שתף קטע נבחר
אתם שיתפתם
    זירת הקניות
    האיש עם השערות על הפנים
    למה בארה"ב ובבריטניה אין מנהיגים עם זקנים או שפמים? מדוע גם אצלנו יצחק שמיר היה המשופם האחרון? ואיך זה קשור לקאמבק של אהוד ברק?

     

    אהוד ברק בראיון לאולפן (צילום: אבי מועלם)
    אהוד ברק (צילום: אבי מועלם)

    במרץ 2016 הופיע אהוד ברק לראשונה עם מראה חדש הכולל זקן אופנתי שעיטר את פניו. סיפור מצוין למדורי הרכילות העוקבים אחר כל שינוי במראה החיצוני של ידוענים. ומה יכול יותר לעורר סקרנות יותר מאשר אחת הדמויות המפורסמות ביותר בארץ - רמטכ"ל, ראש ממשלה ושר ביטחון לשעבר? ברק, שנעלם מן הרדאר התקשורתי מאז שפרש ב-2013 מן הפוליטיקה, החל להופיע מאז בכנסים ביטחוניים ובראיונות בטלוויזיה. הברקולוגים המאמינים כי הוא חשוד תמיד, כל עוד שלא הוכח אחרת, תהו אם הזקן מבשר את הקאמבק הפוליטי שלו.

     

     

    הדימוי הראשון שעלה הוא הקאמבק של אריאל שרון, שנתפש בשנות ה-80 וה-90 כמי שאין לו תקומה ציבורית. זאת לאחר שהודח מתפקיד שר הביטחון בידי ועדת החקירה שהוקמה בעקבות הטבח בסברה ושתילה במלחמת לבנון הראשונה. שרון עבר מהפך תדמיתי לקראת בחירות 2001, כאשר אימץ את תדמית הסבא החביב מחוות השקמים, המצולם עם טלה על כתפו.

     

    האם ברק, שנוצח בידי שרון באותן בחירות, החליט גם הוא לבצע השתלת תדמית חדשה? מכיוון שלא הייתה לו אז חווה אלא דירת פנטהאוז, מן הסתם טלה על הכתפיים לא התאים. הפתרון שאולי נמצא היה של גידול זקן, שיטשטש מעט את תווי פניו הקשים ויעניק לו את מראה סב המשפחה שהנכדים אוהבים.

    חזרתו של ברק לפוליטיקה יכולה לעורר את השאלה: האם באמת קיבלנו את ברק החדש, או את ברק הישן המוסווה בזקן? נדמה שאין אדם שפרטיו הביוגרפיים מוכרים כל כך לכל ישראלי ומצד שני נבכי נפשו עלומים לגמרי. מי מכיר את האיש שבקיר. בתקופה הזו של מלפפוני קיץ אולי יש גם מקום לסיפור עם זקן.

     

    האם הזקן החדש באמת יועיל לברק הישן? מתברר שהזקן נחשב לפאסה בפוליטיקה במדינות המערב המרכזיות. פרופ' יחיאל לימור ואני חקרנו בספר: "איך להפוך צפרדע לנסיך? 1,000 טיפים ביחסי ציבור" (הוצאת "ידיעות אחרונות"), גם את מקומו של הזקן בפוליטיקה העולמית.

     

    העיתונאית האמריקאית לאורה רוזנפלד, שכתבה ספר על תופעת אי-גידול זקנים בקרב פוליטיקאים, מציינת כי רק תשעה מבין 44 נשיאי ארה"ב צימחו שיער פנים בדמות זקן או שפם. בנג'מין הריסון, הנשיא בשנים 1893-1889, היה אחרון דיירי הבית הלבן שגידל זקן. וויליאם האוורד טאפט (1913-1909), גידל שפם, אבל הוא היה אחרון הנשיאים ששירתו בתפקיד עם שיער על פניו.

     

    גם בבריטניה קיימת תרבות של ראשי ממשלה גלוחי פנים. האחרון שהיה לו שפם היה הרולד מקמילן שכיהן בשנים 1963-1957. מאז, גם בארה"ב וגם בבריטניה, מקפידים מנהיגי מדינות אלו להתגלח מדי בוקר.

    היעלמו של הזקן מהפוליטיקה האמריקנית המודרנית נובע משתי תופעות של המאה ה-20, שנחשבו לשליליות מבחינתם של אמריקנים רבים: הקומוניסטים וההיפים. הסופר אד פטרקין, שכתב את הספר "אלף זקנים: היסטוריה תרבותית של שיער פנים", ציין כי "הזקן והשפם היו נשיקת מוות לפוליטיקאים מערביים בשל החשש כי ידמו לסטלין או להיטלר".

     

    מצד שני, גידול זקן היה אחד מסממני ההיכר של ההיפים בשנות ה-60, ופוליטיקאים שביקשו לשמור על תדמית מהוגנת ורצינית חששו מכל זיהוי חיצוני עם מגודלי השיער והזקנים שמחו נגד הסדר החברתי הקיים.

     

    היועץ הפוליטי האמריקני ג'ף ג'ייקובס טען כי זיפי זקן גם מסמלים מצב של כישלון ותבוסה של פוליטיקאים. הדוגמה, לדבריו, היא תצלומו של אל גור, שגידל זקן לאחר שהפסיד בבחירות לנשיאות ארה"ב בשנת 2000.

     

    הסבר נוסף לדימוי השלילי הוא ש"שיער על הפנים" נתפס כניסיון הסתרה והסוואה, שכן הוא מאפשר לפוליטיקאי לא לחשוף את הבעות הפנים האמתיות שלו. ג'ון ראולי, יועץ תקשורת אמריקני, הסביר: "מועמדים סופגים ביקורת רבה על המראה שלהם ועל כן הם משקיעים מאמץ כדי שהופעתם החיצונית לא תסיח את הדעת. הדבר האחרון שמועמד רוצה הוא כי זקנו המטורף יסיח את הדעת מן המסר המפוקח והרציונלי שלו".

    גם בישראל לא היו ראשי ממשלה עם זקנים ויצחק שמיר, שכיהן בתפקיד זה עד 1992, היה האחרון שגידל שפם. מאז, אין לנו מנהיגים לאומיים עם שיער על הפנים.

     

    מה מוסר ההשכל שיכול ברק ללמוד מן הסיפור הזה? האם הזקן יכול לפגוע בו פוליטית כמי שמבצע "ניסיון הסתרה והסוואה"? הוא הרי מומחה להסוואות והתחפש באופן מוצלח לאישה בפעולה של סיירת מטכ"ל במבצע "אביב נעורים" בביירות ב-1973. מצד שני, הסרה של הזקן בשלב הזה יכולה ליצור רושם של זיגזוג ואי-אמינות.

     

    ישנה גם אפשרות שלישית. ברק עם הזקן צריך להוכיח שהוא באמת אדם חדש, שפועל בפוליטיקה על פי עקרונות ונורמות ציבוריות בלבד ולא רק מאינטרסים אישיים, כפי שנחשד בעבר.

     

    • ד"ר ברוך לשם הוא מרצה בחוג לפוליטיקה ותקשורת במכללת הדסה, ומחבר הספר: "נתניהו - בית ספר לשיווק פוליטי"

     

    מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים