היוזמה המטורפת להצלת כדור הארץ

במקום למכור שלג לאסקימוסים - ליידות שלג לקרחונים: מדענים שבחנו כיצד אפשר למנוע עלייה קטסטרופלית בגובה פני הים בעקבות המסת הקרחונים במערב אנטארקטיקה העלו רעיון שאותו הם בעצמם הגדירו "איום ונורא" - שימוש בתותחי שלג כדי להעביר לשם בחזרה טריליוני טונות של קרח.

תרחיש האימים של המסת מדפי הקרח העצומים יוביל לעלייה של שישה מטרים בגובה פני הים בעולם. אבל גם עלייה של מטר אחד "בלבד" תוביל לצורך להעתקת 190 מיליון איש מבתיהם, ועלייה של שלושה מטרים תסכן באופן חמור ערי ענק בעולם כניו יורק, שנגחאי וטוקיו.

קרחון פיין איילנד(צילום: נאס"א)

החשש: התהליך בלתי הפיך. קרחון פיין איילנד(צילום: נאס"א)

החשש העיקרי של המדענים הוא שהקרחונים פיין איילנד וטווייטס שבמערב אנטארקטיקה - שהמסתם עלולה להוביל לעליית פני הים בשלושה מטרים – הגיעו ל"נקודת מפנה". במקרה כזה, גם אם יופחת משמעותית בפליטת גזי החממה כבר לא ניתן יהיה למנוע את המסתם.

בינתיים, פליטות גזי החממה נמשכות על אף הסכם האקלים שנחתם בפריז. במקביל, גדלה גם המודעות שהגבלת עליית הטמפרטורה מתחת לשתי מעלות - לב הסכם בפריז - עלולה לא להספיק כדי למנוע אסון סביבתי.

תוכניות גאו-הנדסיות שנועדו לשנות את אקלים כדור הארץ צברו תשומת לב רבה בשנים האחרונות, ובין היתר דובר על הזרקת חלקיקים לחלל ועל אחסון פחמן דו חמצני על הקרקע. אבל מעט מאותן תוכניות נגעו לנושא עליית פני הים. מומחים במכון למחקר סביבתי בפוטסדאם, גרמניה, פרסמו אתמול (ד') מודל שלפיו יישאבו מים שנמסו מקרחונים ויומטרו בחזרה על הקרחונים במערב אנטארקטיקה, כדי למנוע את היעלמותם.

המטרה: לעצור את המסת הקרחונים(צילום: רויטרס)

"זה דבר נורא לעשות, אין ספק, ואנחנו בשום אופן לא מציעים זאת", הבהיר אנדרס לוורמן, פיזיקאי במכון ומוביל המחקר שפורסם במגזין Science Advances. "אבל כל המודלים הפיזיקליים מראים כי גם אם נעמוד בהסכם פריז לעלייה גלובלית של שתי מעלות, בסופו של דבר גובה פני הים יעלה בחמישה מטרים, ואולי יותר".

בסימולציות לוורמן וצוותו הניחו כי ניתן להציל את הקרחונים על ידי זינוק מלאכותי בכמות השלג השנתית. למעשה, הכמות הנדרשת במטרה לייצב את הקרחונים היא לפחות 7.4 טריליון טונות שלג – מסה דומה לזו של 150 אלף מטוסי ג'מבו.

על פי התיאוריה, המבצע לחיזוק הקרחונים יכלול מאות תותחי שלג, שיופעלו על ידי 12 אלף טורבינות רוח ויזרימו מי ים שיהפכו לשלג ברגע נפילתם על אזור שגודלו כפול מזה של מדינת ישראל. לוורמן הדגיש כי התוכנית כרגע היא בגדר היפותזה בלבד, וציין כי כדי שתצליח יהיה צורך במקביל להפחית עוד יותר את פליטת גזי החממה.

לדברי לוורמן, לא נבחנה העלות של תוכנית גרנדיוזית זו, והיא תדרוש "משהו כמו תחנת חלל באנטארקטיקה, עם עבודה של שנים מסביב לשעון". יוזמות גאו-הנדסיות קודמות לשיקום הקרחונים באזור כללו בניית עמודים בגובה של מגדל אייפל על קרקעית הים שישמשו לתמיכה במדף הקרח, ומדרגה בגובה של 100 מטר ובאורך של 100 ק"מ שתחסום זרימת מים חמים מתחת למדף הקרח.

לוורמן הודה כי ליוזמה החדשה, אם אי פעם תצא לפועל, יהיו השלכות "נוראיות" על אנטארקטיקה, אבל הדגיש כי הגבלת עליית גובה פני הים היא "טרייד-אוף" רצוי: "היוזמה הזו תהפוך את מערב אנטארקטיקה למתחם תעשייתי. אבל אם מדף הקרח כבר אינו יציב, גם ככה הכול ישתנה דרמטית. אז או שנבנה חומות הגנה בגובה של חמישה מטרים ברחבי העולם, או שנעשה משהו מטורף כזה".