גם בעידן ללא פרטיות - אפשר לשמור על פרטיות

האפליקציה הוויראלית FaceApp, שמדמה את מראה פנינו בעוד 30 שנה, כבשה כותרות השבוע, אבל היו גם מי שהביעו דאגה רבה בעקבות חשיפתה. על פני הדברים — מה כבר יכול להיות מסוכן באפליקציה חביבה ומשעשעת כזו? אז זהו, שבהחלט יכול.  

אמיר כרמי, מנהל טכנולוגיות בחברת אבטחת המידע ESET בישראל, מזהיר כי תחת המעטה המשעשע של האפליקציה, אנחנו נותנים אישור לחברה הרוסית שעומדת מאחוריה גישה חופשית לאלבום התמונות שלנו. כך, במצטבר, היא קיבלה בתוך זמן קצר גישה למיליוני תמונות של משתמשים ברחבי העולם, שעלולות — תיאורטית — לשמש לבניית מערכת להתחזות, או סתם לסחר בנתונים. "המשתמשים מניחים שעיבוד התמונות נעשה במכשיר שלהם, אבל למעשה האפליקציה עושה את זה בענן, כלומר בשרתים של המפתחים הרוסים. אין שום דרך לדעת מה הם עושים עם כל התמונות שלכם ששמורות אצלם".

זה לא חדש: שמירת הפרטיות שלנו ברשת היא סוגיה רגישה ומטרידה, אבל רובנו לא באמת טורחים להתגונן. לפי סקר של איגוד האינטרנט הישראלי, רק 46% מהישראלים מוטרדים מפגיעה בפרטיות או מגניבת זהות. גוגל ופייסבוק ספגו קנסות במיליארדים וזומנו לשימועים באירופה ובארה"ב בעקבות אירועי חשיפת פרטיהם של מיליוני משתמשים, אבל העובדה הזו לא גרמה לגל עזיבה של הרשתות החברתיות. כלומר, כולם יודעים שגוגל ופייסבוק ואחרות עוקבות אחרינו, אבל היי, התרגלנו.

כשאנחנו באינטרנט, אנחנו מותירים מאחורינו נתיב ארוך של מידע עסיסי לכל מי שרוצה לעקוב אחרינו או לעניין אותנו ברכישות. מי לא מכיר את השפעת החיפוש: דקות אחרי שחיפשנו טיסה לסלוניקי, אנחנו מוצפים בפרסומות לחבילות נופש, מאירופה הקלאסית ועד אזרבייג'ן. אבל הדפדפן שלנו אוגר אינספור פריטי מידע נוספים עלינו — על תחומי העניין, על משך השהייה באתרים ועל שעות הגלישה.

אחד הכלים העיקריים שמרגלים אחרינו הן העוגיות (Cookies), שבניגוד לשמן החביב, מדובר פשוט בקובצי מעקב. באמצעות המידע הנאסף בהם אפשר לדעת כל דבר על הרגלי הגלישה, הרכישה, הצפייה ומה לא, שלנו. אתרי מכירות יודעים כך אילו מוצרים נתפתה לקנות, אתרי וידיאו יודעים אלו סרטונים נרצה לראות, חברות כמו "אאוטבריין" ו"טאבולה" יודעות אילו מודעות וכתבות "אולי תרצו לקרוא". 

אז כדאי לדעת — אנחנו אמנם אישרנו לדפדפנים להטמין את העוגיות האלה, אבל אפשר לשלול מהם את האישור הזה. אפשר גם לעשות מעשה נחרץ יותר — לעזוב את דפדפן "כרום" של גוגל, ולעבור לדפדפנים מוגנים יותר, כמו "פיירפוקס" של ארגון מוזילה.

האם ידעתם שגוגל "קוראת" את כל המיילים שלכם, בין אם אתם בעלי חשבון ג'ימייל ובין אם אתם שולחים מיילים לחשבונות ג'ימייל אחרים? בחלק מהמקרים המטרה חיובית — למשל, קבלת תזכורות מגוגל על שעת היציאה לטיסה. אבל רק השנה נחשף, כי גוגל צוברת גם רשימה של כל הקניות שלנו ברשת, לפי המידע שהיא מחלצת מהמיילים שאנחנו מקבלים. גוגל לא מסתירה את העובדה הזו, ורשימת הקניות שלנו אפילו ניתנת לגישה בדף ניהול החשבון שהיא מציעה. ההסבר של החברה הוא, שהמידע נועד לסייע לנו לעקוב אחר היסטוריית הרכישות האישית. אבל כל גולש חרדתי יכול לנחש, שמעבר לשירות שלא ביקשנו, גוגל יצרה כאן מאגר מידע נוסף ורב-ערך, שאפשר למכור למפרסמים תמורת הון. 

המחשבה שעוברת לכולנו בראש בדרך כלל ברגעי משבר חברתיים, היא להתנתק מכל זה, ולעזאזל העולם. לצאת מאינסטגרם, להימחק מפייסבוק, לרדת מתחת לרדאר, ושיחפשו אותנו בסיבוב. אז ראשית, לא בטוח שהדבר בכלל אפשרי, או שהשיטה הזו יעילה. מחקר שנערך באוסטרליה חשף תופעה שמזכירה עישון פסיבי: העובדה שהחברים שלכם, בני המשפחה שלכם וגם קולגות בעבודה נמצאים ברשת, היא כשלעצמה גורמת לכך שגוגל, פייסבוק ושאר הרשתות יידעו עליכם הרבה יותר פרטים מכפי שהייתם רוצים. מייסד, יו"ר ומנכ"ל פייסבוק, מארק צוקרברג, הודה בסנאט האמריקאי, כי פייסבוק אוספת מידע גם על מי שאין להם חשבון בפייסבוק. גם אם תרצו למחוק הודעות בטוויטר, יכול להיות שאתם מבזבזים את זמנכם: השנה דווח, שגם אחרי מחיקת ההודעות בטוויטר, הן ממשיכות להיות שמורות במאגרי החברה, זמינות לשימוש בשעת הצורך.

יכול להיות שמטרה יותר ריאלית היא לצמצם את החשיפה ברשתות החברתיות, בעיקר באמצעות שינוי הגדרות הפרטיות. אנחנו חושבים על חברים וקרובי משפחה כשאנחנו מעלים פוסטים ותמונות, אבל המידע הזה מהווה מידע יקר מפז עבור כל מי שיודעים איך להגיע אליו.

לא פחות מענקיות הרשת האחרות, אמזון מחזיקה כנראה באחד ממאגרי המידע הרגישים ביותר, שכן היא עוקבת מקרוב אחרי הרגלי הקנייה של הגולשים. אבל לא רק אמזון: כל אתר מכירות שומר היטב על פרטי רכישותינו אצלו, והמידע הזה גם מועבר בין החברות ומגדיל את הפגיעה בנו.

האם שאלתם את עצמכם מדוע הדפדפן רוצה לדעת את המיקום שלכם ומבקש לתת לו אישור לעקוב? ובכן, בתחום המכירות מיקום הלקוח הוא מידע רב-חשיבות לסוחרים. שירותים כמו נטפליקס ו/או ספוטיפיי קובעים מה נשמע ומה נראה גם על בסיס המיקום שלנו, וחברות תעופה ואתרי תיירות קובעים לא אחת את מחיריהם לפי מיקומנו. אפשר לבטל את המעקב הזה, ולהרוויח.

האם פייסבוק באמת מאזינה לנו? זו שאלה שזכתה לאינספור דיונים ברשת ובתקשורת — כל גולש והסיפור שלו, כיצד קיבל פרסומת למוצר דקות ספורות לאחר שרק שוחח עליו, מבלי לחפש אפילו באינטרנט. התשובה, אגב, היא — כן, פייסבוק מאזינה לנו, כמו שכל המכשירים שאנחנו משתמשים בהם מאזינים לנו. בהחלט ייתכן שהסמארטפון שלנו, ידידנו הטוב, הצמוד אלינו במרבית שעות היממה, הוא אמצעי הפלישה החמור ביותר לפרטיותנו.

מרגלים קטנים נוספים הם הרמקולים החכמים וטכנולוגיית ה"עוזרות הדיגיטליות", כמו אלכסה, סירי, גוגל אסיסטנט ואחרות. בתחילת החודש התגלה, כי גוגל מעבירה כמויות אדירות של הקלטות של הלקוחות שלה לפענוח בחברות חיצוניות. מדובר בהקלטות שנעשו דרך גוגל אסיסטנט, שהוא הבסיס לטכנולוגיית "הבית החכם" של גוגל. לפני כן כבר נחשף, שגם אמזון מאזינה ללקוחות באמצעות אלכסה והרמקול החכם שלה, אקו. אפשר להניח שאפל עושה בדיוק אותו דבר עם סירי. בכל אופן, היא יכולה.

דוח מבקר המדינה האחרון מצא שגם משרדי הממשלה והרשות להגנת הפרטיות לא שומרים מספיק על פרטיותנו, ושבמשרדי החינוך והבריאות עולה "תמונה מדאיגה" בתחום הגנה על הפרטיות. מאגרי מידע ממשלתיים יודעים עלינו הכל, כי הם צריכים; אבל מתברר שבמקרים לא מעטים המידע גם חשוף לציבור הרחב. למשל, כל מי שהיה מעורב בדיון משפטי, פלילי או אזרחי, צריך לדעת שבחיפוש פשוט אפשר למצוא את פרוטוקולי הדיון המשפטי הזה. אם החלפתם את שמכם, המידע הזה זמין במשרד הפנים, ואם המקצוע שלכם נמצא תחת רישוי, ניתן לוודא את פרטיכם במאגרי המידע הממשלתיים. אם הגשתם בקשה להיתר בנייה, אפשר למצוא את פרטי הדירה שלכם באתרי ועדות התכנון. וזה רק על קצה המזלג.

אם אתם גרים באזורים עירוניים, סביר שהרשות המקומית יודעת (כמעט) על כל תנועה שלכם. מצלמות מעקב נמצאות היום בכל פינה, כמו בבניינים ובמעליות, חלקן פרטיות וחלקן עירוניות. יש מצלמות רמזורים, מצלמות אכיפת חנייה, וטכנולוגיית זיהוי הפנים המתקדמת כיום יכולה לאתר את מיקומו של אדם בכל רגע. גם המכונית שלכם נמצאת במעקב עם כל כניסה לחניון, חנייה בעזרת אפליקציה או נסיעה בכבישי אגרה. ככל שהערים נעשות חכמות יותר, כך המעקב אחרינו נעשה פולשני יותר.

האם יש דרך להימנע ממעקב? היו בעבר ניסיונות לבנות מסלולים עירוניים עוקפי מצלמות, אבל זה הוכח כבלתי ישים. הרעיון האחרון: הפיכת ערים מסוימות ל"ערי מקלט", שבהן לא יהיו מצלמות ואמצעי מעקב. ספק עד כמה יצליח.

אז איך מתמודדים בכל זאת עם הפגיעה ההולכת ומתרחבת בפרטיותנו? מומחים אומרים, שהיכולת להתמודד עם הבעיה מצטמצמת והולכת, ושלמעשה, בתוך כמה שנים רוב המידע שיצטבר עלינו יבוא בכלל ממקורות אחרים, לא מאיתנו. במצב כזה, הפתרון היחיד שניתן לחשוב עליו הוא חקיקה, שתטיל מגבלות ופיקוח על חברות וגופים שמשתמשים במידע. כמו בימי קדם, גם היום — אנחנו כנראה זקוקים למדינה כדי שתגן עלינו.

• צמצמו את המידע והתמונות שאתם "תורמים" לרשת. זכרו שבסופו של דבר, המידע הזה יגיע למישהו שלא הייתם מגדירים כחבר. במקרים שאתם ממש חייבים להעלות מידע אישי, הגבילו את התפוצה ל"חברים", או ל"משפחה" או לקבוצות קטנות אחרות. זה אמנם לא ימנע מפייסבוק לעקוב אחריכם, אבל ירחיק טיפוסים חטטניים.

אל תתייגו ואל תסכימו שיתייגו אתכם. התיוג הוא אם כל חטאת, והוא מאפשר לעיניים פולשניות להעמיק את היכרותן איתכם.

אל תכתבו דברים שעלולים להביך אתכם ביום מהימים, הן ברשתות החברתיות והן בקבוצות ובטוקבקים. גם אם כרגע הדברים בוערים בדמכם, מרגע שכתבתם אותם, איבדתם את השליטה עליהם.

נקו את ה"עוגיות" (קוקיז) בדפדפן דרך שגרה. חסמו קוקיז ככל שאפשר. מודאגים ממש? עברו לדפדפן שאינו "כרום", למשל פיירפוקס, ולתוכנת דואר שאינה ג'ימייל, למשל www.startmail.com.

נסו לעבור לחיפוש באינטרנט שאינו עוקב אחריכם. במקום גוגל, למשל, נסו חיפוש ב"דקדקגו", duckduckgo.com, ויש גם אופציות אחרות.

צמצמו את הגדרות הפרטיות בפייסבוק: בעקבות הביקורת העזה שהוטחה בחברה, אתר פייסבוק מציע כיום כלי נוח לבדיקת כל מאפייני הפרטיות וצמצומם. מחקו את תחומי העניין שהצטברו שם רק בגלל שפעם עשיתם להם "לייק", כמו גם את ה"לייקים" לדפים ולפוסטים, והגבילו את תחומי הפרסומות שאתם מוכנים לקבל.

אם אתם ממש קנאים לפרטיותכם, הסוו את מיקומכם ואת כתובת ה־IP שלכם. הדרך הקלה לעשות זאת היא בהפעלת VPN, באמצעות דפדפן שתומך בכך, שגורם לכם להופיע כאילו אתם נמצאים בכלל במדינה אחרת.