שתף קטע נבחר
אתם שיתפתם
    זירת הקניות
    האישה הערבייה עדיין מחכה למשטרת ישראל
    בזמן שהאלימות על רקע מגדרי מתפשטת ומשנה צורה, המשטרה מקימה יחידה שתפעל "לפי תרבותה של האוכלוסייה". אלה לאו דווקא חדשות טובות עבורנו

     

    זירת הירי (צילום: דוברות מד
    זירת הירי בלוד(צילום: דוברות מד"א)

    נהלה עוויסי חסונה מלוד, אישה בשנות ה-50 לחייה, נפצעה ביום שני בערב באורח קשה מירי שלא כוון אליה. בשבוע שעבר ילדה בת שמונה נורתה בטעות כשהלכה ברחוב ברמלה. אישה נפצעה ברהט במהלך קטטה שבה נרצח צעיר. כל לילה אני ומאות אלפי אזרחים ערבים הולכים לישון בידיעה שנתעורר לחדשות על אלימות, קטטות, יריות ורצח. על פי רוב המבצעים הם ככל הנראה חייזרים או לכל הפחות אנשים בעלי יכולות על טבעיות, כי עד הבוקר הם מתאדים ומאז המשטרה לא מצליחה לתפוס אותם.

     

     

    האלימות מכרסמת ופוגעת באורח אנוש במרקם החברתי והקהילתי. תחושת חוסר האונים ואובדן התקווה ביכולת של השלטונות ומנהיגות הציבור הערבי לספק תחושת ביטחון משתקפים בתוצאת המחקר של יוזמות קרן אברהם שפורסם בשבוע שעבר, ולפיו החשש להיפגע מאלימות גדול באופן משמעותי בקרב ערבים לעומת יהודים: 59.3% מהאזרחים הערבים חוששים להיפגע מעבירות אלימות לעומת 19.6% בלבד בקרב היהודים. ואם לא די בכך, גם כשהפחד מאלימות מתממש יותר מ-60% מהנפגעים לא פונים למשטרה בגלל חוסר אמון.

     

    המקרים שהוזכרו לעיל מלמדים שאנחנו מתמודדות עם רבדים חדשים של אלימות נגד נשים, המתווספים לאלימות ולרצח על רקע מגדרי שמתרחשים כשגבר מבקש לפגוע בבת משפחתו. לעיתים מדובר בשכירת מתנקשים לפגוע באישה "סוררת", לעיתים בניצול נשים מרקע מצוקה על ידי גורמים עבריינים וניסיונות לחסל אותן כשהן יודעות יותר מדי. גם מספרן הגדל והולך של נשים שנפגעות בקטטות מלמד על שבירת גבולות: האיסור המוסרי על פגיעה בנשים במרחב הציבורי פשוט כבר לא תקף.

     

    המורכבות הזו, וריבוי הסיבות והגורמים לרצח ואלימות בחברה הערבית בכלל וכלפי נשים בפרט, מחייבת את כולנו, גם הארגונים הפמיניסטיים וגם גורמי אכיפת החוק, לחשב מסלול מחדש.

     

    השבוע, בתזמון מעניין, הכריזו המשרד לביטחון פנים והמשטרה על הקמת "יחידה לשוויון מגדרי ולמגוון תרבותי", אשר, ואני מצטטת: "תהיה אמונה על קידום ופיתוח הכשירות התרבותית במשטרה, ועל מתן כלים לשוטרים בכדי לשפר את הממשק עם אוכלוסיות מיוחדות בחברה הישראלית, כל אחת על פי תרבותה הייחודית".

    מחאת הנשים של 2018 (צילום: טל שחר)
    מייסם ג'לג'ולי(צילום: טל שחר)
     

    ההחלטה לצייד שוטרים בכלים שישפרו את הממשק עם האזרחים היא מבורכת ומתבקשת. המשטרה חייבת להתכנס לתהליך עמוק של חשבון נפש ולמידה, לפעול להוקיע מתוכה תרבות קלוקלת המחפה על שוטרים אלימים והמצאת שקרים, ולחנך מחדש את לובשי המדים, שחלקם נגועים בחוסר רגישות מגדרית, הומופוביה, גזענות או שנאה לאחר באשר הוא ערבי, אתיופי או מבקש מקלט.

     

    אבל תהליך כזה יכול להתבצע רק על ידי שיתוף הציבור שהוא קהל היעד. מדאיג השימוש בהצהרה המשותפת במשפט "על פי תרבותה הייחודית של כל אוכלוסייה". האם זה אומר שהמשטרה תמשיך להיעזר ב"נכבדי הציבור", עוד מונח תרבותי שאוהבים להשתמש בו לפתרון סכסוכים אלמים בקרב ערבים? האם המשטרה שוב תשלח את האישה שהעזה להתלונן אל מותה הידוע מראש כי "ועדת הסולחה" שהוסמכה לטפל במתלוננת החליטה להחזיר אותה למשפחתה לאחר קבלת ערבויות לשלומה (בשם הרגישות התרבותית כמובן)?

     

    חובת ההוכחה מוטלת על המשטרה, שתהיה תלויה ברצון שלה להיעזר בגורמים המקצועיים בחברה הערבית, העובדים יום יום בשטח - ארגוני הנשים, ארגוני החברה האזרחית, הפעילות והפעילים החברתיים וגם המנהיגות המקומית והארצית של הציבור הערבי.

     

    מייסם ג'לג'ולי היא יו"ר נעמת במרחב המשולש הדרומי

     

    מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים