"שווה את מחיר כרטיס הטיסה": זיכרונות מההמראה אל הירח

ביום רביעי 16 ביולי 1969, היום לפני 50 שנה בדיוק, בשעה 15:32 (שעון ישראל) הרעידו מנועי טיל הסטורן 5 את אזור קייפ קנוורל שבפלורידה. הטיל העוצמתי נשא את החללית אפולו 11, שארבעה ימים מאוחר יותר תהפוך את ניל ארמסטרונג ובאז אולדרין לבני האדם הראשונים שצועדים על אדמת הירח.  

יום לפני ההמראה סיימו שלושת האסטרונאוטים - ארמסטרונג, אולדרין ומייקל קולינס, שנשאר בחללית בזמן שחבריו נחתו על הירח - את ההכנות האחרונות למסע לירח.

במסיבת עיתונאים שבה השתתפו גם שלושת האסטרונאוטים אמר ארמסטרונג שהוא אינו חושש: "לא הייתי אומר שפחד הוא רגש שאינו מוכר לנו, אבל כן הייתי אומר שכצוות אנחנו לא פוחדים מההמראה ומהמשימה. פחד נובע מן ההכרה בדבר האפשרות שיש משהו שלא חשבנו עליו, או שניתקל בבעיה שלא נוכל לפתור אותה. אך אני חושב שהאימונים שעברנו עשו כל שניתן להיעשות כדי למנוע אפשרות כזו". קולינס אמר בצער כי הוא יהיה אחד האמריקנים הבודדים שלא יחזו בנחיתת האדם הראשון על הירח, מכיוון שבתוך החללית אפולו לא הייתה טלוויזיה.

האסטרונאוטים לא נפגשו פנים אל פנים עם העיתונאים שראיינו אותם. השלושה היו בבידוד כדי למנוע מהם להידבק במחלה שהייתה עלולה לסכל את המבצע. לכן נערך הריאיון באמצעות מעגל טלוויזיה סגור, כשהמראיינים נמצאים באולפן המרוחק 24 קילומטרים מן המקום שבו נמצאו האסטרונאוטים. מאותה סיבה גם לא נערכה ארוחה חגיגית עם הנשיא דאז, ריצ'רד ניקסון.

ורנר פון בראון, המדען הנאצי שהיגר לארצות הברית, אמר כי הוא משוכנע שמבצע הנחתת אדם על הירח יוכתר בהצלחה. המדען שסייע להיטלר במלחמת העולם השנייה היה זה שפיתח טילים עבור נאס"א, ובהם גם הטיל העוצמתי סטורן 5.

פון בראון הביע את משאלתו לטוס גם כן לירח. המדען אמר כי חלום חייו היה "לצאת לשם, לחלל, לגרמי השמיים, ולא רק לתכנן ולכוון מהקרקע". פון בראון, שהיה אז בן 57, ניסה לשמור על אופטימיות: "ייתכן שהטיסות העתידיות לירח והלאה לא יהיו עוד כה חלוציות, כמו אלו שאנו עורכים היום".

כמה שעות לפני שיגור החללית שלח ניקסון איגרת לשלושת האסטרונאוטים, שבה כתב: "רצוני שתדעו כי תקוותיי ותפילותיי, ואלו של האומה האמריקנית כולה, ילוו אתכם". ניקסון הוסיף: "שנים של מחקר, תכנון, ניסוי ועבודה קשה של אלפים הביאו לרגע מיוחד זה בתולדות האנושות. עכשיו זה הרגע שלכם". 

ניקסון לא הסתפק במכתב והתקשר אל השלושה. הוא אמר להם בין היתר: "המעשה שלכם ירומם את רוחה של האומה האמריקנית כולה ושל האנושות כולה".

במקביל, אביו של אולדרין אמר כי הציע לבנו לקרוא בספר תהילים בעת שרגליו ידרכו על אדמת הירח. האב קרא לכל בני האדם להצטרף לתפילתו להצלחת המסע ההיסטורי. במסיבת עיתונאים שנערכה בביתו של האב, שהיה אז בן 73, הוא יעץ לבנו לקרוא שמונה פרקים מתהילים "משום שתהילים עוזר לאדם בעת שהוא נזקק לעזרת אלוהים". הוא סיפר כי בעת ששירת בחיל האוויר האמריקני באוקיינוס השקט במלחמת העולם השנייה, הוא פגש חייל יהודי שנהג להרבות בקריאת תהילים. "האגדה אומרת כי חייל זה מעולם לא נפגע מאש היפנים", אמר אולדרין האב. "מאז אני מייעץ תמיד לידידיי לקרוא תהילים". 

לקייפ קנוורל הגיעו כ-20 אלף איש, חלקם ראשי מדינות, שרים, פקידי ממשלה ודיפלומטים. את ישראל ייצג אז שגריר ישראל בארצות הברית באותם ימים, יצחק רבין. הנשיא ניקסון עצמו לא הגיע לשיגור, וצפה בו במכשיר הטלוויזיה של אחד מעוזריו בבית הלבן. 

הטיל שעליו אפולו 11 שוגר בשעה 15:32 בדיוק, על פי התכנון. "האם אתם שומעים אותנו אפולו 11?", שאלו בחדר הבקרה ביוסטון, אך לא קיבלו מענה. שבע פעמים חזרו על הקריאה, עד אשר נשמע קולו של קולינס. הוא הסביר את התקלה בתקשורת בכך שהתרחק יתר על המידה מן השלב האחרון של הרקטה, וכתוצאה מכך חלה סטייה בכיוון האנטנה של החללית. אחד מראשי נאס"א אמר כי התקלה "מרגיזה יותר מאשר מדאיגה".

מלבד התקלה הקלה הזו התנהל השלב הראשון של השיגור בדייקנות מופתית. שש שעות וחצי לאחר השיגור הודיעה רשות החלל כי מסלולה של החללית כה מדויק עד שאין צורך לבצע את התיקונים המתוכננים במסלולה. האסטרונאוט ג'יימס מקדיוויט, שהיה מפקד אפולו 9, אמר ש"הכול פועל בדיוק כמתוכנן". מקדיוויט היה זה שסייע מכדור הארץ לאסטרונאוטים במשימתם ההיסטורית.

תשע שעות לאחר השיגור החללית הייתה במרחק של כ-77 אלף ק"מ מכדור הארץ. האסטרונאוטים התפנו אז להפעיל מתקן מיוחד, שנועד למנוע התחממות יתר שלה. את המתקן הזה מכנים האסטרונאוטים בהומור "ברביקיו". מדובר במתקן הגורם לחללית להסתובב סביב צירה. הודות לכך אין חלקה האחד של החללית מתחמם יתר על המידה מהשמש. 

שלושת האסטרונאוטים, שהיו קודם לכן במשימות אחרות בחלל, היו רגועים ושלווים במשך כל שלבי ההמראה. במרכז הבקרה ביוסטון אמרו כי פעימות ליבם תקינות, למרות התאוצה הגדולה שבה היו נתונים. ב"ידיעות אחרונות" נכתב אז כי נראה שהוותק שלהם בחלל נתן את אותותיו בתגובותיהם. הם שלטו ברגשותיהם, ונמנעו מלהביע התפעלות ממראה עיניהם. 

שיחותיהם עם מרכז הבקרה ביוסטון היו רק בנוגע לעניינים טכניים. "אין לנו תלונות", הצהיר ארמסטרונג כמה שעות לאחר ההמראה. בעיתונים נכתב כי שלושת האסטרונאוטים די רציניים בהשוואה לחבריהם שהיו במשימות חלל אחרות. ארמסטרונג התבדח קצת לאחר שהחללית יצאה מאזור כוח המשיכה של כדור הארץ, ואמר: "זו הייתה נסיעה נחמדה". אולדרין הוסיף: "אינני יודע מה אני רואה בדיוק, אבל זה יפה".

ביום שישי 18 ביולי, יומיים לאחר השיגור, זחלו ארמסטרונג ואולדרין מתוך החללית אל תוך "הנשר", הכינוי של רכב הנחיתה על הירח. הם בדקו את כל מערכותיו. בבדיקה נמצא כי הכול תקין. תחנת הבקרה דיווחה לאחר מכן: "הכול מושלם. אנחנו מוכנים להמשיך".

למחרת, בשבת, ביצעו האסטרונאוטים תמרון שהעביר את החללית ממסלול אליפטי למסלול מעגלי. מראה הירח עורר התרגשות אפילו בליבו של ארמסטרונג, שגילה קור רוח שגבל באדישות. הוא אמר: "מראה הירח באמת מרהיב. זה שווה את מחיר כרטיס הטיסה לכאן". בארצות הברית דווח אז כי מחיר המשימה ההיסטורית לירח הסתכם ב-335 מיליון דולר.

כמה ימים לפני השיגור ההיסטורי של אפולו 11 שיגרה ברית המועצות את החללית הבלתי מאוישת לונה 15. המטרה של החללית הייתה לנחות על אדמת הירח ולחזור לכדור הארץ. 

בארצות הברית דווח גם כי חמש אוניות מלחמה סובייטיות, שהיו בדרכן לקובה, עצרו במרחק של כ-16 ק"מ מאתר השיגור, ככל הנראה כדי לצפות מקרוב בשיגור החללית לירח. 

בימי המלחמה הקרה, דווקא במוסקבה שיבחו את האמריקנים. סוכנות הידיעות הסובייטית דיווחה על אפולו 11 זמן קצר לאחר השיגור. כמה ימים לפני השיגור פורסמה בסוכנות הידיעות כתבה בת 800 מילים על הרקע לשיגור, שכללה שבחים לשלושת האסטרונאוטים.

ב-20 ביולי 1969 נחתה החללית אפולו 11 על אדמת הירח. כמה שעות לאחר מכן יצאו ארמסטרונג ואולדרין מהחללית, והפכו לבני האדם הראשונים שדרכו על אדמת הירח.