שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות

    חידת הלב הפועם והפיזיקה של הקפיצים

    מדעני מכון ויצמן למדע הצליחו לתרגם את הנוסחאות הביופיסיקליות המורכבות, המתארות את מנגנון הפעימה של תאי הלב, למשוואות פשוטות יחסית המתארות פיזיקה של קפיצים, משקולות והליכוני כושר

     

     

    חידת הלב הפועם    (צילום: מסע הקסם המדעי, מכון ויצמן למדע)

    חידת הלב הפועם    (צילום: מסע הקסם המדעי, מכון ויצמן למדע)

    סגורסגור

    שליחה לחבר

     הקלידו את הקוד המוצג
    תמונה חדשה

    שלח
    הסרטון נשלח לחברך

    סגורסגור

    הטמעת הסרטון באתר שלך

     קוד להטמעה:

     

    אם נניח תא של שריר הלב על מצע ג'ל רך בתוך צלחת פטרי, הוא יפעם ויפעם - ממש כמו לב זעיר; ואם נניח שני תאים זה לצד זה, הם יתאמו את קצב פעימותיהם. מה בתאים אלה גורם להם להמשיך לפעום בתיאום, גם כשהם מנותקים מחללית האם - מערכת הלב המורכבת? באחרונה, הראו פרופ' שמואל (סאם) שפרן, מהמחלקה לפיזיקה כימית וביולוגית במכון ויצמן למדע, ותלמיד המחקר שלו, אוהד כהן, כי אפשר לתאר את פעולת מנגנון הפעימה במונחים פיזיקליים בסיסיים ביותר - פיזיקה של קפיצים, משקולות והליכוני כושר.

     

    עוד כתבות באתר מסע הקסם המדעי של מכון ויצמן למדע:

    מדע: סיפור אהבה

    פרופ' עדי קמחי, כלת פרס ישראל לשנת 2019, מראיינת את פרופ' יורם גרונר

    צורת הדברים שיבואו

     

    פעימות תאי שריר הלב מבוקרות באמצעות זרמים של יוני סידן המאוחסנים באברון המכונה רטיקולום סרקופלזמי (SR). בקרום של ה-SR יש שני סוגי מסלולים נפרדים לסידן: תעלות שנפתחות ונסגרות לסירוגין ומאפשרות ליונים לנוע מריכוז גבוה ב-SR לריכוז נמוך בנוזל התוך-תאי, ומשאבות המחזירות את היונים פנימה אל המאגר. מנגנון זה, כשלעצמו, אין בכוחו להסביר את פעימות הלב, שכן ללא מעורבות גורם נוסף, מערכת התעלות והמשאבות הייתה מגיעה למצב יציב ושומרת על ריכוז קבוע של יוני סידן בנוזל התוך-תאי.

     

    מימין: פרופ' סאם שפרן (יושב), אוהד כהן, ד
    מימין: פרופ' סאם שפרן (יושב), אוהד כהן, ד"ר גוארב באג'פאי ודן דבירי. לקסם הבא נזדקק לקפיץ, משקולת והליכון כושר(צילום: מסע הקסם המדעי, מכון ויצמן)

     

    כדי לפתור את חידת הלב הפועם, פנו הביו-פיזיקאים תחילה לבחון את תעלות הסידן. בעוד המשאבות פועלות באופן שוטף, התעלות נפתחות לרווחה, ואז נסגרות בהדרגה. התנהגות זו נובעת מהעובדה שהיונים הראשונים שיוצאים דרך התעלה נקשרים לקצותיה, ושומרים עליה פתוחה לזמן מה - עד אשר תגובה זו דועכת.

     

    כאנלוגיה מכאנית פשוטה לפעילות המורכבת של התעלות, הציעו פרופ' שפרן וכהן את הפיזיקה של הקפיץ: "דמיינו קפיץ תלוי מתקרה, כשמשקולת מחוברת לקצהו", מסביר כהן. "אם אשחרר את המשקולת מאחיזתי באיטיות, כשאעזוב אותה לגמרי היא תישאר במקומה - זהו מצב אנלוגי למצב היציב של מערכת התעלות והמשאבות. אך אם אשחרר את המשקולת בבת-אחת, היא תפרפר מעלה ומטה סביב נקודה בחלל, בשל האינרציה – נטיית המאסה להמשיך בתנועתה אל מעבר לנקודה שבה כוח הכבידה, שמושך את המשקולת מטה, מבטל את הכוח של הקפיץ המושך מעלה. מנקודת מבט פיסיקלית, האופן שבו התעלות נותרות פתוחות לזמן מה לאחר שחרור יוני סידן דומה מאוד לאינרציה שגורמת למשקולת התלויה על קפיץ להתנדנד מעלה ומטה; הזרם המהיר של יוני הסידן 'דוחף' את התעלה אל מעבר למצב היציב".

    מתוך המחקר (צילום: מסע הקסם המדעי, מכון ויצמן)
    מתוך המחקר(צילום: מסע הקסם המדעי, מכון ויצמן)

     

    במאמר שפרסמו באחרונה בכתב-העת המדעי Physics Review Letters, הראו החוקרים כי דמיון זה הוא יותר ממטאפורה מוצלחת - נוסחאות ביופיסיקליות המתארות את קצב פעילות התעלות מיתרגמות באמצעות אנליזה מתמטית למשוואה דמוית קפיץ, החוזה את תנודות הסידן שגורמות לתאי הלב לפעום. "אנלוגיות מסוג זה עשויות להוביל לתובנות חדשות בביופיסיקה של מערכת הלב", אומר פרופ' שפרן. "באמצעות אנלוגיה זו, הראינו שלא מדובר רק בתלות של התעלות בריכוז היונים (באנלוגיה, מיקום המשקולת), אלא גם בקצב השינוי בריכוז (באנלוגיה, מהירות המשקולת). התלות הזו היא שגורמת עיכוב בתגובת התעלה לריכוזי הסידן - ולכן ל'דחיפה' מעבר לנקודת היציבות".

     

    ואולם התנודות של משקולת על קפיץ ילכו ויתמתנו בשל התנגדות האוויר, עד שהיא תגיע בסופו של דבר למנוחה, בעוד תא שריר הלב, בהינתן התנאים המתאימים, ימשיך לפעום ולפעום. תא שריר הלב צריך, לפיכך, להתגבר על ה"חיכוך" הביולוגי הגורם להפסקת מחזורי הסידן. במלים אחרות, כדי שהתנודות יימשכו - המערכת צריכה להיטען באנרגיה.

     

    כדי להסביר כיצד התא מתגבר על החיכוך, דמיינו המדענים תסריט שונה ומשלים, שבו המשקולת מחוברת באמצעות קפיץ אופקי לקיר, ומונחת על מעין הליכון כושר אשר נע ללא הרף. בעוד ההליכון דוחף את המשקולת קדימה, הרחק מהקיר, הקפיץ מאט תנועה זו וכאשר הוא מגיע למתיחה מקסימלית – מושך את המשקולת בחזרה לאחור. פעולת תעלת הסידן דומה במקצת להליכון שמגביר את מהירות התנועה של המשקולת. עם זאת, בתעלת הסידן, ה"הליכון" הוא חלק בלתי-נפרד מהמערכת: הסידן שמשחררות התעלות ונקשר לקצותיהן הוא גם הגורם שמוביל לזרימה מוגברת של יונים דרכן. למרות ההבדל, החוקרים הראו כי משוואת "הקפיץ וההליכון" מסוגלת לתאר לא רק את פעימות התאים, אלא גם יכולה לחזות את משך הזמן שלהן - כשנייה אחת לכל פעימה.

     

    "כפיזיקאים, אנחנו שואלים אם יש הסבר פשוט לתופעות המורכבות של העולם הביולוגי", אומר פרופ' שפרן. "באמצעות כינוס כמה תופעות ביוכימיות למספר מצומצם של פרמטרים פיסיקליים, הראינו שאנלוגיות למערכות פיסיקליות טהורות הינן כלי רב עוצמה שיכול לחשוף היבטים חדשים של מנגנונים ביולוגיים. אנחנו סבורים שהשיטה שלנו עשויה להתאים גם למערכות ביולוגיות חשובות אחרות, וכי אפשר יהיה להרחיבה מרמת התא הבודד לרמת הרקמות והאיברים - ואולי אף להסביר את פעולת הלב כמכלול".

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: מסע הקסם המדעי, מכון ויצמן
    מתוך המחקר
    צילום: מסע הקסם המדעי, מכון ויצמן
    מומלצים