הבטחה להעלאת שכר לא קוימה - העובד יפוצה

איש תמיכה טכנית ב"אם תקשורת המונים" טען שהתחייבו בפניו ששכרו יעלה מ-6,000 ש' ל-12 אלף ש' בתום תקופת ניסיון. הוא יפוצה ב-75 אלף ש'

מערכת פסקדיןפורסם: 11.07.19 , 22:57

בית הדין לעבודה בתל אביב קיבל לאחרונה את טענתו המרכזית של עובד לשעבר במחלקת התמיכה הטכנית של חברת "אם תקשורת המונים", וקבע שהיא הפרה את התחייבותה להעלות את שכרו מ-6,000 שקל בחודש ל-12 אלף שקל לאחר תקופת ניסיון של שלושה חודשים. השופט דורון יפת פסק לזכותו פיצויים של כ-75 אלף שקל בין היתר עבור הפרשי שכר, הלנת שכר, הפקדות לפנסיה והפרות של חוק הודעה לעובד וחוק הגנת השכר.

העובד התפטר בחלוף כ-11 חודשים לאחר שפניותיו לקבלת השכר המלא שהגיע לו לא קיבלו מענה ענייני. בתביעה שהגיש לפני כשנתיים באמצעות עו"ד אלעד פורט הוא ביקש בין היתר הפרשי שכר בהתאם למשכורת שהובטחה לו, שכר שלא שולם לו עבור שבעת השבועות האחרונים שלו בחברה, פיצויי פיטורים, הפרשות לפנסיה, וכן פיצויים על הפרת חוק הודעה על תנאי העבודה, משום שלא הוחתם על חוזה העסקה ועל הפרת חוק הגנת השכר כיוון שלא סופקו לו תלושי שכר כדין.

דיני עבודה

סייעות בדואיות ב"עמל" יפוצו במאות אלפי ש'

מערכת פסקדין

בהסכם פשרה בין הצדדים התחייבה רשת החינוך להשוות את תנאי ההעסקה של התובעות לתנאים המקובלים במוסדות רשמיים

סייעות בדואיות ב"עמל" יפוצו במאות אלפי ש'

עו"ד מירי פרידמן, שייצגה את החברה, טענה מנגד כי מעולם לא הובטחה לתובע העלאת שכר. לבריה החברה ניכתה חלק מהשכר עבור תקופת העבודה בשל נזקים עצומים שהסב לחברה במתכוון.

היא הוסיפה כי העובד קיבל את שכרו ואת תלושי השכר שלו בדיוק בהתאם לסיכום עמו, וכי לא מגיעים לו פיצויי פיטורים מאחר שהוא זה שהתפטר אחרי פחות משנת עבודה. לגבי הסכם העבודה נטען כי התובע סירב לחתום על החוזה בתירוצים שונים.

השופט דורון יפת קיבל את טענתו המרכזית של התובע לגבי השכר. נקבע כי אף שאין הסכם העסקה חתום, ההתחייבות להעלות את שכרו עלתה מראיות רבות, כמו הודעת דוא"ל ששלח לו בעל החברה, העובדה שבזמן אמת דרישותיו של התובע לא הוכחשו, הוכחות כי קיבל את השכר דרך שותפו לשעבר של בעל החברה, וחוסר ההתאמה בין השכר ששולם לתובע בפועל לבין השכר שננקב בתלושי השכר שלו.

עוד נקבע כי בנסיבות המקרה החריגות, שבהן יש אי-בהירות לגבי שכר הברוטו של התובע, מוצדק לפסוק לו את הפרשי השכר בערכי נטו אף שההלכה קובעת חישוב לפי הברוטו.

בנוסף נפסק לתובע שכר מלא עבור תקופת העבודה האחרונה, תוך שהובהר כי החברה לא הייתה רשאית לנכות את השכר על דעת עצמה וודאי שלא שכר מלא, שכן החוק מגביל את הניכוי לרבע מהשכר החודשי.

בהמשך מתח השופט ביקורת חריפה על העיכובים התדירים בתשלומי השכר ועל חוזה העבודה שנדרש לחתום עליו שהיה "שלד" שלא כלל פרטים מהותיים. באשר לפיצויי הפיטורים, טענת התובע נדחתה אך בצד זאת נקבע כי החברה הייתה צריכה להפקיד לו רכיב פיצויים לקרן הפנסיה.

בסיכומו של דבר החברה חויבה לשלם לתובע כ-78 אלף שקל עבור הפרשי שכר, הלנת שכר, הפקדות לפנסיה, עבודה בימי מנוחה, פדיון חופשה, פיצויים על הפרת חוקי העבודה והוצאות משפט. עם זאת, התובע חויב לשלם לבעל החברה הוצאות משפט של 3,000 שקל משום שתבע אותו באופן אישי ללא סיבה.