מסוכן או לא מסוכן במפרץ חיפה, זאת השאלה?

לפני כשבועיים כיסה ענן עשן כבד את שמי אנדלוסיה בספרד, כתוצאה משריפה במחסן כימיקליים רעילים, והרשויות המקומיות ביקשו מאנשים המתגוררים ברדיוס של 50 ק"מ מהמפעל להתפנות מבתיהם. שבוע לפני כן, החריד פיצוץ גדול את תושבי פילדלפיה, בעקבות שריפה שפרצה בבית זיקוק באזור, כאשר כל הכבישים בשכונות הסמוכות לבית הזיקוק נחסמו והתושבים הונחו לרדת למקלטים.

אם חשבתם שאירועים כאלה קורים רק מעבר לים, אז לפני כחודש וחצי התגלתה, בעקבות תלונות של תושבים, דליפה חמורה של גז רעיל ופציץ מהצינור של חברת דור כימיקלים בלב מפרץ חיפה, והאזור נחסם לשעות ארוכות. חודש אחר כך, התבקשו תושבים בעכו להסתגר בבתים, מחשש לפגיעה בעקבות דליפת אמוניה ממפעל יונילבר, והקניון הסמוך למפעל פונה ונסגר.

למזלנו, באף אחד מהאירועים הללו לא היו נפגעים בנפש, אבל יש לא מעט דוגמאות מהעבר שבהן היו נפגעים רבים. לכן, החשש מאירוע חומרים מסוכנים (חומ"ס) מדיר שינה מעיניהם של תושבים רבים במדינת ישראל, במיוחד כשמדובר על מפעלים הנמצאים בסמיכות ליישובים.

השער של הדו"ח. מה חסר?(צילום: מתוך הדו"ח)

דאגה גדולה יותר באזור חיפה

בתוך כך, לתושבי מפרץ חיפה יש דאגה כפולה ומכופלת, כיוון שהצפיפות הרבה של מפעלים עם חומ"ס בהיקפים גדולים ומסוגים שונים במפרץ מעלה את השאלה מה יקרה כאשר יהיה אירוע חומ"ס בכמה מפעלים בו זמנית או אירוע שרשרת, והאם במקרה זה אחד ועוד אחד שווה הרבה יותר משתיים? ובכלל, כשעל הפרק יש תוכניות להרחבת התעשייה והאגירה של חומ"ס באזור המפרץ מחד גיסא, ומאידך גיסא תוכניות להרחקת התעשייה מהמקום, לסקר סיכונים מצרפי, סקר שלוקח בחשבון אירוע בכמה מפעלים, יכולה להיות משמעות רחבה יותר.

אירוע חומ"ס עלול להתפתח לכדי אסון המוני, ובמדינה צפופה כמו מדינת ישראל החשש גדול יותר. לדוגמה, התהפכות והתבקעות של מכלית כביש של אמוניה או מכלית ברום שנישאת על רכבת, דליפה ופליטה לא מבוקרת של חומ"ס עקב תקלה במכלי אחסון במפעלים או בצנרת, או פיזור של חומ"ס כתוצאה מפיצוץ. וזה עוד לפני שמתייחסים לפגיעה של טיל או פיגוע טרור במכל אחסון או במתקן.

המקום שממנו דלף גז, סמוך לקריית חיים בחודש מאי(צילום: דוברות עיריית חיפה)

להרחיב את בסיס הידע

החשש לאירועי חומ"ס במפרץ חיפה הוביל את הממשלה בשנת 2015, כחלק מ"התוכנית הלאומית לצמצום זיהום האוויר והפחתת סיכונים סביבתיים במפרץ חיפה", להחליט על ביצוע סקר סיכונים מצרפי ממתקנים ומפעלים העוסקים בחומ"ס במפרץ. מטרת הסקר הייתה להרחיב את בסיס הידע בנושא סיכונים מחומ"ס במפרץ, לאתר אזורים בעלי סיכון גבוה יחסי ולהפחית סיכונים.

סקר סיכונים הוא תהליך של זיהוי הסיכונים, הערכה שלהם, כלומר מה ההסתברות שיתרחשו ומה ההשפעות שיהיו במידה ויתרחשו, דירוג של הסיכונים, והגדרה של פעולת המניעה וההגנה לצד הפעולות שיש לבצע אם הסיכון יתממש. הגישה המקובלת לניהול סיכונים מבוססת על הערכות של ההסתברות לכשל, כלומר מה ההסתברות להתרחשותו של אירוע עתידי.

על פי גישה זו מעריכים את עוצמת הסיכון בשקלול ההיבטים השונים של משמעויות הסיכון, ומדרגים את הסיכונים לפי עוצמת הנזק שהם יכולים לגרום. בהתאם, מתעדפים את הטיפול בסיכונים הגדולים, ולרוב מוותרים על טיפול בסיכונים הקטנים יותר. אולם, כיוון שהגישה ההסתברותית חשופה להערכות סובייקטיביות ולא מאפשרת קבלת החלטות אופטימלית, כיום נהוג להשתמש גם בגישה הדטרמיניסטית. גישה זו מבוססת על תפיסה שבסופו של דבר יש להסיר את כל הסיכונים כדי להגיע לתוצאה הנדרשת, וכל סיכון גם הקטן ביותר, לכאורה, יכול לגרום למפגע משמעותי.

מפרץ חיפה. ארכיון(צילום: אלעד גרשגורן)

לכן בגישה זו מוותרים על תהליך סווג הסיכונים לפי עוצמתם ומתייחסים לכל סיכון וסיכון במידה שווה.

הסיכון מחומ"ס מתמקד בשלושה סוגי תרחישים עיקריים: (1) תקלה או תאונה במהלך ייצור, שינוע או אחסון של חומ"ס, (2) אסון טבע, לרבות צונאמי ורעידת אדמה, (3) מלחמה ופעילות חבלנית עוינת.

חשוב להדגיש שלא מדובר בפליטות של מזהמים או חריגות בפליטות מתהליכים. אך כאמור, מעבר לסקר סיכונים של כל מתקן וחומר, כאשר יש מקבץ של חומרים מסוכנים ומתקנים שונים בסמיכות לאוכלוסייה, יש חשיבות לבצע סקר סיכונים מצרפי.

כיום נערך סקר סיכונים מפעלי, כחלק מהדרישה לקבלת היתר רעלים מהמשרד להגנת הסביבה והתנאים ברישיון העסק. כלי נוסף המעוגן בחוק הוא קביעת מרחקי הפרדה, כלומר המרחק שבו ניתן להחזיק חומ"ס מריכוז אוכלוסין (הרצפטור הציבורי), והוא המשמש את המשרד בהגדרת סוג וכמות החומ"ס שניתן להחזיק במקום נתון.

על פי נתוני המשרד להגנת הסביבה, במסגרת הסקר המצרפי במפרץ חיפה מופו 67 מפעלים, 1,500 מקורות סיכון ו-800 חומרים מסוכנים, בשישה תרחישים שונים. העבודה בוצעה על ידי 5 חברות חיצוניות, תוך קיום שיח עם בעלי זיקה שונים, ובצהריים (יום ב') הוצג הסקר לראשונה להערות הציבור.

השורה התחתונה של הסקר היא שככל שמדובר על סכנות תפעוליות, כלומר סכנות שבשגרה, "לא קיים באזור המפרץ סיכון לאוכלוסייה שאינו קביל בהשוואה למקובל במדינות מפותחות". יחד עם זאת, "בניתוח ראשוני של תוצאות סקר הסיכונים המצרפי אותרו ארבע מפעלים המסתמנים כגורמים עם עומסי סיכון גבוהים יחסית: המפעלים הם דשנים, דור , גדיב (מקבוצת בז"ן) וגדות מזרח." ואלה ידרשו להתחיל תהליך של ניהול והפחתת סיכונים.

פרופ' עדי וולפסון(צילום: דורית תבור)

אז האם תושבי מפרץ חיפה יכולים לישון בשקט?

מעבר לחוסר האמון שיש לתושבי האזור במשרד ובתעשייה, ולצד ממצאי הדו"חות האחרונים של מבקר המדינה, שהעלו בעיה בפיקוח ובאכיפה על המפעלים וטענו להעדפה של בעלי ההון על פני הציבור, דו"ח המבקר האחרון בנוגע ל"היבטים בפעולות הממשלה בנושא זיהומים סביבתיים במפרץ חיפה", העלה גם מספר טענות כנגד הליך סקר הסיכונים המצרפי.

מהדו"ח עולה שלמשרד להגנת הסביבה לקח זמן רב לביצוע הסקר, ושעד כה בוצע רק החלק הראשון המתייחס לתרחישים בפעילות שגרתית. כמו כן, לפי המבקר: "רק בתחילתו (של הסקר, ע.ו.) שולבו נציגים המייצגים את האינטרס הציבורי, דבר המעלה סימני שאלה לגבי מידת האיזון שנוקט המשרד להגנת הסביבה בין התחשבותו בעמדותיהם של בעלי העניין - מפעלים במפרץ חיפה הקשורים בנושא - ובין מילוי חובתו לקבל החלטה מקצועית עצמאית ובלתי תלויה".

ושאלה אחרונה, אבל חשובה, שעולה כשטיוטת הסקר מוצגת להערות הציבור כחלק מההליך לשיתוף ציבור: האם מישהו ברשויות המקומיות, בארגוני הסביבה או בציבור הרחב יוכל לבדוק בתוך חודש עבודה שהמשרד עשה על ידי מומחה חיצוני וארבע חברות בינלאומיות במהלך כמה שנים?

פרופ' עדי וולפסון הוא חוקר במרכז לתהליכים ירוקים במכללה האקדמית להנדסה ע"ש סמי שמעון ומחבר הספר "צריך לקיים - אדם, חברה וסביבה: לקחי העבר ואחריות לעתיד" (פרדס, 2016).

https://www.pardes.co.il/?id=showbook&catnum=978-1-61838-274-0