נוגעת בשמיים: סוד ההצלחה של מאיה אוברמן

בשיתוף תלמה

פציעות הן חלק שגרתי מחייו של ספורטאים תחרותיים. הן עלולות להשבית אותו או אותה לתקופה, וגם החזרה לכושר ולשגרת אימונים ביום שאחרי דורשים מסוגלות מנטלית שרבים מתקשים לגייס.

אז מה מתרחש אצל ספורטאית צעירה, רק בת 14, שצריכה להתמודד עם פציעה ובה בעת להתכונן נפשית ופיזית לאליפות עולם? פרויקט "בוקר טוב יותר" בשיתוף "ידיעות אחרונות", ynet וחברת תלמה יצא לבדוק את זה עם מאיה אוברמן (14) מקריית־אונו, אלופת ישראל זו השנה החמישית ברציפות בהתעמלות מכשירים.

מאיה אוברמן. גם בורג במרפק לא עוצר אותה(צילום: טל שחר)

בשבועות האחרונים זכתה אוברמן לייצג את ישראל באליפות העולם לנוער שהתקיימה בהונגריה. היא סיימה שם בכבוד את שלב המוקדמות וסימנה לעצמה "וי" על יעד נוסף – ניסיון ראשון ומוצלח בתחרות בינלאומית.

אבל מאחורי הקלעים עברה אוברמן הצעירה בשנה החולפת משבר שספורטאים רבים מנסים להימנע ממנו – פציעת אימונים מקרקעת. "שבועיים אחרי אליפות ישראל, מאיה נפלה באימון ריצה באולם הספורט", מתארת האמא, מיכל אוברמן, "מאיה פרקה ושברה את המרפק, ובעקבות כך נותחה ושמו לה בורג במרפק. היא הייתה מגובסת תקופה ארוכה והפסידה ארבעה חודשים של אימונים. החזרה לשגרה לא הייתה פשוטה. ספורטאים רבים שנמצאים במצב הזה לא מצליחים להתרומם, אבל מאיה הייתה נחושה ועבדה קשה מאוד כדי להגיע מוכנה לתחרות".

מי שצולח משברים מן הסוג הזה שייך כנראה לזן הספורטאים שעתידים לכבוש פסגות. זאת מאחר שהרובד המנטלי משמעותי ביצירה של אלוף. "היו לי לא מעט פציעות – והבנתי שזה חלק מהספורט", אומרת מאיה, "זה קשה מאוד אבל צריך לדעת לקום ולהמשיך הלאה, גם אם יש ימים פחות טובים או תחרויות פחות טובות. ידעתי בכל התקופה הקשה שהזמן יעשה את שלו ושאני אחזור לעצמי".

כובשת פסגות(צילום: טל שחר)

החוזק המנטלי מתבטא לא רק בהתמודדות עם פציעות ומשברים חולפים, אלא בשגרת חיים אינטנסיבית הנדרשת מספורטאים צעירים ברמתה. "אני קמה כל יום בשמונה וחצי בבוקר, ומתאמנת שש פעמים בשבוע. האימונים הם בשעות הבוקר, ונמשכים בין שלוש לחמש שעות", מתארת אוברמן את שגרת הבוקר שלה.

"אני מתאמנת בבקרים בגלל אילוצי תנאים של האיגודים. המשמעות היא שאני צריכה להתחיל את היום שלי מאוד ממוקדת כדי להוציא את המיטב מכל אימון. אחרי האימון אני מגיעה הביתה, מתחילה להשלים שיעורי בית וגם לומדת למבחנים. לבית־הספר יוצא לי להגיע רק פעמיים בשבוע בגלל שגרת האימונים, אבל אני דואגת להשלים הכל ולא להיות בפער מיתר התלמידים".

ההתעמלות, עבורה, אינה תחביב חולף, אלא אורח חיים שלמענו היא מגייסת את כל כוחותיה הפיזיים והנפשיים. זאת בשיתוף צוות מקצועי שמלווה אותה, ומשפחתה, שמעניקה מעטפת תומכת. "אחד החלקים החשובים ביותר בספורט הוא הקפדה על תזונה ואורח חיים בריא", היא מסבירה, "אני דואגת לישון כמו שצריך, לאכול אוכל בריא בשעות ספציפיות ואלה דברים שמשפיעים לי על האימונים. זה חלק גדול מלהיות ספורטאי".

אל ענף התעמלות המכשירים אוברמן הגיעה בגיל צעיר מאוד – כשהייתה בסך הכל בת ארבע. כמו ספורטאים מצטיינים רבים, היא החלה בחוג סמוך לביתה בקריית־אונו, ומהר מאוד התגלתה ככישרון יוצא דופן ושודרגה למסלול תחרותי.

כישרון יוצא דופן(צילום: טל שחר)

"בגיל חמש כבר הייתי נוסעת להתאמן בהדר-יוסף עם בנות גדולות ממני, ובגיל שש וחצי הבנתי שזה כבר לא רק תחביב – שהתעמלות מכשירים זה מה שאני רוצה לעשות בחיים. המאמנת שלי עברה לאגודה של פתח־תקווה, והחלטתי שאני הולכת בעקבותיה", מתארת אוברמן.

התעמלות מכשירים היא ענף ספורט מוביל, שנחשב לפופולרי ביותר באולימפיאדות לצד השחייה והאתלטיקה. המתעמלות מתחרות על ארבעה מכשירים: שולחן קפיצות, מקבילים, קורה וקרקע. זהו ענף ספורט שדורש שילוב בין יכולות פיזיות גבוהות כמו כוח, גמישות וקואורדינציה, לבין יכולות מנטליות כמו ריכוז ויצירתיות.

"למדתי עם השנים להתמודד עם הלחץ של התחרויות ולהכין את עצמי נפשית", היא מספרת, "למשל, לפני תרגילי הקורה, שבהם הכי קל ליפול, אני עומדת מול הקיר, עוצמת את העיניים, מדברת אל עצמי ומדמיינת שהשופטת היא המאמנת שלי שעומדת מולי, מעירה ומסבירה לי איך לבצע את התרגיל. זה דמיון מודרך שמרגיע אותי".

מכינה את עצמה נפשית לפני כל תחרות(צילום: טל שחר)

כמו בחייו של כוכב קולנוע, גם מאחורי ספורטאי מצטיין מתייצבת פמליה שמעניקה תמיכה ועידוד מסביב לשעון. אצל אוברמן זה מתבטא בשני מאמנים אישיים, שמלווים אותה מאז היותה בת ארבע, ומשפחה שמקפידה לבצע כל פעולה שנדרשת כדי להגשים לה את החלום.

"לגדל בבית ילדה שהיא ספורטאית זה אומר שסדר היום המשפחתי מאוד תלוי בה", מספרת האמא, מיכל אוברמן, "לצורך העניין, אנחנו מקפידים על שעות שינה והבית מאוד שקט ורגוע בערבים. אנחנו גם מקפידים לאכול בריא ולא להכניס הביתה שטויות. אם יש לי טיפ לתת להורים כיצד לטפח אלופה, אז הסוד הוא שיתוף הפעולה בין הצוות המקצועי וההורים. חשוב לתת למאמנים להחליט על הפן המקצועי ולא להתערב בו, ובבית להעניק מעטפת תומכת – כלומר לעזור לה להתמודד עם חלוקת זמנים נכונה, להכין אוכל בזמן ולהסיע אותה לאימונים. בעיניי, אי אפשר לדחוף ילד למצוינות במקצוע שצריך להתאמן בו חמש שעות ביום. זה חייב לבוא ממנו. כהורה אתה צריך לתת את המסגרת העוטפת".

אוברמן שמבלה את רוב שעות היום סביב הקורה, המקבילים ושולחן הקפיצות, נאלצת להקריב הרבה למען המטרה. "אין לי הרבה חיי חברה", היא מודה, "אני משתדלת בזמני הפנוי להיפגש עם חברים, ובימים שאני מגיעה לבית־הספר חשוב לי להשלים פערים. אני בינתיים מרגישה שההתעמלות היא הדבר הכי חשוב לי בחיים, ואני רוצה גם לעסוק בזה גם בעתיד. גם אם לא תמיד קל בלימודים או עם חברים – אני יודעת שזה ישתלם לי בסוף".

מאיה וההורים - עוטפים באהבה(צילום: טל שחר)

הכתבה פורסמה ב"ידיעות אחרונות"

בשיתוף תלמה