יש חיים בפריים־טיים

האיש הכי מעניין כרגע בטלוויזיה הוא בחור שעונה לשם אלברט איפראימוב. הוא לא חוקר פרשת רצח מזעזעת בסדרה של נטפליקס וגם לא מנסה לשרוד דיקטטורה מתוחכמת בדיסטופיה של הבי־בי־סי. לאלברט יש תפקיד חשוב בהרבה: להוציא את העיניים עם המאכלים שהוא מכין ב'מאסטר שף'. שלב הנבחרת בקושי התחיל והוא כבר מסתמן כגאון שכדאי לשלוח למשימות הדחה, סתם כדי לחלץ ממנו עוד מחזה משונה ומרהיב כמו פסטה עגבניות ברוטב ירוק.

אלברט הוא רק אחת הסיבות לכך שהעונה הנוכחית של 'מאסטר שף' מחליקה בגרון כמו וודקה שהוקפאה בתוך ההומור של לארי דיוויד. הרוטב של ישראל אהרוני נפתח לגמרי ומגשים את ייעודו, שזה בעיקר לשים את תופעת אייל שני בפרופורציות. האוכל חזר להיות נושא מרכזי ולא הערת שוליים, בין מרקי דמעות לחריימה קיטש. ומנגד, אי־אפשר בלי סיפורים טובים. כמו אלברט.

הכושר העדכני של 'מאסטר שף' מצטרף לעונה המצוינת של 'הישרדות VIP', שהסתיימה השבוע, במה שנדמה כקאמבק של הפריים־טיים הכי המוני שיש. תוכניות ותיקות, שידעו עונות חזקות וגם סימני שחיקה, השתלטו כרגיל על לוח השידורים, ולשם שינוי לא היה בזה שום דבר רע: עריכה מהודקת, ליהוק מוצלח, הפקת לקחים - והנה נחסך עוד ערב של בהייה בסדרות פשע ברוטליות.

אולם הביקוש לאסקפיזם הוא לא ההסבר היחיד לאטרקטיביות המחודשת, שכן הוא היה ויהיה שם תמיד. לצד הכוח המנחם והמערסל שלהן, ריאליטי הוא אחלה במה לסטורי־טלינג ברמה גבוהה. לכן כשהן חדות וממוקדות, 'הישרדות', 'מאסטר שף' וגם 'המירוץ למיליון' רחוקות מלהיות פחמימה טלוויזיונית ריקה. לתייג ולהשליך אותן לערמת הג'אנק המסחרית זה אנכרוניזם לא אינטליגנטי במיוחד. אמנם, אף ריאליטי אינו חף ממניפולציה, ומהתחושה שהדרך לסיפור מוצלח עוברת בכיוס התודעה של הצופה. אבל כל תרגילי ההפקה עדיפים על 'מה אתם הייתם עושים'.

הודות לצפייה הנדחית, החוויה גם לא חייבת להיות כה מתישה ותובענית. מוטב אפילו להתאפק קצת, לצבור כחצי שעה פור ואז לדלג בקלילות מעל משוכות ה"מתנת" המנג'סות. אז נכון שיש 6,235 סדרות שעוד מחכות על המדף. וגם פרק חדש של 'נחמה' או 'המדובב' הם כמו פיקוח נפש, כלומר דוחה הכל. חוץ מדבר אחד: המנה הבאה של אלברט.