ביי־ביי מפא"י

"חברים, ישראלים, בני ארצי, באתי לקבור את מפלגת העבודה, לא להלל אותה... הרע שבני האדם עושים נשאר אחריהם, והטוב שהם עשו נטמן עם עצמותיהם..."

(לפי נאום אנטוניוס ב"יוליוס קיסר" מאת שייקספיר)

• • •

למי שעדיין לא יודע, מפלגת העבודה מתה. הודעה נמסרה למשפחה. כילד במושב, אני זוכר את התהילה שלה כמפלגת מפא"י המפוארת. כגבר צעיר, ראיתי כיצד היא מסתאבת והופכת למושחתת, גזענית ומנוכרת.

אני זוכר, וזה סיפור די ידוע, שכששאלתי את סבא שמואל, שהיה חבר כנסת מפא"יניק, בערוב ימיו, אם הוא מכיר מישהו ישר במפלגה, הוא אמר: "לובה אליאב". "ועוד מישהו אולי?" שאלתי. סבא נכנס להרהורים מלנכוליים, ואחרי כמה דקות הוא אמר: "לובה אליאב כבר אמרתי?". זה היה ב־1961, כשלמפא"י היו 42 מושבים בכנסת. וכיום, אחרי שכבר מזמן מפא"י התאחדה עם מפלגות אחרות, ויש לה כעת בקושי 6 נציגים בכנסת, אם תשאלו אותי אם יש שם נציג אחד ראוי אני אגיד: "וסתיו שפיר כבר אמרתי?".

התהליך שהתחיל בשחיתויות ויהירות והמשיך ברודפי שררה הסתיים כצפוי במחיקת המפלגה שפעם היו לה לא רק קומבינות, אלא גם מפלגה סוציאליסטית עם אידיאולוגיה.

כנער, נחרט בזיכרוני כיצד בתקופת הרנסנס של מפא"י, בן־גוריון היה מגיע פעמים רבות לדשא של בית העם במושב שלנו, והחקלאים שהקשיבו לו מדבר בלהט על ערכים התייחסו אליו כאל קיסר, אם לא כאל בן אלים. חכם וישר ודגול, אבל מה שהכי הערצנו בו הייתה הצניעות שלו. הוא גר בצריף, ואכל את הקוץ'־מוץ', דייסה דוחה של גבינה מתוקה עם פטל שהכינה לו פולה. הוא מאוד התעניין בפילוסופיה, והדבר האחרון שעניין אותו היה כסף וטייקונים.

אבל זה נגמר, ודי, ואף אחד לא מתאבל על המפלגה שמתה, וביי־ביי מפא"י.

• • •

אולי זה נושא למחקר חברתי מקיף: כיצד הידרדרה המפלגה ממנהיג צנוע שהחומרנות הייתה זרה לו לחלוטין, לאדם המעוטר והעשיר כקורח, שגר במגדלי שן, מתחבר בקלות ומהר לכל מיליארדר. ולמה לא התפלאתי כשפורסמה תמונה שלו בפתח מעונו של המולטי־פדופיל אפשטיין, מתחבא בתוך המעיל שלו. גם אישה יפה תועדה באותו מעון של פושע באותו היום, ומאוד ניסיתי לחשוב שהצעירה הזאת היא מוקי בצר בשמלה, והם יוצאים בקרוב למשימת חיסול בלבנון.

• • •

כשבן־גוריון התפטר, זכתה המפלגה בכמה ראשי ממשלה איכותיים: משה שרת, לוי אשכול וגולדה. וכמובן רבין, ראש הממשלה האמיץ היחידי שבאמת ניסה להשכין שלום אמיתי באזורנו, ובאופן שנוגד כל היגיון ורגש אלה שהסיתו נגדו זכו בבחירות והם בשלטון עד היום. והיום, אם תשאל נערות ונערים מי היה רבין, התשובה תהיה בדרך כלל: "זה ההוא עם המדים של הנאצים שרצחו אותו כאילו?".

ואם זה לא מספיק שרצחו את המנהיג האהוב שלנו, מכאן זה רק הלך והידרדר, עד לבחירת דחלילים חסרי כל כריזמה או מנהיגות כמו בוז'י ואבי גבאי, וכעת גם עמיר פרץ כמועמד לבחירות הבאות, שיגיעו מוקדם, שהוא בסך הכל גבר ישר וחמוד, ואהוב על העם, ואין לו כל חזון ספציפי - אבל יש לו שפם!

ביי־ביי מפא"י, עם המועמדים המשעממים של העבודה, מפלגה מיותרת, שאין לה שום סיבה להמשיך ולהתקיים.

וכאדם שעדיין קצת מאמין, אני חושב שאם אלוהים ברא את הבחירות, הוא היה צריך לברוא גם נבחרים שאפשר לבחור בהם.