שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    "במזה"ת עלולים להגיע לטמפרטורות שלא יאפשרו לגדל חיטה"
    כשברקע שבירת שיאי החום באירופה, קובע מומחה האקלים הרווה לה טרואה כי "הגענו לנקודת האל–חזור". עמיתו ז'אן ז'וזל מסרב לצנן: "בקרוב יבוא היום שלא נוכל לעשות ספורט בחוץ"

    השבוע, בחום של 38.6 מעלות, דווח בגרמניה על אזרחים שהקפיאו בקבוקי מים ונכנסו איתם למיטה. בפולין נצפו אנשים רוכבים בעירום על האופניים, בשיא חום של 38.2 מעלות שלא נראה כמותו מזה 84 שנה. בברלין קיררה המשטרה את האזרחים בזרנוקים המשמשים בדרך כלל לפיזור הפגנות.

     

    גל חום היסטורי באירופה: קופצים לנהר    (צילום: רויטרס)

    גל חום היסטורי באירופה: קופצים לנהר    (צילום: רויטרס)

    סגורסגור

    שליחה לחבר

     הקלידו את הקוד המוצג
    תמונה חדשה

    שלח
    הסרטון נשלח לחברך

    סגורסגור

    הטמעת הסרטון באתר שלך

     קוד להטמעה:

     

    אירופה רותחת, וגולת הכותרת הייתה השבוע צרפת. בדרום המדינה נרשמה בשבת האחרונה הטמפרטורה הגבוהה בתולדות הרפובליקה: 45.9 מעלות צלזיוס בלתי נתפסות. לצד התמונות החמודות של הפריזאים משתכשכים אל מול האייפל ובסיין, לחום הבלתי נסבל היו גם משמעויות ממשיות. 4,000 בתי ספר נסגרו, בכרמים בדרום צרפת ייבשה השמש אלפי גפנים ופגעה בבציר שכה חשוב לצרפתים, והיו כמובן השריפות: 6,200 אלף דונם של חורש, יערות ושדות בצרפת לצד שריפות ענק שכילו 64 אלף דונם בספרד.

     

    ובצד השני של העולם, במקסיקו, נקברה העיר גוודלחרה בברד, כשיום קודם הסתובבו התושבים בחולצות טריקו ובמשקפי שמש. אין ספק שאירופה אינה היחידה שסובלת משלל אפקטים של שינוי קיצוני באקלים, אבל השבוע הוא עקץ אותה בצורה חזקה, והבהיר לכולם לאן פני העולם מועדות - גם ביבשת שנחשבה עד כה לקרירה ובעלת מזג אוויר נוח. לא עוד.

     

    משק כנפי הפרפר

    "כבר עברנו את נקודת האל-חזור", אומר בנחרצות פרופ' הרווה לה טרואה, מומחה אקלים מהסורבון ובית הספר הפוליטכני היוקרתי, וחבר האקדמיה הצרפתית למדעים. כבר עשרות שנים הוא עוקב אחר ההתחממות הגלובלית והמלצתו היא: "הכי חשוב עכשיו לייצב את הטמפרטורות ב־30 עד 40 השנים הקרובות, כי בינתיים אין לנו טכנולוגיה שמסוגלת להיפטר מגזי החממה ואין ממש סיכוי להפחית אותם".

     

    גל חום ב אירופה פריז צרפת (צילום: AFP)
    גל חום בצרפת בשבת שעברה(צילום: AFP)

     

    בין 2015 ל-2018 נרשמו שלוש מתוך ארבע השנים החמות ביותר מאז 1997. אך נשיא ארה"ב דונלד טראמפ אינו מאמין בגזי החממה. מבחינתו הכל מזימה לגנוב מאמריקאים ישרים, כורי פחם בפנסילבניה שהיטו את הבחירות לטובתו, את פרנסתם. השבוע הסתיימה באוסקה שביפן פסגת הג'י-20 של הכלכלות המובילות בעולם, והיא כללה נספח פושר שעסק באקלים. רק לפני ארבע שנים, ב-2015, ועידת פריז הסתיימה בתקווה מסוימת והסכם אופרטיבי שכלל בתוכו לפחות תוכנית גלובלית ראשונית שנועדה להביא לשינוי. מאז ארה"ב, המדינה הכי מזהמת בעולם יחסית לכמות תושביה, פרשה מההסכם בהוראת הנשיא טראמפ.

     

    ומה עשו מדינות אירופה כדי למלא את הוואקום? באוקטובר 2018 התכנסו 28 שרי איכות הסביבה של האיחוד בלוקסמבורג, ו-24 מתוכם הסכימו לבסוף לחתום על אמנה שנועדה לקבוע סטנדרט אחיד במלחמה בהתחממות הגלובאלית. הוויכוחים והחיכוכים היו רבים: פולין דרשה להאריך את הפרידה מכריית הפחם לתקופה ארוכה. ארצות אחרות דרשו מיליארדים כדי לעמוד ביעד של הפחתת גזי החממה ב-30 אחוז עד 2030. "לא כולם מוכנים להתחייב, וכל אזור רוצה להתאים את הפתרון לבעיות שלו", מסביר לה טרואה. "בארצות הים התיכון הבעיה היא עליית גובה פני הים והבצורת. בארצות הצפון מדובר במבול ובסערות. התקציב והתשובות לשאלות אינם זהים. בכל מקרה, הנזק שכבר נגרם אינו ניתן לתיקון. השמות שעושה בנו מזג האוויר לא ייפסקו".

     

    המומחים מדברים על עלייה של מעלה אחת בשנה. מה זה כבר יכול לעשות לנו?

    "במזרח התיכון אנחנו עלולים להגיע לטמפרטורות שלא יאפשרו לגדל חיטה ויבולים חשובים", אומר מומחה האקלים ז'אן ז'וזל, בנבואת זעם מצמררת. "וגם באירופה אנחנו מאבדים יותר ויותר מינים שנכחדים וחיוניים לחקלאות שלנו".

     

    אילוסטרציה (צילום: shutterstock) (צילום: shutterstock)
    אילוסטרציה(צילום: shutterstock)

     

    ז'וזל הוא פרופסור אמריטוס, בכיר לשעבר ב-IPCC - "קבוצת המומחים הבין-ממשלתית להתפתחות האקלים". ארגון שנרשם בדברי הימים של המאבק בהתחממות הגלובלית, כשהארגון זכה ב-2007 ביחד עם סגן נשיא ארה"ב לשעבר אל גור בפרס נובל לשלום. ז'וזל עמד אז בראש יחידת המחקר.

      

    הזכייה בנובל שינתה בכלל משהו?

    "היא בכל זאת הביאה את ההתחממות הגלובלית לתודעת הציבור הרחב. השינוי הוא קריטי: באירופה יכול להיווצר מצב שבו יהיה לנו חם מדי להסתובב או לבצע פעילויות ספורטיביות בחוץ. הנזקים הם לא רק לטבע אלא גם ליכולת שלנו להמשיך ולחיות כמו שאנחנו רגילים ואוהבים".

     

    נבואות הזעם האלה רלוונטיות לאירופה לא רק בשל עתיד הג'וגינג, אלא בגלל השפעות עמוקות שאנו רואים כעת על המרקם החברתי והפוליטי של היבשת. למשל, בשאלת המהגרים, שקורעת כמעט את כל מדינות אירופה לשניים.

     

    יש קשר הדוק בין ההתחממות הגלובלית וגלי הגירה לאירופה. למשל מסוריה - שממנה זורמים וממשיכים לזרום מיליוני פליטים למדינות השכנות, לבנון וטורקיה, ומשם לאירופה. אופיו הרצחני של משטר אסד מחד ודאעש מאידך הם אולי הסיבה הישירה והנראית למיליוני המהגרים. אולם בין סיבות העומק לפריצת המלחמה שם ניתן למנות גם את הבצורת הקשה שתקפה את האזורים החקלאיים במדינה בין 2006 ל-2010, והובילה לתסיסה החברתית שהתפרצה באחת בימי "האביב הערבי". בצורות מתמשכות במזרח אפריקה תורמות לגלי מהגרים מסודן, סומליה ואריתריאה - אלו שחוצים את הסהרה ואז את הים התיכון במסע המסוכן והמדמם בסירות רעועות לאירופה. רבבות כבר טבעו במסלול הקטלני, בעוד הפחד מפלישת הזרים באירופה מעודד את עליית המפלגות הקיצוניות, שזכו בבחירות האחרונות לפרלמנט האירופי ב־115 מושבים מתוך 751.

     

    בימים אלו ממש מתנהל סכסוך ענק בין איטליה - בהובלת שר הפנים הלאומן סלביני, שמעוניין להפסיק לקלוט מהגרים גם אם הם בסכנת טביעה ברורה ומיידית - לבין שאר מדינות אירופה. הקברניטה הגרמנייה קרולה ראקט נעצרה באיטליה השבוע לאחר שעגנה עם סירת מהגרים באי למפדוזה, וקפטנית גרמנייה אחרת מגייסת כספים למשפט באיטליה, במה שהופך למשבר חוקתי של ממש וההצגה הטובה בעיר. עד לכאן מגיע משק כנפי הפרפר של אגירת גזי החממה אי שם באטמוסטפרה.

     

    קרולה רקטה מפקדת גרמנייה של ספינה הצילה מהגרים נעצרה ב איטליה (צילום: EPA)
    מעצרה של קרולה רקטה(צילום: EPA)

     

    לה טרואה משווה את התחממות כדור הארץ לטמפרטורה בגוף האדם: "בשני המקרים אלו מערכות מורכבות מאוד. החום מווסת את פעילותן. כשאנחנו חולים, יש הבדל משמעותי בין חום גוף של 37.2 לטמפרטורה של 38 או 39 מעלות. כל איבר בגוף, כמו כל אזור בעולם, מגיב אחרת".

     

    ז'וזל מצידו מסביר כי "בדרום מזרח אסיה, וייטנאם ותאילנד למשל, מדובר באזורים טרופיים עם נטייה לגשם. כשהטמפרטורה תעלה, יעלו גם הגשמים וגם ההצפות. ואילו באפריקה האקלים נוטה לבצורת. זהו עונש כפול. האקלים מכה בארצות נחשלות כלכלית וכך גם מונע מהן להתפתח, בגלל הנזקים לחקלאות ולתשתיות". העולם המערבי, בינתיים, לא ערוך לקליטת מיליוני מהגרים מאזורים אלו.

     

    ז'וזל ולה טרואה מסכימים שגם אגן הים התיכון הוא אזור בסיכון גבוה. לגבי ישראל, אומר ז'וזל, "הבעיה תהיה התמעטות הגשמים והתייבשות מקווי המים באזור, ולא בטוח שבישראל יש מספיק. זה בהחלט יכול להביא למלחמות על השליטה במאגרים" - תזכורת לאחת הסיבות לפריצת מלחמת ששת הימים. ואילו לה טרואה מרגיע באומרו כי "ישראל לפחות ערוכה הרבה יותר טוב להתמודד עם המצב מאשר ארצות אחרות", בדגש על התפלת מים.

     

    צהוב מול ירוק  

    ומה עושים בינתיים הפוליטיקאים המקומיים בתגובה לגל החום ששוטף את היבשת הקרירה, וספציפית את הרפובליקה? "בצרפת מצוינים בלכתוב דוחות", צוחק ז'אן ז'וזל, "לפחות הם משתדלים. לפי החוק 'למעבר לאנרגיה נקייה' אנחנו אמורים ב־2050 להגיע למצב של ניטרליות במאזן הפחמן. אלא שעד אז יהיה כבר מאוחר מדי".

     

    הכוונה בניטרליות במאזן הפחמן היא מצב שבו מדינה מצליחה לנטרל את כל כמות הפחמן שהיא מייצרת. האמצעים הטבעיים להפחתת הפחמן הם יערות, איזון במערכת האקולוגית של הדגה באוקיאנוסים וקרקע הסופגת את החום. האמצעים שפיתח האדם הם חלופות לדלק, קבורת זבל מתחת לאדמה והרבה הבטחות לתעשייה נקייה מזיהום. מחקר שנערך לאחרונה באוניברסיטת אקסטר בבריטניה, מעריך כי "השטח הנדרש כדי ליצור סביבה המנטרלת את הפחמן בעולם, לצד השטח שנדרש כדי לטמון את הזבל באדמה, הוא כפול משטחה של הודו". המחקר קובע כי דרושה השקעה של 24 מיליארד דולר בשנה, עד 2035, כדי למנוע את האסונות הצפויים לנו. הצרפתים הסכימו לתרום 20 מיליון. הספרדים 58 מיליון. טיפה בים, ולא כולם היו כל כך נדיבים.

     

    ומה לגבי חלופות לדלק? ובכן, כאן צרפת סיפקה רק בשנה האחרונה דוגמה מאלפת כיצד גם המלחמה בהתחממות הגלובלית גובה קורבנות פוליטיים וחברתיים. הכוונה כמובן ל"אפודים הצהובים". החל מנובמבר 2018 יצאו לרחובות אלפי אזרחים צרפתים, לבושים באפודים כדי למחות על "המס על צריכת מוצרים מזהמים". הגזירה של הנשיא מקרון נועדה להפחית בכמויות הדלק והדיזל על ידי ייקורו, אבל פגעה בעיקר בשכבות החלשות. באזורי הכפר הלא-מפותחים בצרפת צריכים לנסוע קילומטרים רבים כדי להגיע לסופרמרקט או לעבודה, ועבורם האופציה להחליף למכונית חשמלית נשמעת כמו פנטזיה. ההפגנות השלוות בתחילה הפכו לעימותים לוהטים במרכז פריז (לא פעם מתובלות בזעם נגד אליטות וגילויי אנטישמיות בוטים), שחייבו את ממשל מקרון להתקפל לפחות חלקית מהמס, רגע לפני שהעימות מרעיד ממש את ממשלתו. הפרדוקס הצרפתי הוא שבמשאלים, רוב העם תומך בהקצאת משאבים לכלכלה ירוקה ואיכות הסביבה. אבל מהכיס של העשירים, או של הממשלה.

     

    גרטה טונברג נערה מ שבדיה מועמדת ל פרס נובל ל שלום (צילום: EPA)
    גרטה טונברג, מובילה את מאבק התלמידים(צילום: EPA)

     

    אבל לא רק "אנטי" לצעדים סביבתיים יש באירופה. קחו למשל נערה שבדית בת 16, גרטה טונברג, שהפכה לגיבורה בעיני מיליוני צעירים "ירוקים" באירופה, מאז שהדהימה בנאום זועם בוועידת האקלים בקאטוביץ' שבפולין, ובו האשימה את הפוליטיקאים בהפקרת הדור הצעיר. הנאום הפך לוויראלי, והנערה הסובלת מתסמונת אספרגר לכוכבת. גרטה הפסיקה את לימודיה, בעידוד משפחתה, והיא מעבירה את זמנה בהרצאות ובהפגנות יום שישי בהשתתפות תלמידי התיכון מכל העולם. למרות גילה הצעיר, היא כנראה מועמדת רצינית לפרס נובל לשלום.

     

    "זה העולם שהם יחיו בו", מתרגש ז'וזל מהגיבורה והתנועה. "ברור שזה חשוב, כל עוד זו מחאה לא אלימה". לה טרואה יותר זהיר: "ההפגנות אינן מציעות פתרונות לבעיה אך הן יוצרות לחץ ציבורי. השינוי צריך להגיע בכל הדרגים, מהמחוקק, דרך הדרג המבצע ועד לאזרח עצמו".

     

    ויש עוד פתרונות או לפחות אופנות בקרב קהלים ירוקים: אם עד כה התמקדו במחזור וביוזמות כמו יום שני ללא בשר, גל החמסין נשא עימו על כנפי האוויר החם מהסהרה נושא חדש, שנידון בכל משדרי האקטואליה: המזגן. הוא אמנם מציל את הקשישים והפעוטות ממכת חום אבל הפחמן והחום שהוא זורק לרחוב מעלה בלפחות שתי מעלות את הטמפרטורה בערים הגדולות. "מיזוג האוויר, המגיפה המסכנת את האקולוגיה", זעק העיתון השווייצרי "הזמן". ברשת מסתובב וידיאו די מסובך, שבו מלמדים את הצופים כיצד לקשור בקבוקי קרח למאוורר כדי להוריד את הטמפרטורה. הכל אקולוגי וזול. רק תסגרו את המזגן.

     

    השבדים מצידם העלו את אמנות התוכחה למדרגה חדשה. הביטוי "פלייגסקאם", שפירושו "הבושה לטוס", הולך וצובר תאוצה. חישובים מסובכים מסבירים כמה פחמן חוסך כל אזרח בנסיעה במכונית או ברכבת המשנעים אותו לצד השני של המדינה בשמונה שעות, במקום טיסה של שעה וחצי. מאז חלה עלייה בכמות הנוסעים ברכבת במדינה.

     

    כל הפתרונות היצירתיים הללו בכלל משנים משהו?

    "אין לנו פתרונות חלופיים לטיסות וגם הדרישות להחליף את המכוניות ברכב פחות מזהם, אינן ריאליות עבור רוב האוכלוסייה. אבל ברור שכל יוזמה היא מבורכת", אומר לה טרואה. ז'וזל מצידו מבהיר: "הדבר העצוב הוא שחזינו את ההתחממות הגלובלית כבר לפני 20 ו-30 שנה. צריך להבין: המציאות של היום היא תוצאה של מה שעשינו בעבר. אי־אפשר לשנות אותה. אך מעשינו היום יקבעו את העתיד. השאלה היא איזה עולם אנחנו רוצים להשאיר לילדים שלנו מחר".

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים