שתף קטע נבחר
אתם שיתפתם
    זירת הקניות
    יציאה מפרופורציה בהדלפות נגד נתניהו
    אלימות נגד נשים? פשיעה חקלאית? התעמרות ביוצאי אתיופיה? כאוס בכבישים? הפקרות בגני הילדים? מה כל אלה מול 7 נהגים, בעל מכולת ורה"מ

     

    בנימין נתניהו אירוע 40 שנה מועצה אזורית שומרון (צילום: שאול גולן)
    בנימין נתניהו (צילום: שאול גולן)

    באופן לא מפתיע, ובהחלט בטוב טעם, תמלילי חקירות בנימין נתניהו שנחשפו בימים האחרונים בחברת החדשות לא כבשו את סדר היום הציבורי. התמלילים, היישר מהחדר הסגור, תוך מתן קרדיט מוגזם באופן בוטה לחוקר, תנ"צ כורש ברנור, נראו ונשמעו לא רק כחלק מפיליטון, אלא גם כמאמץ חוצה סייגים וגבולות לקושש תמיכה לא לגיטימית ומיותרת לקראת השימוע אצל היועמ"ש קודם להגשת כתב האישום. הדלפות מהסוג שמעורר תחושת גועל מסוימת גם בקרב אנשים כמוני שאינם מצביעי הליכוד.

     

     

    אי אפשר היה לפספס את האופן שבו עף על עצמו החוקר (תנ"צ ברנור, כן?) כשגילה לנתניהו כיצד נבדקו שבעה נהגים כדי לסתור את טענתו שלפיה הוא רכש סיגרים לעצמו (הם העידו שהם לא קנו עבורו דבר), ומה אמר בעל החנות בה נרכשו, לכאורה, הסיגרים ("קשקוש בלבוש"). ממש קולומבו, שלא לומר שרלוק הולמס.

     

    ומכיוון שלא ברור אם הטענות על 250 מיליוני השקלים שחקירות נתניהו עולות למשלם המסים הן מהימנות (נתניהו עצמו, בעתירתו לבג"ץ נגד החלטת ועדת ההיתרים שלא לאשר לו קבלת מימון לצורכי הגנה משפטית, נקב בסכום משוער של עשרות מיליוני שקלים), ומכיוון שהמשטרה מסרבת לחשוף את המספרים המדויקים, ניתן להניח שמדובר בסכום גבוה. רק שבינתיים קשה לומר שההדלפות האלה הן אלו שמחזקות את הרושם שהמשאבים שמוקדשים לנושא אכן מצדיקים את ההוצאות.

     

    כך, למשל, רק שלשום פורסם ב-ynet כי בניגוד למשתמע מאותם תמלילים שנחשפו, מה שעלה מעדויותיהם של איש העסקים המיטיב, ספק הסיגרים והשמפניה ארנון מילצ'ן, ועוזרתו הדס קליין, זה שדווקא ראש המוסד לשעבר מאיר דגן היה האיש שאירגן את המסוק למילצ'ן ולאיש העסקים ההודי. אם לא די בכך, פורסם גם שלא מדובר במסוק של חיל האוויר הישראלי אלא מסוק ירדני, וכל זאת בתיאום עם בית המלוכה הירדני במטרה לקדם מיזם כלכלי משותף. כלומר, כשראש הממשלה גימגם ואמר שהוא לא זוכר, הפלא ופלא, יכול להיות שהוא באמת לא זכר.

     

    ובינתיים? בין הדלפה להדלפה מתברר איך כשלה וכושלת המשטרה בפענוח האונס הנורא של הילדה בת השבע בבנימין. ובינתיים, חבר טוב העלה די-9 על מטע האבוקדו שלו כי נמאס לו לשמוע מהמשטרה שאין עניין לציבור בכל פעם שהגיע להתלונן על גניבות פרי. בדיוק מה שנאמר לדלאל דאוד ששוחררה זה עתה אחרי שריצתה 22 שנות מאסר בגין רצח בעלה, אחרי שהגישה 26 תלונות במשטרה על אלימות.

     

    ובינתיים הציבור חסר אונים מול היחס הכושל ליוצאי אתיופיה ‑ החל משיטור היתר וכלה בטיפול בהפגנות, צופה בתדהמה איך שוטר גורר מפגין חרדי בפאותיו, ומשלם את מחיר ההזנחה המתמשכת במלחמה בתאונות הדרכים. והרשימה, כמובן, חלקית. וכל זה כשחודשים ארוכים אין בעל בית במשטרה, ובמקום מפכ"ל נמרץ והחלטי נוכח האתגרים ‑ יש ממלא מקום על כיסא מתנדנד.

     

    וכך, הטענה כאן היא לא נגד עצם קיומן של חקירות נתניהו, שהבשילו כזכור לכתבי אישום בכפוף לשימוע. הטענה היא נגד אובדן הפרופורציה שבאה לידי ביטוי בהדלפות החמורות הפוגעות בזכויותיו הבסיסיות של כל חשוד, כולל הזכות לחפות לפני הכרעת הדין; נגד הדלפות שמסיטות את תשומת הלב מהעיקר; מהעובדה הכואבת שאלימות נגד נשים היא כן עניין לציבור, ופשיעה חקלאית היא עניין לציבור, וכך מה שקורה בכבישים ומה שקורה בגני הילדים. כן, גם אם זה פחות פיקנטי מעדותם של שבעה נהגים, כן או לא קנו סיגרים, או מעדותו של בעל מכולת חד לשון.

     

    • אריאלה רינגל-הופמן היא עיתונאית "ידיעות אחרונות"

     

    מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים