שתף קטע נבחר

האחיינים נגד דודתם: למי שייכים 239 אלף ש'?

שתי אחיות פתחו חשבון משותף 3 שבועות לפני שאחת מהן מתה. למי שייכים הכספים בהתחשב בכך שבצוואתה הורתה לחלק את רכושה שווה בשווה?

בית המשפט למשפחה בקריית גת קיבל לאחרונה תביעה של שני אחיינים נגד דודתם, וקבע כי הם זכאים לשני שליש מהכספים שהופקדו בחשבון המשותף שלה ושל אחותה, שמתה ב-2014. השופטת פאני גילת כהן קבעה כי הוכח שהכספים בחשבון היו שייכים למנוחה בלבד, וכי כוונתה הייתה שהם יעברו לאחותה לאחר מותה.

 

המנוחה פתחה את החשבון המשותף עם אחותה שלושה שבועות לפני שמתה והעבירה אליו כ-239 אלף שקל. היא הותירה צוואה שהורתה כי רכושה יחולק ויימסר לשווה בשווה לכל אחד משני אחייניה ולאחותה. אלא שהשלושה לא הגיעו להסכמה לגבי גורל הכספים בחשבון המשותף, משום שהדודה התעקשה שמדובר בכספים שלה בלבד.

 

בתביעה שהגישו נגדה האחיינים הם טענו כי כוונת המנוחה הייתה שכספה יועבר לאחותה לאחר מותה, ומהלך זה נחשב לעסקה עתידית שנאסרה בחוק הירושה. לטענתם, העובדה שהמנוחה לא העבירה את הכסף ישירות לחשבון של אחותה ואף לא שינתה את צוואתה מעידה כי הכספים שייכים לכל היורשים.

 

מנגד הפנתה דודתם לסעיף אריכות הימים שעליו חתמה אחותה כשפתחה את החשבון, שלטענתה מקנה לה בעלות מלאה על הכספים. מכאן, לשיטתה, הוכח שכוונת אחותה המנוחה הייתה להחריג אותם מהעיזבון כך שיעברו אליה באופן בלעדי.

 

השופטת גילת כהן קבעה כי עדויות נציגת הבנק והדודה עצמה שכנעו אותה כי המנוחה פתחה את החשבון המשותף במטרה שהכספים שהפקידה יוענקו לאחותה לאחר מותה. הענקה כזו, קבעה, חסרת תוקף לפי דיני הירושה האוסרים על הענקת רכוש לאחר המוות שלא באמצעות צוואה. במילים אחרות: העברת הכספים לאחר מותה של המנוחה חייבת להיעשות אך ורק לפי ההוראות בצוואתה.

 

השופטת הבהירה עוד כי לנוכח העובדה שבחשבון הופקדו כספים של המנוחה בלבד הם אף לא היו שייכים לה טרם מות אחותה, וכי סעיף אריכות הימים לא יכול לסייע לה משום שדיני הירושה גוברים עליו.

 

מדוע בכל זאת מדובר בתוצאה שמממשת את רצון המנוחה? קודם כל השופטת הסבירה שלו הייתה המנוחה רוצה שהבעלות המלאה בכספים תעבור לאחותה, סביר להניח שהייתה מעבירה לה אותם ישירות לחשבון במקום לפתוח חשבון משותף ולשמור על זכותה למשוך אותם.

 

שנית, נציגת הבנק ציינה בעדותה כי שאלה את המנוחה מדוע היא לא קובעת בצוואה שכספה יעבור לאחותה, וזו השיבה לה כי היא לא מעוניינת לשנות את הצוואה. כלומר, המנוחה הייתה מודעת לכך שלאחר מותה יחולו הוראות הצוואה - ושיקוליה בפתיחת החשבון שמורים עמה.

 

משכך נקבע כי הכספים שהוחזקו בחשבון המשותף היו שייכים למנוחה בלבד וכעת הם שייכים לעזבונה. לפיכך עליהם להתחלק שווה בשווה בין כל אחד מהאחיינים לבין דודתם, קרי: שליש לכל אחד. הדודה חויבה בהוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין של 7,500 שקל.

 

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
מומלצים