שתף קטע נבחר

הילד בררן באוכל? כך תגרמו לו לאכול הכל

הילד לא נוגע במאכלים חדשים (או בריאים)? בררנות באוכל היא בעיה שעלולה ללוות אותו שנים רבות, ורצוי לטפל בה בחוכמה עוד כשהוא פעוט

היא לא מוכנה להתקרב לעגבניות טריות (אבל רוטב פסטה זה סיפור אחר), לא נוגעת בתפוחי אדמה ובבטטות, גבינת קוטג' לגמרי מחוץ לתחום שלה ועל סלק או אפונה אין בכלל מה לדבר. כך נראית בררנות באוכל, ועם האתגר שהיא מציבה מתמודדים הוריהם של ילדים רבים, בעיקר הצעירים שבהם.

 

בררנות אכילה מתאפיינת בחוסר נכונות לאכול מזונות לא מוכרים או לנסות מאכלים חדשים, בצמצום סוגי המאכלים שצורכים, או בהעדפה למזון בטעם, בצבע או במרקם מסוימים. בררנות באכילה עלולה לגרום להתעסקות רבה סביב האוכל, למאבקי כוחות ולמתח, ועלולה להוביל גם לחסרים תזונתיים. הנטייה להימנע ממזונות חדשים מתחילה בדרך כלל בשנה הראשונה לחיים ומגיעה לשיאה בין גיל שנתיים לגיל שש.

 

לרוב, התופעה הולכת ונעלמת ככל שהילד מתבגר. זה קורה בשל גורמים סביבתיים וגנטיים, לעיתים בשל הקשר בין הילד להוריו וסגנונות ההאכלה הנהוגים בבית, או בשל גורמים אישיים. הסיבות מגוונות, אך התוצאה דומה: הורים מתוסכלים ומיואשים, ארוחות שמזכירות שדה קרב, ותחושה כללית שמדובר במלחמה שאינה נגמרת ושבסופה כולם מפסידים. האווירה הקשה משפיעה רגשית והתנהגותית על היל דים עצמם, על היחסים בין ההורים לילדים, ובכלל על החיים בבית ומחוצה לו.

 

אפשר לצאת מהלופ הזה - בעזרת מודעות ובטיפול נכון הבררנות עשויה להיעלם לגמרי עד גיל ההתבגרות או במהלכו.

 

קיראו עוד

מיואשים? 10 שיטות לגרום לילדים לנסות אוכל חדש

"פתאום הילד הפך לצמחוני" - הורים מספרים

  

לא לעשות עניין מסירוב לאכול (צילום: shutterstock) (צילום: shutterstock)
לא לעשות עניין מסירוב לאכול(צילום: shutterstock)

 

איך עושים זאת? הנה כמה עצות:

הדבר החשוב ביותר הוא רוגע: יש לשדר רוגע ולייצר זמני ארוחות משותפים רגועים ונטולי הסחות דעת.

 

 רצוי להציג מגוון רחב של מזונות מגיל צעיר, לא להתייאש גם אם הפעוט מסרב לטעום: אין להסתפק בחשיפה למאכל שלוש־ארבע פעמים (שזה מספר הפעמים שלפי מחקרים הורים עושים זאת ועוצרים בייאוש), אלא להמשיך לפחות עשר פעמים. זה לא פשוט, זה נכון, אבל יש להציע את המאכל שוב ושוב, כי רק כך לומדים הילדים להתרגל לטעם חדש, ולהיזהר מתיוג הילד כבררן.

 

חשוב לא לעשות עניין אם הפעוט מסרב. יש לקבל ברוגע את הסירוב ולהציע את המזון המדובר שוב בארוחה הבאה.

 

כדאי לשתף את הפעוט בהכנת הארוחה, בהתאם לגילו וליכולתו. ילדים אוהבים מאוד לאכול את מה שהכינו בעצמם והרווח הפוטנציאלי כפול - גם זמן איכות כיפי, גם התנסות במאכלים חדשים.

 

כדאי לשתף את הילדים בקניות של מזונות שהייתם רוצים שיטעמו. סביר שילד שיהיה שותף בבחירה של מזונותיו ירצה לטעום אותם בהמשך.

 

 זכרו: ילדים, בדיוק כמונו, אוכלים בעיניים. לכן חשוב שהאוכל יהיה אטרקטיבי. מומלץ לשתף את הילדים בצִלחות ובקישוט האוכל. למשל: ליצור כריכוני פרצופים עם גבינה וירקות, מאפינס מקושטים על בסיס גבינות וירקות, פיצה ביתית עם קישוטי ירקות שונים.

 

אפשר להגיש ולהציע כל מזון חדש במגוון מרקמים וצורות, ומומלץ לגוון בצורות ההגשה. לדוגמה: אפשר להגיש בטטה כבטטה בתנור, אך גם כפירה בטטה, צ'יפס בטטה, פשטידת בטטה וכו'. נסו לקלוע לטעמו של ילדכם ולהעדפותיו.

 

אפשר לטחון ירקות ולהוסיף אותם לעיסת הבשר להכנת הקציצות, או לנסות לשלב מיני קטניות במאכלים מוכרים ואהובים, למשל אורז עם עדשים. לא להתייאש גם אם נתקלתם בסירוב.

 

כשהילד טועם מזון חדש חשוב לעודד אותו ולשבחו.

 

שתפו חבר בן גילו בארוחות. לעיתים לחברה יש השפעה מיטיבה על הבררנות.

 

הציעו דוגמה אישית: אכלו מגוון רחב של מזונות, שבו לארוחות משותפות עם הפעוט.

 

שמרו על זמני ארוחות קבועים, במרווח בן שלוש שעות לפחות בין ארוחה לארוחה.

 

זכרו שנפח הקיבה של פעוט קטן. אם הוא יאכל חטיפים בין הארוחות ואף ירבה בשתייה, הוא יגיע לארוחה מלא והסיכוי שיטעם מזונות חדשים נמוך.

 

נצלו את חלון ההזדמנויות שנפתח בין גיל חצי שנה לשנה, שבו חשוב לחשוף את ילדינו למגוון רחב של מזונות ולמרקמים שונים. בחודשים הראשונים לחייו התינוק בעיקר יונק ואוכל דייסות, אבל מגיל חצי שנה עד שנה וחצי אפשר להרגיל אותו לטעמים ולמרקמים.

 

בגיל שנתיים מתחילה ניאו־פוביה, פחד מדברים חדשים ואפילו נסיגה מטעמים שהילד כבר מכיר. אבל אל דאגה: התהליך מתהפך, ובגיל שש־שבע ילדים לרוב נכונים שוב להתנסות בדברים חדשים.

 

השנתיים הראשונות, ובעיקר השנה שלפני התקופה שמכונה "גיל החביון של האוכל", הן הזמן המכריע, ואפשר לטעות בו. הרבה פעולות קטנות ולא מודעות יכולות ליצור ילד בררן. לדוגמה, כשלא חושפים ילד למזון מגוון מספיק או כשההורה מתעקש לקבוע מה הילד יאכל, מתי וכמה. זה יוצר מאבק כוחות שמשתמר עד הבגרות.

 

זמני הארוחות הן לא שדה קרב וחשוב להוריד הילוך ולחץ סביב הבעיה כי ילדנו חכם ומנצל זאת. בררנות אכילה והטיפול בה תלויים בעיקר בנו כהורים. אנו קונים את המזון, מכינים ומגישים אותו, והילד הוא זה שקובע איזה מזון יאכל וכמובן כמה יאכל. לכן, ככל שנגיש מזונות מגוונים ובמרקמים שונים ולא נתייאש או נילחץ מסירוב כך יגבר הסיכוי שהבעיה תתפוגג ואף תיעלם לחלוטין.

 

הכותבת היא דיאטנית

 

 

 

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
צילום: shutterstock
לא רוצים לאכול
צילום: shutterstock
ד"ר רק שאלה
מומלצים