השופטת שהתעלמה מעיניו האומללות של אחי
חרף תיעוד של התעללות מפלצתית באחי, נכה צה"ל המרותק למיטתו, בחרה רננה גלפז מוקדי לשחרר את "המטפל" לביתו. עבורנו זו לא הפעם הראשונה
תיעוד ההתעללות על ידי אוראל ברמי(צילום: באדיבות המשפחה)
החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת לשחרר את אוראל ברמי, שהתעלל באכזריות באחי, נכה צה"ל פגוע ראש סיעודי המרותק למיטתו, מדגישה את הפער הבלתי נתפס בין הזעזוע העמוק ותחושות הזעם שמעוררים מעשים אלו בקרב הציבור לבין הסלחנות והקלילות המילולית שבה מתייחסים אליהם בתי המשפט לעיתים קרובות מדי. לאחי זה קורה בפעם השנייה.
- לטורים נוספים - היכנסו לערוץ הדעות
ב-ynet
בשבוע שעבר, במהלך הדיון בבקשת המשטרה והפרקליטות לעצור את ברמי עד תום ההליכים, העיד נציג המשטרה כי בידיה תיעוד מצולם של 73 מקרים (!) שבהם נראה "המטפל" מכה באכזריות בלתי אנושית, כהגדרתה, את אחי הנכה חסר הישע. חלק מזערי מהסרטונים הקשים לצפייה הללו פורסמו באמצעי התקשורת וברשתות החברתיות ועוררו באופן טבעי גל עצום של תגובות קשות וזועמות.
בהחלטתה לדחות את בקשת המדינה ולשחרר את המתעלל הסדרתי ממעצרו, בחרה השופטת רננה גלפז מוקדי להשתמש במילים "מעשים מכוערים" בבואה לתאר את מעלליו המפלצתיים. "מעשים מכוערים", על פי ההגדרה המילולית, הם "מעשים לא נעימים למראה, לא יפים, חסרי חן, מגעילים ודוחים". במילים אחרות, כבוד השופטת לא רואה הבדל בין סרטוני השוקולד והקטטות בבריכות של בתי המלון לבין תיעוד מצולם של התעללות אכזרית בנכים סיעודיים חסרי ישע.
במקום "לעדן" את החלטתה בביטוי של שאט נפש ממעשיו, היא בחרה במילים העושות חסד עמו ועם מעשיו. עם עורך דין טוב יוכל המתעלל להשתמש במילותיה כדי לנסות ולהתחמק מעונש כבד.
ההחלטה לפרסם חלק מסרטוני ההתעללות באחי הייתה קשה עבורי. מה שהכריע את הכף היה העונש הקל שקיבל מטפל אחר שהורשע לפני שנים ספורות בהתעללות אכזרית באחי. הפעם רציתי לחשוף את הציבור, ללא פילטר, למראה הבעת פניו המפוחדת, האומללה וחסרת האונים של אחי בזמן שחטף שוב ושוב מכות ממטפלו. רציתי לזעזע את המדינה כדי לסייע ביצירת שינוי. רציתי שתסתכלו לו בעיניים המתחננות לעזרה. רציתי שבתי המשפט יבינו שבלי ענישה חמורה אין סיכוי שהמעשים הללו, שהפכו למגיפה, ייפסקו פעם.
ואכן, התגובות היו קשות מנשוא. הייתכן שכבוד השופטת לא ראתה בעיניו של אחי המעונה את מה שראו כה רבים אחרים? הייתכן שהיא באמת חושבת שמדובר רק במעשים "מכוערים"? או שהיא פשוט לא צפתה בהם? אני מקווה לטובתנו שהאפשרות השנייה נכונה. אחרת, יש בעיה קשה עם יכולת השיפוט של השופטת המחוזית גלפנד מוקדי.
כאמור, זו לא הפעם הראשונה שאחי נופל קורבן להתעללות מצד מטפלו וגם לא הפעם הראשונה שבית המשפט מגלה סלחנות וחמלה דווקא כלפי המתעללים. לפני חמש שנים הודה "מטפל" העונה לשם לאוניד מיטקין והורשע בכך שנהג לקשור אותו בלילה למיטתו כדי שלא ירקע ברגליו וחלילה יפריע לשנת הלילה שלו.
בית המשפט גזר עליו שמונה חודשי מאסר בפועל בלבד. המדהים הוא שנציגי פרקליטות המדינה ראו בזה הישג מבחינתם. שמונה חודשי מאסר במקום 14 שנים, שזה העונש המקסימלי הקבוע בחוק, ונציגת הפרקליטות רואה בזה הישג. למה הישג? הסבירו לי שיש יותר גזרי דין בעבירות כאלו שהסתיימו ללא מאסר בפועל.
גם עורכי דינו של המתעלל חשבו שזה עונש קשה מאוד. הם ערערו לבית המשפט העליון ועד שזה קיבל החלטה לדחות את הערעור חלפו עוד שנתיים. ארבע שנים אחרי שהמצלמות תיעדו את מיטקין מתעלל באחי הוא נכנס לכלא וריצה חמישה חודשי מאסר בלבד אחרי שניכו לו שליש על התנהגות טובה.
נזכרתי, בהתאם להחלטת בית המשפט הוא גם פיצה את אחי ב-5000 שקל.
כדי להיאבק בתופעה הזו של התעללות בחסרי ישע אסור לנו להתמקד רק במאמץ לחשוף אותם בעזרת חוקים להתקנת מצלמות במקומות המועדים, אלא עלינו לחוקק חוקים שיגבילו את הרחמנות והסלחנות של בתי המשפט
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
