גם בסטנדרטים בינלאומיים, "צל של אמת" היא דוגמה לניצול מקסימלי של המדיום הטלוויזיוני. חלק ניכר מהאפקט של הסדרה כלל לא טמון באיכות התחקיר, בתגליות שעולות ממנו ובחשיבות הציבורית שלו - אלא באסתטיקה ובעיצוב האמנותי. העונה השנייה, שנודדת אל שנות ה־70 ואל שורת מקרי אונס ורצח לא פתורים, מדגישה את הפן הזה אפילו יותר מהעונה הראשונה, שנברה ברצח תאיר ראדה. אולי בגלל שהנושא הנוכחי פחות מוכר לרוב הצופים - הוא בוודאי לא מדובר כמו הוויכוח האינסופי סביב הרשעת רומן זדורוב - גובר הצורך להשקיע יותר במעטפת האווירתית.

אם כן, לא פלא שכל פריים נראה פחות כמו יצירת דוקו ויותר כמו מכונת זמן: הפונטים שמתכתבים עם עיתוני התקופה, קטעי הארכיון שמוקרנים מבעד למרקע ישן, הפסקול עוכר השלווה והאילוסטרציות המסוגננות - הכל מתגבש לכדי סרט אימה מהסבנטיז על רוצח סדרתי, שפעל לכאורה בכביש החוף וגבה באכזריות מזעזעת את חייהן של נשים צעירות. אפילו הבחירה ב"לילה, לילה" הקלאסי כשיר פתיחה (בביצוע שושנה דמארי) הופכת על הראש את הפרשנות המקובלת לטקסט של נתן אלתרמן ומעבירה את תחושת הסכנה ששררה אז בכבישי הארץ.

סדרות "פשע אמיתי" רציניות לא רק מתאבססות על פצעים פתוחים, אלא עוסקות גם במנגנון שהשאיר אותם ככה. ואכן, "צל של אמת" מותחת קו בין שתי עונותיה כשהיא מטילה זרקור על כשלים בעבודת המשטרה, הפרקליטות ובתי המשפט, בעיקר ביחס לעמוס ברנס. האחרון הורשע ב־1976 ברצח רחל הלר, אחת הנשים שנאנסו ונרצחו באותה השיטה. ברנס טען שהודאתו נגבתה בכפייה והתיק כולו נוהל כמתפרה. ב־2002 מאבקו העיקש לטיהור שמו נשא פרי, כשבמשפט החוזר הוחלט לזכותו במה שמכונה "זיכוי אילם". ב-2011 נפטר ברנס כאדם חף מפשע.

"צל של אמת" לא מחדשת בנוגע אליו, אך מבליטה את הקושי של הממסד לבדוק את עצמו בלב פתוח ובנפש חפצה. הטרגדיה, כלומר אחת מהן, היא שגם אחרי שאנשים התעשתו והתפכחו, ראיות פורנזיות קריטיות נעלמו. היעדרן מונע פענוח של הפשעים ואיזושהי נחמה למשפחות הקורבנות.

מנגד, הפניית האצבע של היוצרים (יותם גנדלמן, ארי פינס ומיקה תימור) כלפי זהותו האפשרית של "הרוצח מכביש החוף", מוגשת באופן משכנע ומנומק - בטח יותר מהטוויסט המפורסם והשנוי במחלוקת של א"ק. השיחות המתועדות עם האנס הסדרתי והרוצח שלמה חליווה, שמרצה כבר 43 שנות מאסר אך עלול להשתחרר החל מהשנה הבאה, מצמררות. זו לא עוד דרמה יוקרתית של נטפליקס, אלא הדבר עצמו - והוא מפחיד.

בתום הפרק הרביעי והאחרון, מכריזה כתובית כי המשטרה קיבלה את הממצאים והקימה צוות חקירה מיוחד לבדיקתם. הפעם, אם כן, לא צפויה התנגשות קולנית בין הסדרה לגופי האכיפה. מי אמר שהמערכת לא מפיקה לקחים.

בקטנה 

ח"כ פנינה תמנו־שטה נטשה את אולפן "אופירה וברקוביץ'" אחרי שלא התאפשר לה בכלל לענות לצרחות של אייל ברקוביץ' ולמילים הבוטות של הכתבת עדי מאירי כלפי ההפגנות של יוצאי אתיופיה. ואולי זו תזכורת לכל מי שמוכנים להשתתף במשחק הדוחה הזה: הדרך הכי יעילה וגם מוסרית לנצח תוכנית שנושמת בריונות וניזונה מהשפלה, היא פשוט לא להשתתף בה.