שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    מה באמת קורה לנו במוח בזמן גירוי מיני?
    מדוע איברים מסוימים בגוף שלנו מדליקים אותנו יותר מאיברים אחרים, מה הופך אזור לארוגני ולמה ניתן להשוות את מערכת הגירוי לאזעקת שריפה? פרק לקריאה מתוך ספרו של דיו ברנט, "המוח המאושר"

    מוח (צילום: shutterstock) (צילום: shutterstock)
    מוח(צילום: shutterstock)

    "לא מזמן יצא לי להגשים פנטזיה שהייתה לי במשך שנים - שלישייה עם שני גברים שבה אני הייתי, בוא נאמר, 'ילדה רעה מאוד', והם 'לימדו אותי לקח'. אבל במציאות זה לא דמה למה שדמיינתי. בשלב מסוים הייתי צריכה להפסיק כדי ללכת לשירותים, ואז איזה שליח צלצל בפעמון, ושניים מאיתנו היו צריכים להתחבא מאחורי הספה, עירומים לגמרי."

     

    שיהיה ברור, השיחות שלי כמעט אף פעם אינן כוללות סיפורים על משחקי תפקידים מיניים רבי- משתתפים עם אלמנטים של סאדו-מאזו. ובכל זאת, ישבתי לי בפאב לא רחוק מתחנת קינגס קרוס בלונדון ושמעתי את הסיפור הזה בדיוק. למה? מבחינה מסוימת, זה הכול באשמתה של שרלוט צ'רץ'. כשהיא הודתה שאישור המוני והערצה עצומה אינם מהווים תחליף לקבלה ולחיבה של האנשים שאנו אוהבים, האמירה שלה השפיעה עליי מאוד, והצירוף הזה "האנשים שאנו אוהבים" גרם לי לחשוב על גורם מרכזי נוסף באושרנו.

     

    על פי הקלישאה, כשמוצאים אהבת "אמת" חיים באושר ועושר עד עצם היום הזה - או כמו שהביטלס אמרו, "כל מה שצריך זה אהבה". אין להקל ראש בטענה זו, אבל האם היא מדויקת? האם אהבה היא כוח רב-עוצמה נוכח בכול השולט בחיינו ומספק אושר אינסופי? או האם היא תופעה כימית מוחית שולית שעברה רומנטיזציה, תרתי משמע? החלטתי לחקור את הנושא. אבל דבר אחד היה ברור לי: העסק הזה עומד להיות מלוכלך. אהבה רומנטית, אף שאנו חושבים עליה כטהורה וטובה, חופפת במידה רבה לתשוקה, אותו דחף יסודי עז לאינטימיות גופנית. או במילים אחרות, סקס.

     

    רובנו לא אוהבים לדבר על זה, אבל סקס הוא חלק משמעותי מחייהם של רוב בני האדם הבוגרים, והוא משפיע עלינו בדרכים מוזרות ביותר. הוא יכול להסב לנו אושר מדהים ואפילו אופורי, או לגרום לנו להיות אומללים ביותר, ואין להמעיט בערך השפעתו על ההתנהגות והחשיבה היומיומיות שלנו. אך אף על פי שאהבה וסקס לא בדיוק זרים לי, איני מתיימר להיות מומחה בתחום, ממש כפי שאיני מתיימר להיות במאי רק מפני שאני הולך לקולנוע. אז כמו תמיד, מצאתי את עצמי מחפש אנשים שיש להם הידע המתאים לדבר על העניינים האלה - פסיכולוג המתמחה במערכות יחסים ובלוגרית וסופרת סקס ידועה. כצפוי, זוהי המומחית השנייה שסיפרה לי סיפורים מרנינים על שלישיות שהשתבשו בשיחה פומבית, שבקלות הייתה יכולה לחרב את הדימוי התמים למדי שיש לי.

     

    ובכל זאת, אני מדען מוח, אז לפני שנצלול לעולם הסקס ומערכות היחסים הרומנטיות, חשבתי שכדאי לבדוק קודם כול מה קורה במוח כשאנו חווים את הדברים האלה. וזה בדיוק מה שעשיתי, למרות ההשפעות הבעייתיות הצפויות להיסטוריית החיפושים שלי.

     

    יותר מדי סקסי לספר הזה

    אם נודה על האמת, סקס ומיניות הם נושאים קצת מבלבלים אפילו לפני שצוללים אל הספרות המדעית. איננו צריכים אותם כדי לשרוד כפרטים, ואף על פי כן אנו משקיעים כמויות מגוחכות של זמן ומאמץ כדי להשיגם. סקס הוא חלק מכל היבט כמעט בתרבות ובחברה שלנו, אבל בדרך כלל לא מנומס או לא הולם לדבר עליו. בבריטניה גיל ההסכמה המינית הוא 16, אבל צפייה בחומרים פורנוגרפיים אסורה מתחת לגיל 18.

     

    אז מותר לעשות סקס לפני שמותר לראות סקס, ולמרות המגוון הבלתי ייאמן של אפשרויות אנושיות בכל הנוגע לאינטראקציה מינית, אנשים עם העדפות מיניות שאינן עולות בקנה אחד עם "הנורמה" (כלומר, יחסי מין בין גבר לאישה) נאלצים לא אחת להתמודד עם סטיגמות ורדיפה. אז סקס יכול להסב לנו אושר, אבל יש דרכים רבות שבהן הוא גם יכול לאמלל אותנו. למה כל כך אכפת לנו ממנו? רוב המחקרים המדעיים העוסקים בשאלה הזאת מתמקדים בשני מרכיבים בסיסיים במיניות האנושית: גירוי מיני ותשוקה מינית (המכונה - ליבידו). הראשון, פירושו שאנו מסוגלים לקיים יחסי מין מבחינה גופנית ונפשית, ואילו האחרון פירושו שאנו רוצים לעשות זאת, ושניהם משפיעים על מוחנו במידה רבה.

     

    להתעורר מבחינה מינית

    עוררות מינית היא בדרך כלל הדבר הראשון שקורה, לרוב מפני שאנו תופסים משהו כמגרה מבחינה מינית. או יותר נכון, מישהו. רוב בני האדם מגורים על ידי בני אדם אחרים, ובפרט על ידי גופם (ובמידה מסוימת פניהם). ואף שאנו בהחלט מעריכים את המכלול כולו, איברי גוף מסוימים בדרך כלל מגרים יותר מאחרים. שרירי בטן משורטטים, ירכיים מעוגלות, שפתיים מלאות וחושניות, שדיים גדולים, ישבנים מוצקים, שרירים מנופחים; אלה הדברים שבדרך כלל "מדליקים" אותנו יותר מאשר הצצה בתנוך האוזן או במרפק. הסיבה לכך היא שהאיברים הללו נחשבים מאפיינים מיניים משניים. אלו הן תכונות שהתפתחו כדי למשוך בני זוג, אבל אינן חלק מתהליך הרבייה עצמו - בדומה לקרניו הגדולות של אייל קורא או לזנב הטווס.

     

    האיברים האלה "מיניים" אבל אינם "איברי מין". הסברה היא שהם מרמזים על תכונות רצויות בבן/ת זוג פוטנציאליים כגון פוריות, כוח ובריאות. כלומר, הם דרכו של הגוף לתלות שלט הפונה לחלקים האינסטינקטיביים במוחנו ואומר: "תראו כמה אנחנו בריאים וחזקים! הגֶנים שלנו בטח מדהימים. אנחנו יכולים לייצר תינוקות מצוינים".

     

    גורם מרכזי נוסף בגירוי הוא מגע. אנו כבר יודעים שמגע פיזי עם אדם אחר יכול להיות מתגמל, אבל יש איברי גוף מסוימים המגיבים למגע או לליטוף באופן מיוחד. איברי המין הם הבולטים שבהם, כיוון שיש בהם רשתות עצבים הגורמות להנאה ותגובות גמול כשהן מגורות ושולחות למוח אותות עצביים בכמה וכמה דרכים. נראה כי גירוי באיברי המין מעובד בשני אזורים בקליפת המוח הסומטוסנסורית; האחד מעבד את התחושה הגופנית עצמה, ואילו האחר - המכונה קליפת המוח הסומטוסנסורית השניונית - מוסיף את אלמנט ה"הנאה".

    עטיפת הספר המוח המאושר (באדיבות הוצאת כתר)
    עטיפת הספר "המוח המאושר"(באדיבות הוצאת כתר)
     

    אולם מעבר לאיברי המין, אזורים אחרים המכונים "ארוגניים" מספקים אף הם גירוי מיני בעת המגע. איננו יודעים מדוע דווקא האוזניים, הפטמות, הירכיים, הצוואר ועוד, הם אזורים ארוגניים ואילו אזורים אחרים לא. יש הטוענים שמדובר ב"גלישה" של אזורי עיבוד ההנאה בקליפת המוח, כך שמגע באיבר מסוים בגוף מפעיל באופן חלקי את האזור (הסמוך) במוח המעבד גירוי באיברי המין. התיאוריה הזו גורסת כי אזורים ארוגניים הם כמו לשמוע את המוזיקה ששכניכם שומעים מבעד לקירות ביתכם; זה לא מספיק חזק בשבילכם, אבל עדיין מעורר בכם חשק לרקוד. עם זאת, אף מחקר לא מצא ראיות מוצקות לטענה הזו; ייתכן שאזורים ארוגניים הם לא יותר מאשר תוצאה מוזרה של תהליך האבולוציה.

     

    אבל מה באמת קורה במוח כשאנו חווים גירוי? אם גורם הגירוי חזותי, חלה פעילות הולמת באזור קליפת הראייה המתמחה בזיהוי צורת גוף אנושי ותנועה, וזה הגיוני לגמרי. אבל נוסף על כך חלה פעילות בקליפת המוח הקדם-מצחית הגחונית התיכונה, המפעילה באמצעות קשרים חשובים רבים ומגוונים את האזורים האחרים במוח הקשורים לגירוי. אם מערכת הגירוי היא כמו אזעקת שריפה, קליפת המוח הקדם-מצחית הגחונית התיכונה היא החלק שמפעיל את האזעקה עם הסימן הראשון לעשן, כדי שכולם ידעו שהעניינים מתחילים להתחמם. כמו כן, תשומת ליבנו מוסטת אל גורם הגירוי על ידי המערכת מלמטה למעלה.

     

    ברגע שתהליך הגירוי מתחיל, האמיגדלה נכנסת לעניינים. כיוון שלאמיגדלה יש תפקיד חשוב בעיבוד רגשי ובלמידה, ויתרה מזאת היא מעין צומת מרכזי המקשר בין אינספור אזורים חשובים במוח, יש לה כמה וכמה תפקידים במהלך גירוי מיני וסקס. אחד התפקידים הללו הוא להעריך את הערך הרגשי של הגירוי כדי לקבוע אם הגירוי "רצוי". גבר או אישה מושכים שוכבים בעירום על המיטה שלכם? זה יכול להיות מגרה מאוד. אבל אם אותו אדם שוכב עירום על שולחן הניתוחים, ואתם אמורים לנתח אותו? האמיגדלה היא זו שקובעת (בתקווה) שהגירוי הזה אינו רצוי בהקשר הנתון, למרות הסימנים החזותיים הדומים.

     

    כאשר האמיגדלה מחליטה שהגירוי אכן מתאים, היא מפעילה מגוון תגובות באינספור הדרכים והקשרים העומדים לרשותה. אחת הדרכים הללו היא המסלול המחבר בין האמיגדלה לבין התלמוס, ההיפותלמוס, גזע המוח והגרעין הנסמך; מסלול זה ככל הנראה אחראי לרבים מן המרכיבים המענגים בסקס ובגירוי מיני. אזור מרכזי נוסף המופעל על ידי גירוי הוא ציר ההיפותלמוס-היפופיזה-גונדות, המעורר ומווסת את התשוקה המינית על ידי שחרור הורמוני מין: טסטוסטרון מהאשכים אצל גברים ואסטרוגן מהשחלות אצל נשים. וכאן העניינים מתחילים להסתבך.

     

    הורמוני המין מכונים כך כי המוח משחרר אותם במהלך גיל ההתבגרות, והם אחראים לכל אותם שינויים משמעותיים ומטרידים למדי של הגיל הזה. ההורמונים הללו גורמים לנו לפתח את מאפייני המין המשניים ו"מפעילים" את המערכת הרבייתית שלנו. זהו שלב חשוב בהתפתחות האנושית, חרף השׂערות הלא קרואות ובעיות העור המלוות אותו בדרך כלל. אבל למושג "הורמוני מין" יש תפקיד כפול, כי הם מעורבים גם בפעילות מינית ובגירוי. כשאנו מגורים אנו חווים הצפה של הורמוני מין, וברחבי המוח ישנם קולטנים רבים המגיבים אליהם. הורמוני המין גורמים לאיברי הגוף הרלוונטיים להיות רגישים ותגובתיים יותר למגע ולפעילות מינית, מה שללא ספק עוזר להעצמת הגירוי. אבל האם אפשר לומר שהם גורמים לגירוי?

     

    טסטוסטרון הוא ההורמון הנחקר ביותר; הוא קיים גם בגברים וגם בנשים, והקשר שלו לגירוי מבוסס למדי. יש הטוענים שרמות גבוהות של טסטוסטרון גורמות לגברים להיות מגורים ומרוכזים יותר בסקס, אבל הראיות לכך אינן חד-משמעיות. למשל, רמות נמוכות של טסטוסטרון יכולות לגרום לבעיות בתפקוד המיני בקרב גברים, אבל נראה שהעלאה מלאכותית של רמות ההורמון אינה פותרת את הבעיה.

     

    המצב בקרב נשים מבלבל עוד יותר. נשים לאחר המנופאוזה המקבלות טיפול הורמונלי תחליפי הכולל טסטוסטרון, מדווחות בקביעות על גירוי מוגבר, אך הרגישות לטסטוסטרון משתנה מאוד בין אישה לאישה. אסטרוגן, המיוצר בשחלות, נחשב בדרך כלל למקבילה הנקבית לטסטוסטרון, אבל תפקידו בגירוי מיני ברור עוד פחות. מה שידוע בוודאות הוא שהורמוני מין הם מרכיב מרכזי, אם גם מבלבל, של תהליך הגירוי.

     

    כשהמוח שלנו מגורה

    אז מרגע שהמוח מגורה הוא שולח אותות לגופנו באמצעות הורמוני מין ומערכת העצבים ההיקפית. האותות הללו גורמים להופעתם של הסימנים החיצוניים לגירוי, ובפרט אישונים מוגדלים, לחיים סמוקות, דופק מואץ, וכמובן, זרימת דם מוגברת אל איברי המין הגורמים להם להתנפח ולהתקשח (תלוי באיברי המין של כל אחד מאיתנו). עכשיו אנחנו מוכנים ומסוגלים לקיים יחסי מין.

     

    כל זה מתאר את ההיבטים האינסטינקטיביים, הפיזיולוגיים המתרחשים ברקע, מה שהיינו מצפים לראות בקרב רוב בעלי החיים המיניים (כלומר, כמעט כל בעלי החיים). אבל כשזה נוגע לגירוי, לבני אדם יש "טווח" רחב קצת יותר. סימנים גופניים וחזותיים הם אולי היסוד שהגירוי המיני שלנו מושתת עליו, אבל המוח הגדול והחזק שלנו יכול ללכת הרבה יותר רחוק מזה ולמצוא גירוי רב-עוצמה בדברים ניטרליים לגמרי, כמו מילים כתובות על דף או שיחה בעל פה.

     

    נוסף על כך, המוח שלנו עסוק כל כך בסקס ובגירוי מיני, עד שיכולים להדליק אותנו גם דברים שמעולם לא התרחשו וככל הנראה גם לעולם לא יתרחשו. פנטזיות מיניות הן מרכיב משמעותי במיניות האנושית, והן שכיחות במידה שווה בקרב גברים ונשים. יש מחקרים המראים כי קליפת המוח הארובתית-מצחית היא אזור חשוב בפנטזיות מיניות. ואף על פי כן, זה נראה בזבוז זמן להשקיע כוח-מוח יקר ערך על דמיונות מיניים שאינם רלוונטיים בשום הקשר, ושהתרחשותם בלתי סבירה בעליל (ברוב המקרים). איך זה יכול להסב לנו אושר? להפך, זה בטח רק יתסכל וירגיז אותנו ויסיח את דעתנו.

     

    תפנטזו, זה שומר על בריאות המוח

    ובכן, מסתבר שלא; יש ראיות המרמזות על כך שפנטזיות קבועות מהסוג הזה דווקא משפרות את יכולת המיקוד שלנו, את תשומת הלב לפרטים ואת הזיכרון. כדי לייצר משהו מפורט ועוצמתי כמו פנטזיה מינית, על מוחנו לגייס אזורים ותהליכים רבים שצריכים לפעול בתיאום. לצד זאת, תקשורת יעילה ואמינה בין אזורים שונים במוח נחשבת מפתח לבינה אנושית. אז האם אפשר לטעון שכאשר אנו מפנטזים באופן קבוע, אנו שומרים על בריאותו של מוחנו?

     

    יתר על כן, כל הפנטזיות האלה עוזרות ככל הנראה ללטש ולשפר את ההתנהגות וה"יכולות" המיניות שלנו באופן שאינו תלוי בניסוי וטעייה בפועל. כל אחד מאיתנו בחיי היומיום שלו חושב ללא הרף ובאופן בלתי נשלט על התרחיש הגרוע מכול ועל סיכונים פוטנציאליים כדי שנוכל לצפותם מראש ולהגיב בהתאם, במקום להתמודד עם הדברים בלי שום הכנה בעת התרחשותם. מדוע שהיגיון דומה לא יחול גם על תרחישים מיניים?

     

    יש אנשים שטוענים שבני האדם נעשו חכמים כל כך בזכות חברותיות מוגברת. אבל אחת התוצאות של חיים בקבוצות גדולות מאוד ושקטות בעיקרן היא שאנו מוקפים בני זוג מיניים פוטנציאליים כל הזמן. לכן זה לא אמור להפתיע אותנו שהחלקים התגובתיים, האינסטינקטיביים יותר במוחנו, מכריחים אותנו לחשוב על סקס לעיתים כל כך קרובות. אבל תהא אשר תהא הסיבה, בגלל הדרך שבה מוחנו מתמודד עם המצב הזה, אנו יכולים להיות מגורים ומוכנים לסקס פחות או יותר מתי שמתחשק לנו. בדגש על החלק האחרון של המשפט, כי לא תמיד מתחשק לנו לקיים יחסי מין, אפילו כשאנחנו מגורים.

     

    הפרק לקוח מתוך: "המוח המאושר - מניין בא האושר ומדוע", הוצאת כתר

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    הכרויות
    כתבו לנו
    מומלצים