שתף קטע נבחר

הטובה מכולן: ניתוח שלוש נבחרות העתודה האחרונות

כולן עשו כבוד גדול לכדורסל הישראלי, אבל מי הדומיננטית בהתקפה, איזו נבחרת פחות אוהבת לשמור, ולמה השחקנים שהפכו תוך ימים לגיבורים לאומיים, יחזרו למציאות עגומה בעוד חודש? רגע לפני חצי גמר אליפות אירופה נגד צרפת (21:15) - השוואה בין נבחרות העתודה של 2019-2017

 

זו השנה השלישית ברציפות שנבחרת העתודה היא המרענן הרשמי של הקיץ. אם בפעמיים הקודמות היכולת הנהדרת של הכדורסלנים עד גיל 20, שהתבטאה בזכייה במדליות הזהב והכסף באליפויות אירופה, הייתה רחוקה מהעין מכיוון שהטורנירים נערכו ביוון ובגרמניה, הפעם לאור העובדה שהמשחקים מתקיימים בתל אביב, הפכה את רוב השחקנים שהיו עד לפני שישה ימים לאלמוניים לחלוטין, לגיבורים לאומיים לרגע.

 

רז אדם, נער ביישן מנתניה, מתראיין אחרי משחקים בביטחון ששמור לגנרלים שעברו כמה מלחמות בחייהם, עמית זיס שלמעט עכברי כדורסל אנשים חושבים שקוראים לו בכלל זוס בגלל האיות באנגלית על הגופייה שלו, ועידן אלבר שבמבט ראשון נראה כמו חייל בממר"ם ולא כמו כדורסלן שחודר על שחקנים אתלטיים ופיזיים ממנו ומסיים בשתי נקודות.

 

עידן אלבר (צילום: אורן אהרוני)
במבט ראשון נראה כמו חייל בממר"ם. עידן אלבר(צילום: אורן אהרוני)

 

עמית זיס (צילום: אורן אהרוני)
כולם חושבים ששם משפחתו בכלל זוס. עמית זיס(צילום: אורן אהרוני)

 

השאלה הגדולה היא האם הטירוף הזה שקיים סביב הנבחרת והשחקנים חרג מגבולות הפרופורציה? ואולי בעצם הם לא כאלה גדולים כמו שכולם חושבים, בטח ביחס לשחקני העתודה של 2017 ו-2018. רגע לפני חצי גמר אליפות אירופה נגד צרפת הערב (21:15), נכנסו למספרים והתחלנו לבדוק.

 

180 מעלות: ההבדלים בין קטש לבית הלחמי

את נבחרת העתודה 2017 אימן עודד קטש, שקצר את פירות הצלחה וקיבל לאחר מכן את אימון הבוגרת. השיטה וסגנון המשחק של קטש שונים מאלה של אריאל בית הלחמי. קטש ביסס את משחקה של העתודה, בדיוק כפי שהוא עושה בהפועל ירושלים, על משחק הפיק אנד רול בין הרכז (תמיר בלאט בעתודה ובירושלים) לבין פורוורדים שיכולים גם לקלוע מבחוץ וגם לסיים בתוך הצבע.

 

אינפו עתודה 1 ()

 

ברובן המוחלט של ההתקפות של קטש הרכז מקבל את ההחלטה הסופית ושאר השחקנים פחות מעורבים. זה מתבטא כמובן במספר האסיסטים היחסית נמוך לעומת שתי נבחרות העתודה של בית הלחמי (כפי שניתן לראות בטבלאות המצורפות).

 

אריאל בית הלחמי (צילום: אורן אהרוני)
השחקנים יותר מעורבים. בית הלחמי(צילום: אורן אהרוני)

 

גם בנבחרת של 2018 וגם בזו של הקיץ הנוכחי משחק הריצה היה מטרה. דני אבדיה וחבריו שיכללו זאת לשלמות (לפעמים זה אפילו נראה פראי מדי), ורצים גם אחרי קבלת סל עם מסירות ארוכות ומעבר תוך שניות ספורות את המגרש.

 

מה שמדהים בכל הסיפור הזה הוא שלמרות משחק הריצה המשוגע, שתי העתודות האחרונות איבדו הרבה פחות כדורים מזו של קטש. בסוף כל המספרים מתנקזים לכמות הנקודות שקולעת הנבחרת. בכרתים בלאט וחבריו קלעו 79.7, בקמניץ המספר קפץ ל-84.7 ועכשיו בהיכל קבוצת שלמה הכחולים-לבנים עלו ל-88.2 נקודות.

 

נבחרת העתודה חוגגת את הזכייה באליפות אירופה (צילום: FIBA.com)
נבחרת העתודה חוגגת את הזכייה באליפות אירופה ב-2018(צילום: FIBA.com)

 

עקב אכילס של שלוש נבחרות העתודה האחרונות הם האחוזים מקו העונשין, נתון שקשה לעיכול. לקלוע בסביבות ה-60 אחוז בטורניר כל כך חשוב זה לא משהו שאפשר להתגאות בו. יחד עם זאת, כשאתה קולע כל כך הרבה ל-2 ול-3, מסתבר שהנתון הזה מתגמד.

 

אצ"ל, לח"י, הגנה

אז החמאנו למשחק ההתקפה המגוון של בית הלחמי, אבל מה קורה עם ההגנה? קודם כל צריך להגיד שכל מאמן בנבחרות הצעירות תלוי בשנתון אותו הוא מקבל. זאת אומרת שיכולים להיות שנתונים עם שחקנים גבוהים, פיזיים ואתלטיים, ויכולים להיות גם כאלה שפחות. בשתי נבחרות העתודה של 2017 ו-2018 נהנו קטש ובית הלחמי מקו גבוהים שכל מאמן בנבחרות הצעירות היה גאה בו.

 

אינפו עתודה 1 ()

 

בכרתים היו אלה דניאל קופרברג, מירון רוינה, נתנאל ארצי ומיכאל מושקוביץ', שקיבלו סיוע במאבקי הריבאונד מיובל זוסמן. בקמניץ הגבוהים היו עוד יותר דומיננטיים - גבי צ'אצ'אשוילי, עידו פליישר, מירון רוינה, נועם אביבי, מיכאל מושקוביץ', ושוב העזרה מזוסמן וגם מדני אבדיה וה-2.05 מ' שלו.

 

בתחילת ההכנות לאליפות הנוכחית הצוות המקצועי נכנס להלם שכצ'אצ'אשוילי, שהיה אמור להיות הגבוה המרכזי, קרע את הרצועות בברך וייעדר לתקופה ארוכה. בלעדיו ידעו בעתודה כי הם בבעיה גדולה. לנבחרת אין אף סנטר טבעי, אלא שחקנים בעמדה מספר 4. זה מתבטא בנתונים (39.6 ריבאונדים הקיץ לעומת 45 ב-2017 ו-42.9 ב-2018), אבל הם מנסים לחפות על כך במשחק הלחץ המפורסם שגורם לנבחרת לחטוף הרבה כדורים (11), וכמובן ליריבות לאבד המון. לזה תוסיפו את כמות החסימות הבלתי נתפסת למשחק (5.4, אבדיה לבד עם 2.2), ותקבלו אמנם נבחרת שסופגת הרבה יותר מקודמותיה (77.6), אך עדיין העפילה לחצי הגמר בזכות וממש לא בחסד.

 

גינת ההפתעות

בכל אחת משלוש נבחרות העתודה האחרונות היו ארבעה שחקנים עם ממוצע דו ספרתי בנקודות. ההבדל הגדול פה הוא שבשתיים הקודמות יכולת לבד לנחש עוד לפני האליפות מי אלה יהיו, ובזו הנוכחית למעט דני אבדיה כל השאר הם הפתעה נעימה.

 

הכוכב הגדול של הנבחרת ב-2017. בלאט (צילום: FIBA) (צילום: FIBA)
הכוכב הגדול של הנבחרת ב-2017. בלאט(צילום: FIBA)

 

עתודה 2017 רצה שנים יחד, עוד מגילי 16-15 בקדטים. תמיר בלאט, יובל זוסמן, נתנאל ארצי ודניאל קופרברג היו שחקניה המרכזיים בכל אליפות (בתוספת רועי הובר), וגם בזו בכרתים סיימו כקלעים המובילים. בקמניץ הסיפור היה די דומה עם גיל בני, מייקל בריסקר וזוסמן, כשהתוספת הנעימה הייתה דני אבדיה שבגיל 17 כבר הוקפץ לעתודה ותרם 12.7 נקודות ו-6.4 ריבאונדים.

 

אבל מה שקורה ב-2019 בהחלט מפתיע. לא היה בכלל עוררין על כך שאבדיה יהיה הכוכב, אבל על מה שים מדר (16.2 נקודות, 8.6 אסיסטים ו-4 ריבאונדים), יאיר קרביץ (11 נקודות, 5.2 ריבאונדים ו-3 אסיסטים) ונועם אביבי (11.2 נקודות ב-38.5 אחוזים ל-3) עושים צריך להוריד את הכובע.

 

דני אבדיה (צילום: אורן אהרוני)
השנה הוא ה-כוכב של נבחרת העתודה. אבדיה(צילום: אורן אהרוני)

 

מה יקרה ביום שאחרי?

בעוד קצת יותר מחודש כשיתחילו אימוני הקבוצות, השחקנים יחזרו למציאות ולמאבקי הדקות מול הישראלים ותיקים, המתאזרחים וכמובן הזרים. אם מישהו מצפה שלמעט אבדיה ומדר, שאר שחקני העתודה הנוכחית יהפכו למובילים או אפילו ללגיטימיים בליגה הראשונה כדי שיירד ומהר לקרקע.

 

בלאט אמנם היה שחקן מוביל בחולון בעונה שאחרי הזכייה, אבל הוא בערך היחיד שבאמת קיבל זמן מסך. אפילו זוסמן שיחק ב-2017/18 בממוצע רק 13.7 דקות, ועדיף שלא נזכיר את דקות היורוליג שלו. ארצי קיבל 5.7 דקות במכבי אשדוד ובחיפה לפני שנתיים, כשהפריצה הגדולה שלו הגיעה העונה בגלבוע/גליל (7.6 נקודות ו-3.1 ריבאונדים ב-23.3 דקות). שאר השחקנים או שחיממו את הספסל בליגת העל או שהיו שחקני ליגה לאומית (רובם משלימים).

 

יותם חנוכי. להט ברבע השני (צילום: ראובן שוורץ)
ימשיך לקבל במה בגלבוע/גליל. חנוכי(צילום: ראובן שוורץ)

 

בעתודה 2018 המצב לא היה שונה בהרבה. בני ובריסקר אמנם היו כוכבים, אבל בליגה השנייה (קפצו הקיץ לליגת העל), זוסמן כבר השתפשף וסיים כמוביל בדקות המשחק בליגה במכבי ת"א (24.4), ואבדיה קיבל 10.3 דקות ממכבי בליגה. פליישר ניצל את עונת הפציעות במכבי אשדוד כדי לשחק 12.9 דקות אצל בראד גרינברג. השאר היו על הספסל בליגת העל או שיחקו בלאומית ללא הצלחה רבה.

 

אז האם הגורל של שחקני העתודה הנוכחיים שונה? כנראה שלא. אבדיה, בעונתו האחרונה בישראל לפני המעבר ל-NBA, יקבל יותר דקות בליגה, אבל ביורוליג המצב שלו יהיה מסובך, בטח ברגע שהצהובים יודיעו על החתמתו של כספי ואז שיתופו ברוטציה יהיה פחות סביר. מספר הדקות של מדר צפוי להיות מוכפל מ-10 בעונה שעברה לסביב ה-20 העונה, במידה ויצליח להילחם על מקומו מול גארדים זרים, חואקין שוכמן ומייקל בריסקר (לא פשוט).

 

יותם חנוכי שהראה ניצוצות במחזורי הסיום של העונה החולפת צפוי להיות אחד הישראלים הבכירים של גלבוע/גליל כפרוספקט הגדול ביורת שיצא ממחלקת הנוער של גלבוע/מעיינות. כל השאר ינועו גם בין ספסלי ליגת העל ללאומית (חלקם הבינו את הסיטואציה בה הם נמצאים וחתמו תוך כדי האליפות בקבוצות מהליגה השנייה).

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
מומלצים