"קשה רק להיות שחקנים, אבל אנחנו גם מלמדים ומביימים"

מה עושים עם המינוס, כמה משלמים על הדירה, איפה הייתה החופשה האחרונה ועל איזו הוצאה מצטערים במיוחד? משפחות מכל רחבי הארץ מספרות בגילוי לב על החיים עצמם. והפעם - משפחת אטיאס מבאר שבע.

>> לסיפורים הכי מעניינים והכי חמים בכלכלה - הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו

"נסענו לחמת גדר ולקטוף דובדבנים. חסכתי כמה חודשים לטיול הזה"

פעם ראשונה שנסענו לחו"ל בטיול מאורגן. הרגשנו כמו בדיור מוגן"

"ויתרתי על חופשות לידה וחזרתי לעבוד מיד אחרי כי אין ברירה"

בצילום: אורן (37), רעות (30), עלמה ( 9 חודשים).

משפחת אטיאס(צילום: אסי חיים)

הדירה: אורן: "גרים כאן שנה. זו דירה שאנו שוכרים מההורים שלי, אז המחיר משתנה. כרגע אנחנו לא משלמים. אבא ואמא עוזרים". רעות: "אני במקור מפתח תקווה, וברגע שאתה גר פה, אתה קולט כמה זה שטות הפחד מ'לגור בבאר שבע'. זה שעה וקצת לתל אביב וזה ממש כלום. כל החברים שלי שגרים במרכז משלמים כפול שכר דירה. ואת כל החצי הזה שהם מוציאים אנחנו חוסכים כדי לקנות דירה. יחסית למרכז כאן זה אפשרי, ואני מקווה שזה יקרה בקרוב".

אוהבים את העיר? אורן: "אני נולדתי בבאר שבע אז אני לא אובייקטיבי. רעות הגיעה ללמוד פה תיאטרון ב-2012 ונשארה". רעות: "אני אוהבת מאוד. ההורים שלי גרו עד לפני שנה בפתח תקווה ועשו מעבר גדול ובאו לגור בבאר שבע בעקבות הילדה והנכדה, וכי אני משווקת טובה של העיר. היא מדהימה. גם האוכלוסייה טובה וחמה. לאנשים יש סבלנות לעמוד ולדבר איתך. יש פה אווירה רגועה ונעימה ואין את הריצות והלחץ של המרכז".

מה אתם עושים? אורן: "שנינו שחקנים. אחרי שסיימתי ללמוד משחק החלטתי שיש מה לעשות פה מבחינת תיאטרון ולא חייבים לרוץ למרכז. יש כאן את תיאטרון הפרינג' שהוא הבית שלנו, ונשארתי".

יש ביקוש לתיאטרון בבאר שבע? אורן: "נכון שזה לא תל אביב, וצריך לחשוף את האנשים לדברים, אבל יש פה 200 אלף איש, ואפשר להציע להם גם דברים קצת אחרים. אנחנו עושים הצגות בועטות ושונות. יש פה גם הרבה אפשרויות אחרות. אני מורה לתיאטרון כבר 12 שנה בבתי ספר ובחוגים. אני מביים ועושה כל מה שקשור בתיאטרון באזור באר שבע והדרום, ויש פה הרבה אופציות".

שני שחקנים בבית אחד זה לא קשה? אורן: "יש הצגות שאנחנו משחקים יחד ויש כאלה שבנפרד. למזלנו יש את ההורים קרוב. זה קשה עד בלתי אפשרי רק לשחק, אבל אנחנו גם מלמדים ומביימים, אז אנחנו מתפרנסים בכבוד".

על מה אתם עובדים עכשיו? רעות: "יש לנו אנסמבל של 8 שחקנים, כולם תושבי באר שבע, ובעוד שבועיים, ב-23־25 ביולי, יש פסטיבל פרינג' בינלאומי בבאר שבע ואנחנו מעלים בו את ההצגה 'חבק אותי לנצח פטריסיו' - שמתאימה לפריפריה הדרומית ונכתבה במיוחד על הנושאים שמעניינים אותה, כמו ההתמודדות עם הפוסט טראומה מהאזעקות. חוץ מההצגות יש מלא הופעות ואירועים בעיר העתיקה, שהיא מגניבה ומתחדשת. יש מסעדות, ברים, התיאטרון שם, גלריות, וזה מגניב. זו חגיגה גדולה".

יוצאים הרבה? רעות: "לא מעט. אתמול יצאנו עם הילדה לשתות בירה בבר השכונתי. אבל גם הצגות ומסעדות. פעם גם היינו רואים הרבה סרטים אבל עכשיו עם נטפליקס אנחנו פחות בקולנוע וזה מבאס, כי יש משהו בלצאת לסרט. לא חסר פה כלום. יש צעירים וחיי חברה ואני לא מרגישה שאני מוותרת על כלום. אני נהנית מכל העולמות. לא רודפת אחרי הזנב של עצמי מבחינת כסף ושכר דירה, ועובדת במה שאני אוהבת".

מינוס? אורן: "אנחנו לא במינוס. הילדה עדיין לא בגן, אבל אנחנו לא הראשונים שיש להם ילדים ונשרוד גם את זה".

מחוץ לתמונה? אורן: "לי יש פֶטיש לנעליים ורק לאחרונה זרקתי איזה 50 זוגות כי הרגשתי שזה תופס את כל הבית. רעות אוספת בובות. כמו ילדה קטנה". רעות: "למה אתה חושף אותי ככה? אבל נכון - רק כשנולדה הילדה הבנתי כמה זה הזוי. יש בובות שלא חשובות לי אבל אני שומרת אותן מאז שאני קטנה. פתאום שמתי לב שאני לא נותנת אותן אפילו לילדה".

חופשה אחרונה? רעות: "החופשה האחרונה לא מעניינת. מה שמעניין זה החופשה שתהיה. אנחנו נוסעים לירח דבש מאוחר ל-20 יום לתאילנד, בלי הילדה. אני אבכה ואני בונה על זה שהיא לא תזכור את זה".