שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות

    חוף בנסיגה: הבעיה של חופי דרום מפרץ חיפה

    חופי מפרץ חיפה סובלים בשנים האחרונות מסחיפת חול כתוצאה מבנייה של תשתיות ימיות. מחקר חדש, שהוצג בוועידה השנתית למדע ולסביבה 2019, מלמד על התהליכים שהובילו למצב הזה ונותן כלים למציאת פתרונות בחיפה ובשאר המדינה

     

     

    מי הזיז את החוף שלי?    (צילום: באדיבות זווית, סוכנות ידיעות למדע וסביבה)

    מי הזיז את החוף שלי?    (צילום: באדיבות זווית, סוכנות ידיעות למדע וסביבה)

    סגורסגור

    שליחה לחבר

     הקלידו את הקוד המוצג
    תמונה חדשה

    שלח
    הסרטון נשלח לחברך

    סגורסגור

    הטמעת הסרטון באתר שלך

     קוד להטמעה:

     

    מחקר חדש שבחן את שינויי תוואי החוף במפרץ חיפה לאורך מאה השנים האחרונות, מראה בבירור שקו החוף בחלקו הדרומי נמצא בנסיגה מתמדת, בשל הבנייה המסיבית שנעשתה בדרום המפרץ, בעוד שבחלקו הצפוני נצפית מגמת התרחבות של החוף.

     

    עוד כתבות בזווית - סוכנות ידיעות למדע ולסביבה :

    אין כניסה לזיהום אוויר

    הטבע תובע

    מים + חשמל + חיידקים = אוכל

     

    כבר בשנת 2011 אובחנה סחיפת חול חמורה ברצועת החוף שבקריית חיים, בצמוד לחוות המכלים (מכלי נפט גולמי מהם מועבר הנפט לבתי הזיקוק). כדי לנסות ולהתמודד עם התופעה החלו בהזנת חולות מלאכותית במקום. לכן המחקר שנערך על ידי נעמה שריד, בהנחיית ד"ר מייקל לזר, העומד בראש החוג למדעים גאו-ימיים בבית הספר למדעי הים ע"ש ליאון צ'רני באוניברסיטת חיפה, בחן גם את יעילותן של הזנות החול, וכן את השינויים שחלו בהרכב החול בחוף המוזן.

     

    תוצאות המחקר (שנתמך על ידי הקרן למחקרים סביבתיים ע"ש אסף שני, המרכז הישראלי לחקר הים תיכון, עיריית חיפה והמרכז למיפוי ישראל) מעלות תמונה מדאיגה של תהליך ארוך שנים של סחף החולות בדרום מפרץ חיפה, לצד חוסר היעילות שבתהליך הזנת החול. המחקר הוצג בוועידה השנתית למדע ולסביבה, שהתקיימה בחודש שעבר בתל אביב.

     

    חיפה והקריות (צילום: אלעד גרשגורן) (צילום: אלעד גרשגורן)
    חיפה והקריות(צילום: אלעד גרשגורן)

     

    כשכדור טניס פוגש קיר בטון

    עיקר החול בחופי ישראל מגיע מהדלתה (השפך) של נהר הנילוס במצרים. החול מוסע בעזרת זרמים הנעים מזרחה אל חופי צפון סיני, והלאה צפונה אל חופי ישראל עד למפרץ חיפה, המשמש כמלכודת סופית לחול. מעכו וצפונה, מרבית החול הוא ממקור שונה - בליה של סלעי כורכר או שברי צדפות.

     

    כך היה במשך מאות ואלפי שנים. אך התמונה השתנתה בתקופת המנדט הבריטי, אז הוקם לראשונה במפרץ חיפה נמל מודרני עמוק, שהצריך הקמת שובר גלים. שובר הגלים שינה לחלוטין את משטר הסעת החולות במפרץ, מפני שהוא מנע את כניסת החול מהנילוס לחלק הדרומי של המפרץ.

     

    90 שנה מאוחר יותר, התווספו מספר מבנים שהשפיעו גם הם על חולות המפרץ, כמו מסוף המכולות "כרמל" שהוקם ב-2010, נמל חיל הים שבמסגרת בנייתו הוקם שובר גלים על השובר הקיים, ובניית מסוף ושובר גלים בצמוד לחופי קריית חיים כחלק מהקמת "נמל המפרץ" - נמל חדש שנבנה בימים אלה ליד נמל חיפה, ושבנייתו צפויה להסתיים בשנת 2021.

     

    לצד עצירת החול המגיע מדרום, כל הפעולות הללו הגבירו מאוד גם את סחיפת החול הקיים בחופים הסמוכים לתשתיות. ואכן, באמצעות סקירת תצלומי אוויר של קו החוף מראשית המאה העשרים ועד ימינו, הבחינה שריד במגמה של נסיגת קו החוף באזור דרום המפרץ, מ"חוף כאן" בקריית חיים ועד הנמל. באזור חוות המכלים, למשל, הסחיפה היתה כה חמורה עד כדי היעלמות החוף, מה שכאמור הצריך שיקום על ידי הזנת חול באופן יזום.

     

    החופים בדרום חיפה (צילום: shutterstock)
    החופים בדרום חיפה(צילום: shutterstock)

     

    כמו כדור טניס שנזרק על קיר בטון

    כיצד גורמת הבנייה על קו החוף לסחיפת חולות? כדי להסביר זאת, ממשילים שריד ולזר את גלי הים לכדור טניס. כדור טניס שנזרק בעוצמה אל החול לא ינתר בחזרה, אלא יישאר מונח עליו, ואילו כדור שנזרק בעוצמה לעבר קיר בטון יינתז ממנו בעוצמה. באותו אופן, כשגל מתנפץ בעוצמה על חול, האנרגיה שלו מתפזרת והגל חוזר לים בעוצמה פחותה. לעומת זאת, כאשר גל מתנפץ בעוצמה אל קיר בטון, כפי שקורה בעקבות הקמת מבנים ומתקנים במפרץ, הוא חוזר לים בעוצמה תוך שהוא סוחף עמו גרגירי חול רבים.

     

    בעוד שתוואי החוף בדרום המפרץ הלך וננגס בידי הים, דווקא בחלקו הצפוני, מאזור קריית חיים ועד חוף הסוסים הגובל בחומות עכו העתיקה, נצפתה מגמת התרחבות. בתחילה המגמה הזו אולי נראית מפתיעה, אך לאחר שלמדה את רכיבי הזרם האחראים להסעת החולות בתוך המפרץ, שריד יכלה להציע הסבר לתופעה: "הזרם שמסיע את החול ממצרים לאורך חופי ישראל מקביל לחוף, וכיוונו העיקרי הוא מדרום לצפון. אולם במחקר גילינו שבאזור צפון המפרץ קיים גם זרם משמעותי מצפון לדרום". וכך, חול שמקורו בחופים שבצפון המפרץ (ושטרם הופרעו על ידי בנייה) נסחף לים ומוסע בזרם דרומה עד לאזור קריית חיים, והחופים בחלק הצפוני של המפרץ נמצאים במגמת התרחבות.

     

    דרום המפרץ נמצא מחוץ לטווח ההשפעה של הזרם הזה. כאשר מצרפים לכך את העובדה ששובר הגלים שתוחם את המפרץ מדרום חוסם הגעת חול חדש מהנילוס, ועתודות החול המקומיות שהיו בעבר בשפע קבורות כיום תחת בטון, לחופי דרום מפרץ חיפה אין יכולת לבנות את עצמם מחדש. "אם ההזנות בקריית חיים ייפסקו, תוך מספר חודשים בחוות המכלים כבר לא יישאר חוף", אומרת שריד. " אם השנה לא היו מבצעים הזנות בחוף הרחצה 'נאות', הנמצא צפונית לחוות המכלים, אז בחורף הבא המים כבר היו עוברים את סוכת המציל". שריד, אגב, מקפידה להדגיש כי כל הזרמים המדוברים אינם זרמים שמסכנים את הרוחצים.

     

    חופים הם לפעמים געגועים לנחל

    מדבריה של שריד עולה שפעולת הזנת החולות חיונית לשמירה על קיומם של חופי דרום מפרץ חיפה. אולם היא מציינת כי עד השנה הן בוצעו ללא חשיבה מקדימה, וכך למרות ההזנות החוזרות ונשנות, החוף עדיין עבר סחיפה של החול. בנוסף, החול שהוזן עומד בתקינה הבינלאומית ושאינו מזוהם, אך עד השנה לא היתה הקפדה על התאמת החולות המוזנים לחול המקורי בחוף.

     

    החופים בדרום חיפה (צילום: shutterstock)
    החופים בדרום חיפה(צילום: shutterstock)

     

    במסגרת המחקר נדגמו מספר נקודות בחוף חוות המכלים, במטרה לראות אם קיימת התאמה בין החול המקורי לחול המוזן. האנליזות הכימיות והפיזיקליות הראו בבירור שמדובר בסוגי חול שונים. באחת הדגימות אף התברר שהחול המקורי באתר הוא חול המצוי בשפך נחלים, מה שמסתדר עם העובדה שהיכן שהיום נמצאת חוות המכלים, היה בעבר שפך הקישון, שהוסט בשנות ה-20 של המאה הקודמת לנקודה אחרת. אולם החול שהוזן היה שונה הן בצבע, הן בהרכב הכימי והן במאפייניו הפיזיקליים.

     

    לדברי שריד, ההתאמה בין החולות המוזנים לחולות המקוריים היא קריטית, מפני שכל שינוי קל בהרכב הכימי של החול, בצבעו או בגודל הגרגיר שלו, יכול להוות גורם מפריע לאורגניזמים שחיים בחוף. בנוסף, ביצוע ההזנות מדי שנה, יצר מצב שבכל שנה התקיימה הפרה מחדש של הסביבה האקולוגית בחוף. "זה די אירוני: בניסיון לשקם את ההרס שיצרנו, גרמנו לשינוי נוסף שאינו בהכרח חיובי לנישה האקולוגית המקורית", אומרת שריד.

     

    תוצאות המחקר, שהוצגו בוועידה השנתית למדע ולסביבה 2019, כבר הונחו בפני המשרד להגנת הסביבה, ולדברי שריד, הם התקבלו שם באוזן קשבת. לראיה, בהזנת החול שבוצעה מוקדם יותר השנה, היה מאמץ לייבא חול ממקור שהוא דומה מאוד לחול המקורי.

     

    מלבד התאמת החול המוזן לחול המקורי, המלצות המחקר כוללות גם שימוש בהגנות קשיחות, כדוגמת גיאו-טיובים (שרוולי חול ענקיים) או שוברי גלים השקועים מתחת לפני המים, שיסייעו (באמצעות שיכוך אנרגיית הגלים עוד לפני שהיא פוגשת בחוף החולי) בשמירה על החופים המוזנים מפני בלייה חוזרת, ובטווח הרחוק יפחיתו את הצורך בהזנות החול. כמו כן, "במחקר ניסינו לתת איזשהו מענה לבנייה העתידית במפרץ חיפה, כי אם כבר בונים, אז לפחות שזה ייעשה בצורה נכונה, שלוקחת בחשבון את מאפייני החופים ואת כיווני הזרמים בתוך המפרץ", היא מוסיפה.

     

    לציבור יש כוח

    לתוצאות המחקר, שנערך באזור מפרץ חיפה, יש השלכות ברמה הארצית. לדברי שריד, כל בנייה שמתרחשת בכל אחד מחופי ישראל היא בעלת השפעה משמעותית על תוואי החוף. "היום זה במפרץ חיפה, אבל מחר זה יכול להיות באשדוד או בתל אביב. לכן, לפני שבונים מבנה חופי או ימי, גם אם מדובר רק בסוכת מציל, צריך לחשוב איך המבנה עשוי להשפיע על החוף. אם לא מבינים את כיווני הזרמים במדויק, אז כל בנייה עשויה להיות הרסנית".

     

    שריד מדגישה גם את הכוח שיש בידי הציבור. "אם בציבור קיימת מודעות לסכנות שבבנייה על החופים, לתפקיד המפתח של הדיונות ולחשיבות שבשמירה עליהן, הוא יכול לדחוף לשימור החופים הללו".

     

    כדוגמה היא מביאה את התוכנית לבניית מרינה נוספת בחיפה מול בסיס חיל הים בבת גלים. בניית המרינה לא רק תפגע בחוף ובבעלי החיים הייחודיים המצויים בו, אלא תפגע גם בחופים הסמוכים לו. "אם קיימת אלטרנטיבה כמו רציפים שאינם בשימוש בנמל הקיים, אז אני קוראת לציבור יחד עם חברת נמלי ישראל ועיריית חיפה לדחוף לכך שישתמשו בקיים ולא יקימו דבר חדש".

     

    הכתבה הוכנה על ידי זווית – סוכנות ידיעות למדע ולסביבה

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים