רכישת הקרקע ביו"ש הסתבכה, המתווך ישלם

במשך 4 שנים ניהל משווק קרקעות עסקה עם רוכשת פוטנציאלית, שבינתיים שילמה לו 200 אלף ש'. בעקבות התנגדותו, ביהמ"ש חייב אותו להחזיר את הסכום

עו"ד עידן נייגר | פסקדיןפורסם: 04.08.19 , 22:19

בית משפט השלום ברמלה חייב לאחרונה משווק קרקעות ביהודה ושומרון ואת החברה שבבעלותו - "סאלח השקעות ופיתוח (שומרון)" - להחזיר כ-230 אלף שקל ששילמה רוכשת פוטנציאלית עבור מגרשים שלא קיבלה. השופט זכריה ימיני קבע כי הרוכשת לא הוכיחה שנפלה קורבן לעוקץ, אבל ההסכמים שנחתמו לאורך השנים מעידים שהמשווק הבטיח להחזיר את כספה במידה שהעסקה לא תצא לפועל – ועליו לעמוד בהתחייבות זו.

העסקה התפתחה במשך ארבע שנים בין 2009 ל-2013. בתחילה דובר על שטח בהרחבה של היישוב צופים שאותה קיבל המשווק מבעל הקרקע הפלסטיני, אך לאחר מכן הסתבר לו שאי-אפשר למכור את הקרקע, ולרוכשת הוצעה קרקע חלופית באלקנה.

חוק ונדלן

הבית שקע – הבעלים יפוצו בכ-450 אלף שקל

עו"ד דוד רייכרט | פסקדין

סלילת כביש 6 ובנייה בהרחבה של מושב ניצני עוז גרמו נזק לנכס של בני זוג במקום. הפיצוי ישולם על ידי שורת גורמים שנמצאו אחראים למצב שנוצר

הבית שקע – הבעלים יפוצו בכ-450 אלף שקל

לאורך השנים נחתמו בין המשווק לבין הרוכשת שלושה הסכמים לצד נספחים שונים, שרובם נערכו על ידי עו"ד שעסק בנדל"ן מעבר לקו הירוק, ובהם תועדו סכומי הכסף שהועברו למשווק בסכום מצטבר של כ-200 אלף שקל, כאשר לאורך כל הדרך הוא התחייב להחזיר לרוכשת את כספה אם לא תקבל את הקרקע.

לימים, גם העסקה באלקנה לא יצאה אל הפועל וכשהרוכשת לא קיבלה את כספה חזרה היא תבעה את המשווק, החברה שבבעלותו ואת עזבונו של עורך הדין שניסח את ההסכמים והלך לעולמו בינתיים. טענתה המרכזית הייתה שנפלה קורבן למעשה נוכלות משותף של השניים, שגרמו לה להאמין שהעסקה כשרה.

המשווק לא הגיש כתב הגנה מטעמו או מטעם החברה אך התייצב לעדות, שממנה ניתן היה להבין שהעסקאות נפלו לאחר שבעל הקרקעות הפלסטיני ברח עם הכסף ונרצח. בנוסף הוא הודה כי הרוכשת שילמה לו כספים אך לטענתו הוא קיבל לידיו 30 אלף שקל בלבד.

השופט ימיני ציין כי אף שהמשווק לא הגיש כתב הגנה, הוא טען בעדותו לפתע שהעתקי ההסכמים שהגישה התובעת היו מזויפים. זאת, מבלי להציג את ההסכמים המקוריים או ומבלי להגיש חוות דעת גרפולוגית. לפיכך, ולנוכח העובדה שהודה כי התקשר עם התובעת בעסקה ואף קיבל ממנה כספים, הגיע השופט למסקנה שההעתקים מציירים את "התמונה הנכונה", ומוכיחים שהתובעת העבירה למשווק סכום כולל של 216,500 שקל.

עם זאת, השופט ציין כי התובעת לא הוכיחה שהמשווק או עורך הדין הונו אותה. "ניתן לראות כי התובעת התקשרה עם הנתבעים מרצונה החופשי תוך לקיחת סיכונים רבים באופן מודע", נכתב. השופט הוסיף כי התובעת אף התעלמה מהאזהרות של בן זוגה, שסירב לשתף פעולה עם העסקה, והיא לא נסוגה גם כשהדברים הלכו והסתבכו.

ואולם, לנוכח העובדה שלאורך השנים המשווק התחייב להחזיר לה את כספה אם העסקה לא תצא לפועל, הרי שעליו לעמוד בהתחייבות זו. תוצאה זו, פסק השופט, מתחייבת גם מחוק החוזים וחוק עשיית עושר ולא במשפט. בהמשך, התביעה נגד עזבונו של עורך הדין נדחתה משום שהתובעת לא הוכיחה שהיה שותף למעשה עוקץ כאמור או שייצג אותה בעסקה והתרשל.

בסיכומו של עניין חויבו המשווק והחברה להחזיר לתובעת את כספה – כ-230 אלף שקל בצירוף הפרשי ריבית והצמדה, בנוסף להוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד של 20 אלף שקל. מהצד השני חויבה התובעת בהוצאות ושכר טרחה זהה לאלמנת עורך הדין.