן גם לעבוד עם ההורים ולתת להם כלים כיצד לתמוך בילד החרד לישון מחוץ לבית בלי להחליש אותו. כיצד לעודד אותו להתמודד, מבלי ללחוץ עליו.

     

    אל תלחיצו

    המסר המרכזי להורים הוא לא ללחוץ על הילד לעשות דברים ש"גדולים" עליו או שהוא לא רוצה, כי זה רק יגביר את החרדה. מניסיוני אני יכולה לספר על הורים ששלחו ילדים לזמנים ממושכים מחוץ לבית, על אף שילדיהם הביעו חששות משמעותיים- וזה גרם לרגרסיה אצל הילדים, ולרצון לא לצאת בכלל לטיולים גם אם הם חד יומיים. ומצד שני על הורים שכיבדו את רצונו של ילדם, עודדו אותו בעדינות לנסות אך לא לחצו, וראו בהדרגה תוצאות ושינויים.

     

    יש גם ילדים שחיים עם המגבלה הזאת ולא מעוניינים לעבוד עליה, והורים שלומדים להשלים עם זה, למרות שזה מתסכל.

     

    חשוב להבין שמדובר בחרדה אמיתית ולא במניפולציה של הילד כדי להשיג דברים, ולכן לא לכעוס על הילד. כשהילד מחליט לנסות להתמודד ולן מחוץ לבית להיות זמינים ותומכים עבורו ולהיות מוכנים לקחת אותו הביתה אם אינו מצליח להתמודד.

     

    חזקו גם על ניסיונות שלא צולחים כי הם דורשים מהילד אומץ ומאמץ רב. חשוב להבין שאם הילד לא מביע מוטיבציה ונכונות לעבוד על הקושי הזה, יהיה קשה עד בלתי אפשרי לעזור לו, ושההחלטה להתמודד צריכה לבוא מתוכו.

     

    אסנת גרתי היא פסיכולוגית קלינית, מנהלת "מרכז גרתי " לטיפול רגשי בילדים ונוער ברעננה

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: shutterstock
    חרדה אמיתית ולא מניפולציה
    צילום: shutterstock
    מחשבוני בריאות
    פורומים רפואיים
    מומלצים