בעזרת השם: על ההדחה הביזארית של באר שבע מהאינטרטוטו

יוני 2004, המפעל השלישי בחשיבותו של אופ"א. הקבוצה של אלי גוטמן ניצחה את ולז'ניה האלבנית בזכות שערי חוץ, אך טעות טכנית באיות שמו של תומר חליבה קבעה שהישראלים לא ימשיכו באירופה. הערב (18:30) יגיע התיקון מול לאצ'י?

שי מוגילבסקיפורסם: 11.07.19 , 11:47

הערב (18:30) תתמודד הפועל באר שבע בחוץ נגד לאצ'י האלבנית במסגרת סיבוב המוקדמות הראשון של הליגה האירופית. צמד המפגשים הקודמים בין הקבוצה מבירת הנגב לנציגה מאלבניה התרחש אי שם בקיץ 2004. על כר הדשא הפועל באר שבע הצליחה לגבור על וולז'ניה, אך מחוצה לו נרשמה אחת הפרשות המביכות בתולדות המועדון. פרשה ששמה אותו ללעג בעולם הכדורגל הישראלי והיוותה את אחד השיאים השליליים של המועדון באותה עונה. זה הזמן לחזור לפרשה ההיא.

את עונת 2003/4 סיימה הפועל באר שבע במקום הרביעי בליגת העל, שהביא עמו כפרס את הכרטיס לאירופה. טוב, יש שיגדירו את מפעל האינטרטוטו יותר כעונש. מדובר בטורניר שנוהל על ידי אופ"א החל משנת 1961. עבור קבוצות ישראליות, שנטלו בו חלק משנת 1976, היווה המפעל הזדמנות ראשונה ויחידה להתחכך בכדורגל האירופי, עד ההצטרפות הרשמית של ישראל למפעלים של אופ"א בשנת 1992. עם השנים החשיבות של המפעל ביבשת ירדה והפכה לזניחה. גם הניסיונות של אופ"א להקנות לו חשיבות באמצעות השתתפות בגביע אופ"א כפרס לפיינליסטיות, לא ממש עזרה למפעל להתרומם וב-2009 הוא נסגר סופית.

כתבת המשחק הראשון באלבניה(מתוך "ידיעות אחרונות")

חזרה לקיץ 2004: כדי להשיג את הכרטיס לגביע אופ"א דרך האינטרטוטו באר שבע הייתה צריכה לעבור לא פחות מחמישה סיבובים. נראה היה כי מדובר במשימה בלתי אפשרית מבחינתה. המפעל היה תקוע לה כמו עצם בגרון וכך גם היה היחס אליו. באר שבע הוגרלה לצמד משחקים נגד ק.ס ולז'ניה האלבנית. המשחק הראשון נערך כבר באמצע חודש יוני, כך שהוא נפל בדיוק על הפגרה עוד לפני שהקבוצה החלה להתאמן. הנהלת הקבוצה, שהייתה אז שייכת לאלי זינו וסבלה מבעיות כלכליות תמידיות, החליטה שלצמד המשחקים תעמוד לרשות המאמן אלי גוטמן קבוצה על טהרת שחקני הבית, רובם צעירים מאוד, חלקם חזרו מהשאלות בליגות נמוכות וחלקם אף מקבוצת הנוער. היום אפילו באימונים קשה למצוא בקבוצה של ברק בכר 11 שחקני בית, שלא לדבר על סגל של 16 שחקנים.

למשחק הראשון, בחוץ, התייצבה באר שבע עם מורדי שוורץ בשער. בהגנה שיחקו תומר טדסה, אייל עאבד, נועם אבוטבול ורותם משעלי (הוחלף בדקה ה-11 על ידי יוני טפירו). בקישור ניצבו: אלעזר לביא, קובי וקנין, זוהר חוגג ואביתר אילוז בן ה-19 וחצי, השריד היחיד שנשאר בקבוצה עד היום ויהיה גם הערב באלבניה, הפעם על תקן מנהל קבוצה. בהתקפה שיחקו שרון לוי וברדה, ינון ברדה, אחיו הצעיר של אליניב, שכבר היה שייך אז למכבי חיפה. בדקה ה-81 הוחלף ברדה באיציק פרץ.

אביתר אילוז בעונת 2004/5(צילום: טל שחר)

בניגוד גמור למה שצפוי במשחק הערב, אז הגיעו לאצטדיון 6,000 אוהדים אלבנים שהכניסו את קבוצתם לטירוף וכבר בדקה השניה חמדי סליחי, לימים כוכב בכדורגל הישראלי במדי הפועל חיפה, הכניע את שוורץ והעלה את המקומיים ליתרון. קובי וקנין השווה בדקה ה-60. גוטמן הרגיש שהוא יכול להכריע את המשחק ובדקה ה-64 הכניס את השחקן הבכיר ביותר בסגל שלו: הקשר-חלוץ אורן סגרון שהיה בשלהי הקריירה שלו, אך תמיד היה ידוע כאחד שמתמחה בכיבוש שערים לאחר שנכנס כמחליף. בדקה ה-90 סגרון עשה את זה וניצח עבור באר שבע את המשחק מבישול של אילוז. בימים אלו משחזרים השניים את השער בקבוצת הוותיקים העירונית.

אבל גיבור ההתמודדות היה בכלל השוער מורדי שוורץ, שרשם את משחק חייו. שוורץ משחזר: "בנסיעה למגרש הרגשנו כאילו אנחנו ברצועת עזה. היו בורות בכבישים ונסיעה של חצי שעה לקחה לנו אולי ארבע שעות. בעיר עצמה בכל חור וקיוסק היו כרזות של המשחק. דווקא האצטדיון היה פנינה ודי סביר לתקופה ההיא, אבל בפנים היה מטורף, מפוצץ. כאילו כל העיירה הגיעה. לא ציפינו לזה. רובנו היינו ילדים. לחלק מהשחקנים שפתחו לא הייתה דקת משחק בבוגרים. חשבנו שאנחנו מגיעים לסוג של משחק אימון ופתאום הבנו שהגענו למשחק מטורף. כשהבנו את המצב בכלל לא חשבנו על לנצח שם. המטרה הייתה לא להפסיד. האלבנים הגיעו לכמות מצבים מטורפת. אני בשער הרגשתי כמו באימון בעיטות. גוטמן העמיד אותנו טקטית כמו חיילים והצלחנו לגנוב שם שני שערים ועם כל הצניעות, הייתה לי אישית תצוגת ענק. ביום בינוני, יום רגיל, היינו חוזרים משם עם שבע חתיכות ברשת. בסיום המשחק האלבנים היו בהלם מההפסד".

ידיעת הגומלין בראשון לציון(מתוך "ידיעות אחרונות")

הגומלין לא נערך בבירת הנגב אלא דווקא באצטדיון העירוני של ראשון לציון, זאת בשל החלטת אופ"א לאפשר קיומם של משחקים במרכז הארץ בלבד, עקב המצב הבטחוני בעיצומה של האינתיפאדה השנייה. לכן רק 500 אוהדים הגיעו לצפות בהתמודדות, 60 מתוכם מאלבניה. במשחק הזה הסגל של גוטמן כבר השתדרג באמצעות צירופו של הבלם עוז יפרח, שפתח על חשבונו של טדסה והמגן הימני תומר חליבה, שהחל את המשחק על הספסל אך החליף את משעלי בדקה ה-61. גם הפעם האלבנים עלו ליתרון, בדקה ה-40, מרגלי אותו סליחי, שדווקא הציג כדורגל חיובי מאוד בצמד המשחקים. סגרון שוב נכנס כמחליף (56 במקום לוי) וגם טדסה (79 במקום ברדה). אבל הכנסתו של חליבה היא שהכריעה את המשחק ולמעשה את ההתמודדות כולה, ולא כי הוא היה מעורב באיזה מהלך משמעותי.

באר שבע אומנם הפסידה 1:0, אך עלתה לשלב הבא, שם חיכתה סלובן בלופו הקרואטית, אבל בסופו של דבר דווקא האלבנים הם אלו שפגשו את הקרואטים, שכן עצם כניסתו של חליבה למשחק והעובדה שהוא נטל בו חלק, הובילה מאוחר יותר להפסד 0:3.

"בואנה איך שיחקתם אותה שהודחתם ככה"

מבחינה ספורטיבית, לא הייתה כל מניעה לשתף את חליבה, אך הפועל באר שבע כשלה בהליך הרישום שלו, או יותר נכון באיות השם שלו, שהיה שונה מאיות השם שלו בכרטיס השחקן, וכך מבחינת אופ"א השחקן ששותף כלל לא היה רשום. 15 שנים אחרי, מביתו בצרפת, חליבה מספר איך זה קרה: "בנוער כל השנים השם בכרטיס שחקן שלי היה 'תומר עלייה' (ALYA) ובבוגרים אף אחד לא דאג להחליף את הכרטיס. ברשימת השחקנים למשחקים באר שבע רשמו את שם המשפחה 'חליבה' (HALIVA), אבל בכרטיס שחקן עדיין הופיעה השם מהנוער 'עלייה'. אחרי המשחקים קיבלנו מאופ"א מכתב ששיתפנו שחקן שלא רשום ושאנחנו מודחים. ברור שמי שעשה את הרשימה אצלנו במועדון היה צריך לשים לב. בגלל טעות שטותית נפגענו, אבל אי אפשר לבוא בטענות לאף אחד".

תומר חליבה בפעולה במשחק הגומלין(צילום: ראובן שוורץ)

לפי הפרסום בידיעות אחרונות, תחילה ניסו בבאר שבע להאשים את ההתאחדות לכדורגל, אך בסופו של דבר התברר שהטעות הייתה של מזכירת המועדון והמנכ"ל דאז: טלי פביאן ויוסי אורה. היום אורה מתייחס לזה הרבה יותר בקלילות: "עשינו טעות עם הרישום והודחנו. ברור שהיום במועדון כמו הפועל באר שבע אין סיכוי שדבר כזה יקרה שוב. אבל זה לא היה אסון גדול כי המפעל הזה היה תקוע לנו כמו עצם בגרון. אף אחד לא רצה להשתתף בו. זה היה סוג של עונש מבחינה לוגיסטית וכלכלית. אחרי ההדחה אנשים היו בטוחים שבכלל עשינו את זה בכוונה כדי שנודח. הייתי מסתובב במרכז ומדבר עם אנשי כדורגל והם היו אומרים לי: 'בואנה איך שיחקתם אותה שהודחתם ככה'. לא היו מאמינים לי שזה לא נכון בכלל".

עם כוונה או בלי, המקרה הביזארי היווה את פתיחתה של אחת העונות הגרועות בתולדות המועדון, אותה היא סיימה במקום האחרון בליגת העל וירדה ללאומית. על שוורץ, שהצטיין גם במשחק השני, נכתב בסיקור המשחק: "עצירה כפולה מדהימה בתוספת הזמן שמרה את התוצאה", אך הוא לא הצליח להשתלב בקבוצה ועזב: "היה לי קיץ נהדר, כולל בצמד המשחקים האלה. רגע לפני פתיחת העונה הביאו את הרבויה סונארה הקרואטי ששוחרר אחרי משחק אחד. אז הביאו את ניר רחמין שהתחרה איתי על אפודת השוער בנבחרות הנוער והאולימפית. אז החלטתי לעזוב ובראיון אחר כך גם אמרתי: 'כף רגלי לא תדרוך שם יותר'".