שתף קטע נבחר

של מי הבית? מאבק בין ידועים בציבור שנפרדו

בני זוג חתמו על "אמנת נישואין" שקבעה שהאישה תשקיע בבניית בית על שטח ששייך לגבר. כשנפרדו החלה סאגה משפטית לגבי זכויותיה בנכס

בית המשפט המחוזי בתל אביב קיבל לאחרונה ערעור שהגיש גבר כנגד מי שהייתה ידועה בציבור שלו, וקבע כי היא זכאית לקבל 30.9% בלבד מערכו של בית שנבנה על חלקה שבבעלותו. השופטים ישעיהו שנלר, קובי ורדי ועינת רביד קבעו כי ההחלטה המקורית של בית המשפט למשפחה לפסוק לבת הזוג סכום נוסף מעבר לערך היחסי שהשקיעה בבנייה, הייתה שגויה.

 

ב-1994, כשנה לאחר שהכירו, חתמו בני הזוג על "אמנת נישואין" שבמסגרתה נקבע כי רכוש שייצברו יחד יחולק ביניהם שווה בשווה. סעיף אחר באמנה עסק בשטח ששייך לבן הזוג. הם הסכימו שיקימו עליו בית שבנייתו תמומן ממכירת דירתה של בת הזוג. לאחר מכן היא תירשם כבעלת זכויות בטאבו ביחס להשקעה, ואם זכויותיה לא יירשמו - היא תקבל החזר יחסי במקרה של פרידה. ואכן בני הזוג בנו את ביתם וגרו בו עד פרידתם ב-2014, אם כי הזכויות מעולם לא נרשמו על שם האישה בטאבו.

 

בתביעה שהגישה לאחר הפרידה טענה האישה שאת ההחזר הכספי שלו היא זכאית יש לחשב לפי שווי הקרקע במועד הרכישה, ומכאן שהיא זכאית ל-56% מהזכויות בנכס. מנגד טען בן הזוג כי את החישוב יש לבצע לפי השווי במועד ההשקעה, ובהתאם לכך זוגתו זכאית ל-30.9% בלבד.

 

בית המשפט למשפחה הסכים עם שיטת החישוב של הגבר, אך קבע כי לאחר מכירת הנכס תהיה האישה זכאית לתמורה נוספת מעבר לחלקה היחסי, מאחר שעליית ערך הקרקע נחשבת לרכוש משותף שהאמנה קבע כי יחולק שווה בשווה.

 

בערעור שהגיש הגבר למחוזי נטען כי לא היה כל מקום לבצע "פיצול מלאכותי" בין ההסדר הספציפי לגבי הבית לבין הסעיף שעסק באופן כללי בחלוקת הרכוש המשותף. מנגד טענה זוגתו לשעבר כי ההסדר באמנה נועד להגן על זכויותיה, ואם עמדת המערער תתקבל היא לא תוכל לרכוש דירה דומה לזו שמכרה לצורך בניית הבית.

 

אולם השופט שנלר הסכים עם המערער וקבע כי בית המשפט למשפחה לא היה מוסמך להמשיך ולפרש את האמנה תוך ערבוב בין סעיפיה השונים. בפרט כאשר אף אחד מהצדדים לא העלה טענה כזו מאחר שהיה ברור שהסעיף הכללי לגבי חלוקת הרכוש לא חל על ההסדר הספציפי לגבי הנכס.

 

השופט הוסיף כי לו היו הצדדים רושמים את זכויותיה של בת הזוג בטאבו היא בכל מקרה הייתה נשארת עם כ-31% מהזכויות, ומן הסתם נהנית מעליית הערך בהתאם בעת מכירתו.

 

כמו כן, לו הזכויות היו רשומות היום בטאבו היה לה קשה מאוד להוכיח שהיא זכאית ליותר ממה שנרשם. במלים אחרות נקבע כי העובדה שזכויותיה לא נרשמו בלשכת רישום המקרקעין לא מזכה אותה ביותר ממה שהוסכם באמנה.

 

משכך הערעור התקבל. נקבע כי בת הזוג זכאית להחזר של 30.9% בלבד משווי הנכס, והיא חויבה בשכר טרחת עורך דין של 20, אלף שקל.

 

  • לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
  • הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
  • ב"כ המערער: עו"ד אורית דרור הראל, עו"ד טלי ברמן טל
  • ב"כ המשיבה: עו"ד רות דיין וולפנר, עו"ד מור בן מנשה
  • עו"ד איתן קוהלי עוסק בדיני משפחה
  • הכותב לא ייצג בתיק
  • ynet הוא שותף באתר פסקדין

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
צילום: shutterstock
אילוסטרציה
צילום: shutterstock
צילום: איל יזהר
עו"ד איתן קוהלי
צילום: איל יזהר
מומלצים