ילדיו של עמוס ברנס: "אבא היה מוכן למות למען הצדק והאמת"

כשהם מדברים על אבא עמוס העיניים שלהם נוצצות מגאווה והתרגשות. לכאורה, דבר שכיח: ילדים שגאים בהוריהם, עומדים מאחוריהם ומנציחים אותם עם לכתם. אבל במקרה של משפחת ברנס זה רחוק ממובן מאליו. טוהר־המידות ואדיר־הצדק ברנס הם ילדיו של עמוס ברנס, מי שישב בכלא שנים ארוכות על רצח החיילת רחל הלר, נאבק על חפותו, זוכה, זכה בפיצויים של מיליונים - ורגע לאחר מכן חלה בסרטן ונפטר.

רק השמות שלהם אומרים הכול, לגדול תחת משמעות שגדולה עשרות מונים ממידות גופם הקטנות, כשסביבם נלחשות מילים כמו "רצח", "אונס", הרשעה", "מאסר", וגם "חף מפשע". אבל היום, לקראת סוף שנות העשרים שלהם, טוהר ואדיר לוקחים את המורשת המשפחתית שלהם בשתי ידיים. "לפני מותו אבא השאיר לי צוואה קטנה", אומרת טוהר, "שנמשיך להעיר את הפרשה, כי דבר כזה לא יכול לעבור לסדר היום. אבא חשש ופחד שיבוא יום וישכחו אותו, ואני הבטחתי: 'בחיים לא ישכחו את הסיפור שלך'".

הכול התחיל עוד לפני שהם נולדו. עמוס ברנס הורשע ב־1976 ברצח רחל הלר, שזיעזע את המדינה, ונידון למאסר עולם. עוד במהלך המשפט התעקש שהודאתו ברצח הוצאה בכוח, והכחיש את המעשה. לאחר שהתברר שהודאתו ברצח נבעה מהליך חקירה רצוף עיוותי דין ועדויות שקר של חוקרי המשטרה, נקצב עונשו ל־12 שנות מאסר. הוא שוחרר מהכלא לאחר שמונה שנים וחצי, ולמרות השחרור לא ויתר על טיהור שמו. הוא נאבק לקיים משפט חוזר, הגיש מספר בקשות, ולבסוף ב־2002 זוכה "זיכוי אילם": הפרקליטות סירבה לעסוק בתיק, וברנס זוכה מעובדות האישום מבלי שנערך דיון בעובדות. ברנס הוסיף להיאבק ותבע את המדינה על שנותיו בכלא ועל העינויים שעבר עד להודאתו. הוא זכה בפיצויים בסך חמישה מיליון שקלים, אך לא הספיק ליהנות מפירות מאבקו. מעט לאחר זכייתו בתביעה חלה בסרטן. הוא נפטר בספטמבר 2011. 

ריאיון עם אדיר ברנס באולפן ynet (צילום: אורי דוידוביץ')

ילדיו ליוו את המסע הטראגי הזה מהיום שנולדו ועד לסוף העצוב. "מאז שאני זוכר את עצמי אבא חי את המאבק הזה. מרבית השעות הוא היה עסוק בזה. הוא היה אומר 'אני לא יודע מה לעשות, אני חף מפשע. איך אני מוציא את האמת לאור?'. אני צריך להפוך את העולם כדי לזעוק - אני פה ולא עשיתי את זה'", אומר אדיר (27). "זה היה מתסכל. הוא היה הולך לישון עם זה וקם עם זה. מדבר כל היום עם עורכי דין ואנשים שרצו לעזור. כשהוא הגיע לנחלה של ההכרה והפיצויים אמרנו 'טוב, אחרי כל כך הרבה שנים של סבל הגיע הזמן ליהנות, לחיות, לראות עולם. אבל אחרי חודשיים־שלושה הוא כבר חלה. אני לא יודע איך אלוהים סידר את זה ככה". 

בשבוע שעבר הגיעו טוהר ואדיר להקרנת הבכורה של "צל של אמת - רוצח כביש החוף", הסדרה שיצרו יותם גנדלמן, ארי פינס ומיקה תימור ומשודרת בימים אלו ב־HOT8. הסדרה מגוללת את הליך החקירה הקשה שעבר אביהם, ומפנה זרקור אל חשוד אפשרי אחר, מוכר היטב לרשויות החוק: שלמה חליווה, שכונה "האנס הבכיין" והורשע ברצח החיילת אורלי דובי.

לסיפורו של חליווה הם נחשפו בפעם הראשונה באולם הקולנוע. "לא שמענו עליו לפני כן", אומרת טוהר, "כשראיתי את זה הרגשתי כמו בסרט אימה. האם הוא סופית הרוצח? אני נזהרת להגיד דבר כזה, אבל הרבה דברים מצביעים עליו. צריך לקחת את כל הפרטים וכל הנתונים ולחבר אותם. הבנתי שהמשטרה הודיעה שהיא פותחת את התיק ונכנסת לקרביים, אבל עד שלא אקום בוקר אחד ואשמע בחדשות ששלמה חליווה הוא הרוצח לא אוכל להיות בטוחה. עכשיו קראתי שהוא מאיים על יוצרי התוכנית. נשמע שהוא לא מביע שום חרטה, שנים הוא יושב בכלא ולא חל בו שום שינוי וזה יהיה מאוד מסוכן אם ישחררו אותו". 

אדיר: "ארי, יותם ומיקה עשו סדרה מטורפת, עוצמתית וחשובה, אבל מבחינתי מזמן המדינה יודעת שעמוס ברנס חף מפשע. הסדרה העלתה שוב את אבא לכותרות, זה חשוב ומעניין ומשמעותי, אבל זה לא שזה מנקה את אבא שלי. אבא שלי כבר נקי. מדינה שלמה יודעת שהוא לא אשם".

טוהר (29) מעידה שמעולם לא הלכה עם ראש שפוף. אבל זה לא אומר שהסיפור שעוטף את כל חייה לא מכאיב לה עדיין. "תמיד ידענו שהוא חף מפשע", היא מספרת, "אבל כל פעם שאני פותחת את הטלוויזיה ושומעת את השם שלו, אפילו לאחרונה כשהיה אדם לוקה בנפשו שטען שהוא רצח את רחל הלר, כל סיפור כזה פותח לי פצע ממש גדול, שעדיין מדמם. הכאב הוא כאב והגעגוע בוער בפנים. מצד אחד יש סיפור ענק שכל המדינה מכירה, אבל בשבילי אבא שלי לא איתנו כבר שמונה שנים, והחיים מאוד קשים בלעדיו".

באיזה גיל הייתם כשאבא סיפר לכם את הסיפור שלו?

טוהר: "בגיל ממש צעיר. היינו ילדים עצמאיים ואינטליגנטים. ברור שכל ילד רוצה להיות ילד ולחוות את הילדות שלו ולהרגיש שיש לו אבא רגיל, אבל אבא שלנו אף פעם לא היה אבא רגיל והבנו את זה כילדים קטנים ויכולנו להכיל את זה. ידענו שיש לו מטרה". 

אדיר: "כילד קטן אין לך את ההבנה והתפיסה של מה שקורה. אני זוכר את עצמי הולך עם אבא ואנשים עוצרים אותנו, ואני מתלהב! אבא שלי הוא סוג של מפורסם! כולם אומרים לו שלום ומדברים איתו".

טוהר: "רק כשאת מתבגרת יורדים לך כל האסימונים. אם היית פוגשת אותו אפילו לפגישה קצרה, היית מבינה שהוא חף מפשע ללא צל של ספק. הוא באמת היה אגדה, אדם נדיר שכל כך העריך נשים וכיבד אותן, הוא היה עדין נפש. אמנם הוא היה אדם חזק, אבל עם נפש עדינה שלא יכול לפגוע באף אחד. בטח שלא לרצוח". 

הוא סיפר לכם על החקירות, על מה שעבר בדרך להודאה ולשחזור?

טוהר: "יש משפט ספציפי שאני זוכרת, שהוא היה אומר לנו כשכבר התבגרנו והוא יכול היה לדבר ממש בגלוי: 'טוהר, כשאת עוברת התעללות ימים על גבי ימים, לא נותנים לך לישון, לא נותנים לך לאכול, לוקחים לך את החופש - את תודי ברצח גם של אמא שלך'. זה חקוק לי בזיכרון".

אדיר: "כל הסיפור התחיל בזה שהוא הגיע למשטרה מיוזמתו ורצה למסור עדות. הוא הכיר את רחל ורצה למסור פרטים ואיכשהו הכל התהפך עליו. אמרו לו: עמוס, תן עדות, ומאותה עדות זה הפך ל'אתה נידון למאסר עולם'. לא הייתי בשנים האלה, אבל אני מתאר לעצמי אותו נמצא בכלא עם האנשים הכי לא נכונים לו. הוא הרי אף פעם לא עישן, לא שתה אלכוהול, ופתאום הוא עם האנשים הכי מסוכנים במדינה עשר שנים, כשכל יום הוא זועק 'אני חף מפשע'. אני נכנס לנעליים שלו ולא יודע מה להגיד, רק להוריד בפניו את הכובע. אנשים אחרים היו מתאבדים, אבל אבא שלי היה ממוקד". 

טוהר: "לא קיים עוד מישהו שבאמת לחם למען חפותו למעלה משלושים שנה. גם אם תהיה עוד סיטואציה של מישהו שיושב בכלא על לא עוול בכפו, קשה לי להאמין שיהיו לו תעצומות הנפש לזעוק את חפותו כל כך הרבה שנים. מישהו אחר היה ממשיך בחיים שלו, מתקדם, אבל אבא שלי לא יכול היה אחרת. הוא רצה להסיר את הכתם השחור שהדביקו לו והיה מוכן למות למען הצדק והאמת. לא עניין אותו שום דבר - רק המטרה שמקדשת את האמצעים, שאנחנו נלך בגב זקוף ובראש מורם ושנהיה גאים. הוא נלחם למען כל המשפחה". 

את אמם הכיר ברנס בפרפומריה בחיפה. הייתה ביניהם אהבה גדולה, אבל הנישואים לא החזיקו מעמד והם התגרשו כשאדיר וטוהר היו עוד בגן. מאבקו על חפותו גבה הרבה משאבים, אבל הילדים זוכרים לו דווקא את הנוכחות, ולא את ההיעדר. "אבא תמיד היה בא, מתקשר, דואג, הוא תמיד היה בתמונה", אומרת טוהר. "תמיד הרגשנו אבא, הוא תמיד אמר 'תקשיבו, יש לכם אבא בשלט־רחוק, כי המדינה עשתה לי עוול ואני רוצה להוכיח את חפותי'". ואדיר מוסיף: "תמיד הרגשתי שיש מישהו מאחוריי, תמיד יכולתי להישען אחורה, הוא דאג שנחוש את הביטחון הזה". 

ספרו לי על משמעות השמות שלכם, ואיך חיים עם זה בגיל צעיר.

טוהר: "לאבא היה חשוב שיהיו לנו שמות גדולים ומשמעותיים, 'אין אדיר כאדוני', והשם שלי גם מתקשר לסיפור של אבא שלי, לטהר את השם. וגם השמות המלאים: הצדק הוא אדיר, ובטוהר יש אמת". 

אדיר: "מבחינתי 'אדיר הצדק' זאת משמעות אדירה. אני גאה מאוד בשם שלי. אלה שמות גדולים שמלווים אותנו כל החיים".

טוהר: "כשהיינו קטנים היו שואלים אותנו שאלות על השם. אנחנו הולכים גאים עם השמות שלנו כמו שאנחנו גאים לאורך השנים באבא". 

יש להניח שהסיטואציה השפיעה מאוד על האבהות שלו.

אדיר: "הגישה שלו אליי ואל טוהר הייתה שונה. כאבא לבת הוא היה יותר רך". 

טוהר: "אבא רצה להפוך את אדיר לגבר". 

אדיר: "בגלל שהוא עבר את הכלא הוא ידע שאתה צריך להיות חזק, איתי הוא דיבר כמו מפקד. עם השנים הבנתי שהיה לי אבא חכם, מאוד משכיל, שאני יכול ללמוד ממנו הרבה. היה לו חשוב שנצליח בלימודים. הוא היה ישר, קפדן ופדנט. בתוך הלב הוא היה הכי רך בעולם".

טוהר מביאה מכתבים ששלח לה אביה לאחר שההורים נפרדו. יותר נכון, חוברות לימוד ושיעורי בית שהכין עבורה ללימוד חשבון. "הוא היה שולח אליי, אני הייתי מחזירה לו את הפתרונות והוא היה כותב לי ציון", היא מחייכת כשהיא נזכרת. "טוהר, עוד קצת סבלנות והכל יבוא בשלום", כותב לה אביה באחת החוברות. "עורך דיני אופטימי וצריך עוד קצת נשימה מתחת למים. אבא אוהב מאוד!" 

כילדים הייתם שומעים גם אנשים שלא האמינו שאבא שלכם חף מפשע?

אדיר: "היו אנשים סקפטיים שחשבו שהוא רצח. קרה שנכנסתי לבית של חברים והם נרתעו, וזה כאב לי. לא הבנתי. אני רגיל כל החיים שאבא שלי חף מפשע. זה קומם אותי".

טוהר: "חשוב לציין שמדובר באנשים בודדים בלבד. אני בעיקר הרגשתי את כל המדינה מאחוריו".

אדיר: "בודדים, אבל זה משפיע. כל סיפור כזה הוא צלקת. כילד אין לך את החוצפה והכוח להגיד לאנשים 'איך אתם מדברים?'. היום זה לא יקרה, היום אני לא אתן לאף אחד לומר מה שהוא רוצה, כי אני יודע את האמת. כל מי שרוצה להגיד משהו על אבא שלי, אלחם על השם שלו כמו אריה". 

יש משהו חשוב שהוא אמר לכם לפני שנפטר?

טוהר: "הרבה דברים. מה שאבא הכי היה רוצה - הוא תמיד איחל לי ולאחי שנמשיך להיות חזקים כמו שאנחנו. שנגשים את עצמנו ולא נראה שום מכשול. הוא היה הדוגמה הכי מושלמת לדבר הזה. שמו לו מקלות בגלגלים, אבל הוא לא ויתר. אבא שלי הוא הדוגמה הכי טובה לזה שגם כשקשה לא נשברים. זה גם מה שרשום על המצבה שלו, 'עץ דקל יכול להתכופף אבל לא להישבר'. מותר לפעמים להתכנס בתוך עצמך אבל לא להישבר". 

ימי המחלה של עמוס ברנס היו נקודת שבר קשה בחיי הילדים, שהיו רגילים לראות באביהם את האדם החזק ביותר שקיים. "אבא חלה ונפטר יומיים לפני היומולדת של אדיר", אומרת טוהר. "זו הייתה גם תקופה שחייתי איתו, ואני באמת לא יכולה לתאר את העצב. זה גמר אותי סופית". 

אדיר: "פתאום לראות אותו חולה, בלי שיער, שפוף, חלש, מלא כדורים, זה משהו בלתי נתפס. טוהר הכינה אותי מראש, 'תקשיב, אדיר, אבא השתנה במראה החיצוני, אל תיבהל', אבל זה היה מבהיל". 

טוהר: "מאדם שתמיד נכח בכל סיטואציה הוא הפך נחבא אל הכלים. לא היה לו ביטחון, הוא התבייש. היה אומר 'אל תביאו אליי אנשים, אני לא רוצה לראות אף אחד'. כאילו לא מספיק כל מה שעברנו כילדים. השנה האחרונה שלו הייתה רעה ומרה, הוא היה אומר 'אין לי מוטיבציה, אין לי כוח לשמוח איתכם'".

הוא נכנס לכלא בגיל הקרוב לגיל שלכם.

טוהר: "נכון, בשנים הכי יפות, כשאתה מנסה להגשים את עצמך. הוא יכול היה להצליח ברמות מטורפות אם לא היו גוזלים לו את הסיכוי. היה לו יופי מיוחד, כמו מייק ברנט, נוכחות כזאת של גבר אדיר, ופתאום להיכנס לכלא".

אדיר: "יומיים אחרי שאבא שלי נפטר התראיינתי לגלי צה"ל והעלו גם את השופטת דליה דורנר לשידור (דורנר הייתה שופטת העליון שקבעה כי יש לאפשר לברנס משפט חוזר, נ"ב). הייתי אז בן 18, אמרתי לה רק 'תודה'. היום זה היה אחרת, היא חלק משמעותי בתהליך וזה לא מובן מאליו. היא אחת מכמה אנשים ששינו לגמרי את התמונה. אם דליה דורנר לא הייתה נותנת לו משפט חוזר, אני לא יודע איך הסיפור של אבא שלי היה מסתיים".

"צל של אמת" הותירה רושם כביר על האחים. "מעבר לגאונות של הסדרה, באמת כל הכבוד להם", משבחת טוהר. "שלושה יוצרים צעירים נכנסו לפרשה כל כך מורכבת שקרתה לפני כל כך הרבה שנים, ראיינו חמש משפחות שכולות, בדקו את הסיפור לעומקו, וכל זה למען חקר האמת. את רואה אנשים שבאמת אכפת להם. אני ואדיר די פגועים מהמערכת, אבל אנחנו יודעים שמתהלכים בינינו אנשים טובים, שמוכנים להילחם על האמת". 

לילדיו של ברנס היה קשה לשמוע באולם את גורמי החקירה והתביעה שעדיין בטוחים בצדקתם ומאשימים את אביהם. "היה לא פשוט לשמוע אותם אומרים על אבא שלי דברים קשים, אבל אנחנו לא נותנים להם לשבור אותנו. אני באמת מתרכזת באנשים שהיו איתנו", אומרת טוהר, ואדיר מוסיף: "שאפו גדול לעזרא גולדברג, שוטר בכיר לשעבר שקם ואמר 'יש פה חף מפשע ואני אעשה הכול כדי להוכיח את זה'. הוא יצא מתוך המערכת ויצר תפנית בעלילה. במשך שנים הוא עזר ותמך". 

אגב "צל של אמת", מה אתם חושבים על הסיפור של רומן זדורוב?

אדיר: "ביום שזדורוב נכנס לכלא ישבנו בבית של אבא שלי. הוא היה חולה חדשות, כל יום בשמונה הוא היה עושה סימן ואומר 'תעבירו לחדשות'. באותו יום הוא ראה את זדורוב ואמר 'הבחור הזה חף מפשע, משהו פה לא תקין'. עם השנים עוד אנשים הצטרפו אליו והתחילו להאמין שזדורוב חף מפשע". 

טוהר: "תהיה לי שמחה גדולה כשבאמת יכריעו שזדורוב חף מפשע כי הסיפור הזה מטורף. בעונה הראשונה של 'צל של אמת' את רואה באופן מובהק את ההתנהלות, ואני אומרת את זה בעצב -  אין הרבה הבדל בין אז להיום. זה עצוב ומטורף". 

אדיר: "היום יש יותר מידע ברשתות, ולאנשים יש כוח להשפיע. כשאבא שלי נלחם לא הייתה כל הטכנולוגיה שיש היום. היום את רואה קבוצות של אנשים בפייסבוק ומחאות. אנשים ממש הולכים עם האמונה. זה ממש מחזק את המשפחה".

טוהר: "זה משהו שלאבא שלי לא היה. את מרגישה לפעמים לבד במערכה. ואם נחזור לזדורוב, אי־אפשר לזלזל באינטליגנציה של הציבור. גם ב'צל של אמת - רוצח כביש החוף' אנשים יבינו מהר שמדובר בכישלון, בביזיון, במדינה שהיא לגמרי מעוותת. גם בסיפור של אבא שלי אני ממש מאמינה שבסוף האמת תצא לאור. יכול להיות שזה ייקח שנים, אבל בסוף יש אמת אחת ויחידה ואין לה שתי פנים והיא תמיד יוצאת לאור. אין מצב שלא". 

עודד אתכם לראות שהסדרה מצביעה על חשוד אחר ברצח רחל הלר? 

"הייתי ממש רוצה שהסיפור יסתיים", אומרת טוהר. "מנגד, אבא שלי כבר לא איתנו. גם אם יבוא יום ונשמע שזהו, שמצאו את הרוצח של רחל הלר, אי־אפשר להתכחש לכל מה שעברנו. משפחה שלמה נהרסה. עברנו הרבה עצב וכאב. גמרו את אבא שלי". 

כל הפרקים של "צל של אמת - רוצח כביש החוף" זמינים לצפייה ב־VOD של HOT8