העירייה תבטל כביש ותפצה תושבים בכמיליון שקל

לפני יותר מ-30 שנה השתלטה עיריית יהוד-מונוסון על שטח ללא כל הליכי הפקעה. ביהמ"ש קיבל את תביעתם של 6 בעלי זכויות והורה לסלק את הכביש

עו"ד ישראל אליאב | פסקדיןפורסם: 20.07.19 , 06:49

בית משפט השלום בפתח תקווה קיבל לאחרונה את תביעתם של שישה בעלי זכויות ברחוב ביהוד-מונוסון, שטענו שהעירייה סללה כביש שעבר בשטחם מבלי שהתקיימו הליכי הפקעה כדין. השופט אריאל ברגנר פסק כי על העירייה לבטל את הכביש, להחזיר את השטח לתובעים ולפצות אותם בכ-915 אלף שקל.

הבעלות על השטח רשומה על שם רשות הפיתוח, ואילו התובעים הם בעלי זכויות של "חכירה לדורות". בתביעתם הם טענו כי לפני יותר מ-30 שנה פלשה העירייה לקרקע וסללה כביש, ככל הנראה ללא היתר, ללא הליכי הפקעה, וכמובן ללא ידיעתם או הסכמתם. לדבריהם, במשך שנים הם ביקשו מהעירייה לסלק את ידה מהשטח אך ללא הועיל.

חוק ונדלן

בניין בן 100 בתל אביב ייצא לפינוי-בינוי

עו"ד יורם פיינברג | פסקדין

בעלי חנות המהווה 5% מהמבנה ניסו למנוע מחברה שמחזיקה ב-95% הנותרים לצאת למהלך. בית המשפט קבע שאין הצדקה לעמדה שלהם

בניין בן 100 בתל אביב ייצא לפינוי-בינוי

מהלך סלילת הכביש, הסבירו, גרם להם נזק גדול, שכן הם לא מקבלים מהעירייה דמי שימוש כלשהם, ואינם יכולים לנצל את מלוא הזכויות שלהם בקרקע. בהיבט המשפטי ציינו כי מדובר בהסגת גבול, עשיית עושר ולא במשפט, ומניעה מהם לעשות שימוש בעלים בשטחם.

מנגד טענה העיריה שלא היה כל צורך בהליכי הפקעה פורמליים, בין היתר כי תוואי הרחוב עוגן בתוכנית שאושרה ב-1958, והכביש נסלל בתיאום ובהסכמת הבעלים הרשום והיחיד (רשות הפיתוח). לפיכך, התעקשה העירייה, הטענה בדבר פלישה וסלילה שלא כדין היא שקרית ומשמיצה.

אבל לאחר שניתח את ההשתלשלות ההיסטורית ואת טענות הצדדים דחה השופט ברגנר את עמדת העירייה. בין השאר הוא הצביע על כך שבתוכנית מפורטת מ-1971 (התוכנית האחרונה התקפה והקיימת) הכביש למעשה בוטל. מאז לא נערכה תוכנית אחרת.

"כך שפועל יוצא מכל האמור לעיל הינו כאשר ההשתלטות על שטח הכביש וסלילתו היו ללא הליכי הפקעה ולאחר מכן נערכה תכנית אשר ביטלה כליל את הכביש, שאין כל בסיס להותרתו במקום", כתב.

בפסק הדין נדחתה טענה חלופית של העירייה, שלפיה בשל השימוש רב השנים היא למעשה רכשה מה שנקרא בלשון המשפטית "זיקת הנאה מכוח שנים" – זכות להשתמש בשטח האמור.

השופט הבהיר כי לא מדובר במעבר בתוך שטח מסוים ותו לא (זהו בדרך כלל המצב המתאים לזיקת הנאה), אלא בכביש שבנוי על שטח שלמעשה נלקח מהתובעים והועבר לרשות שימוש הציבור, ולכן אין לראות בסלילת הכביש כזיקת הנאה.

סכום הפיצוי (כ-915 אלף שקל) נקבע בהתאם לגודל השטח ושווי דמי השימוש שבו עבור שבע שנים שקדמו להגשת התביעה. השופט דחה חוות דעת שמאית מטעם העירייה שביקשה לסווג את מרבית השטח לפי ייעוד של "שימוש לדרך", וקיבל את עמדת שמאי מטעם התובעים, שערך את השומה לפי ייעוד של מגורים.