שתף קטע נבחר

שלי יחימוביץ' לא יכלה עוד

ככל שהכנסת מתרוקנת מתוכן מהותי, הפרלמנטרים נשחקים עד דק בקרבות מול קואליציה דורסנית או מסתבכים במלחמות פריימריז עקובות מדם

 

שלי יחימוביץ'  (צילום: אלכס קולומויסקי)
שלי יחימוביץ' (צילום: אלכס קולומויסקי)

ערב הודעתה של שלי יחימוביץ' על פרישה מהחיים הפוליטיים כיכבה הכנסת בפריים טיים של ערוץ 13. הרבה כסף יצא - נחשו מהכיס של מי - כדי שהפרלמנט הישראלי (והיו"ר שלו כמובן) יעמוד במרכז משימת הבכורה בעונה החדשה של "המרוץ למיליון", כפרסומת למעוז הדמוקרטיה. מאות אלפי צופים שביקשו להתבדר בליל יולי לוהט קיבלו שיעור כפוי, ילדותי וסטרילי בהיסטוריה, רק בגלל שיחסי הציבור של נבחרי הציבור בהחלט לא משהו.

 

 

אלא שעזיבתה של הח"כית הוותיקה היא השיקוף האמיתי למצבה המדכדך של הרשות המחוקקת. יחימוביץ', שאף פעם לא כיהנה בתפקיד ביצועי, הצליחה להתברג בכל זאת בתודעה הישראלית - לא בזכות עברה התקשורתי ולא בשל ניצול מקסימלי של כישוריה בתחום - אלא כי לעבודה שלה הייתה משמעות ממשית. גם מחוץ למעגלים הפנימיים באמת של הכוח, היא יצרה השפעה שהתגלגלה מתוך המליאה והוועדות אל החיים עצמם. וזה בדיוק מה שהכנסת הולכת ומאבדת.

 

יחימוביץ', כמו דב חנין ואיתן כבל למשל, משתייכים לאוכלוסייה המידלדלת של פרלמנטרים, שזה להבדיל מסתם ח"כים שיודעים לצעוק בדיונים רק כדי לוודא אחר כך שהעוזר צילם או השיג את התיעוד מערוץ הכנסת. אלו אנשים שלא הגיעו למעמד רק כדי לשמוע את עצמם ברדיו ולהופיע בטלוויזיה, אלא למדו את הנושאים ולא בחלו ברקימת בריתות לא צפויות כדי להוביל מהלכים, שחלקם קדחו חור בחומות ההפרדה המפלגתיות.

 

זה לא שיחימוביץ' נמנעה מהיתרונות של הזרקורים - אותם, כאמור, היא הכירה מצוין - וגם גלישה לפופוליזם אינה זרה לה. אבל במקרה שלה, בסוף די ברור מה הייתה המטרה ומה היו רק האמצעים להשיג אותה.

 

אולם ככל שהכנסת מתרוקנת מתוכן מהותי, דמויות כגון אילו שאוזכרו לעיל לא מוצאות שם את מקומן. בשונה מכל מיני פוליטיקאים לשנייה, שראו את עצמם נעלים מדי על העבודה השחורה ומיהרו לחתוך - עוד מגמה של השנים האחרונות - הפרלמנטרים נשחקים עד דק בקרבות מול קואליציה דורסנית או מסתבכים במלחמות פריימריז עקובות מדם. לא פלא שבשלב כלשהו הם נשברים ונוטשים לכיווני החברה האזרחית או סתם לעבודה מתגמלת אישית וקצת פחות מתסכלת. לפרטים ניתן לפנות אל האקטיביסט הטרי יגאל גואטה.

 

התהום שנפערת בין השלטון לאלו שנותרו מחוצה לו והפיכת המושג "משמעת קואליציונית" לתורה מסיני, לא משאירים הרבה ברירות. הכנסת, על הרמה הנחותה של חלק מיושביה - וזה המקום להאשים גם את הרדידות הממארת של הסיקור הפוליטי - מתקבעת כמשהו שבין חותמת גומי של רצונות (וגם גחמות) הקואליציה ומאגר מרואיינים עבור תוכנית בוקר עצלה.

 

פיזור הכנסת האחרונה, כעבור כהונה ממושכת שאורכה כעישון סיגריה, הוא הוכחה שאין למעשה שום ערך לאינטרסים האותנטיים של הח"כים כשליחים של הבוחרים שלהם. מה הפלא שהישראלים, במדדים שונים, מגיבים בהבעת אי-אמון.

 

לכן היציאה של יחימוביץ' מהמשחק הפוליטי נועצת עוד מסמר בארון. ואפשר להמר שהכנסת לא תקום מתוכו בגלל תוכן שיווקי ב"המרוץ למיליון".

 

  • עינב שיף הוא מבקר הטלוויזיה של "ידיעות אחרונות"

 

מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
צילום: נמרוד סונדרס
עינב שיף
צילום: נמרוד סונדרס
מומלצים