שערוריית הסוכן פותחת עונה / "פלג בחמישי"

הבושה

נימני משדר עסקים, כרגיל

כשאחד משחקניו סוגר חוזה, נוהג אבי נימני להעלות צילום בחברת לקוחו בעמוד הפייסבוק של הסוכנות, בצירוף אימוג'ים כמו יד חותמת, שער כדורגל ולב. זו פרסומת לעסק. כשמאפשרים לו "לפרשן" ולקדם את עסקיו בשידור, ועוד בלי אימוג'י של כוכבית, זה ביזיון.

התופעה המעוותת השתלבה בטבעיות בנורמות הכדורגל הנחות שלנו, ואיש כבר אינו מתרגש מהעונה החדשה של "שערוריית הפרשן". זו לא רק הביקורת הישירה כלפי שחקנים שאינם קליינטים שלו, אלא בעיקר ההתעלמות מפשלות של אלה שכן. מסירה איומה של דן גלזר או איבוד כדור רשלני של דור פרץ עברו שלשום בשקט יחסי, או סוכמו בהערה קולקטיבית. "לא מדויקת היום מכבי", אמר נימני, בלי שמות.

(איור: אופיר בגון)

לשיאו הגיע בשער שספגה מכבי ת"א בקלוז'. השוער אנדראס יאניוטיס היסס ביציאה לכדור, גם דודזאדה הלך לאיבוד, אבל עיקר האשמה הייתה של פרץ, שהתכופף ואיפשר לחלוץ היריבה לנגוח פנימה. "יאניוטיס נתקע בקו השער, יצא ונעצר. שער באשמה ברורה שלו", ניתח נימני, וחזר על הטרגדיה היוונית גם בריפליי. רק כעבור שתי דקות, כבדרך אגב, הוא נזכר להוסיף: "גם פרץ ודודזאדה צריכים לשמור שחקנים עד הסוף, גם אם הם חושבים שהשוער יוצא". תודה באמת.

בהתקפה, זכה אחד מלקוחותיו למחמאות למרות שבקושי הורגש ("פעולה טובה של שכטר... עבודה טובה של שכטר"), וכשהוחלף כמתבקש, נימני העיר: "מפתיע אותי שבלקמן נכנס לפני אלירן עטר, זה קצת מוזר ותמוה". את תגובת סוכנו של בלקמן לא ניתן היה להשיג.

שכטר. לא ניתן היה להשיג את תגובת הסוכן של בלקמן(צילום: ראובן שוורץ)

לפני הגומלין בנתניה הוא דיבר גם ברדיו, מבלי שמראייניו יזכירו את ערימת האינטרסים. כאילו חסרים מאמני או שחקני עבר אובייקטיבים, אפשר לחשוב שמדובר בפרשן מעניין בעל כושר ביטוי ייחודי, ולא ביצרן קלישאות נבובות. "מכבי צריכה לשים דגש על הגנה ודגש על התקפה", הדגיש נימני.

במשחק עצמו הוא שוב ירד על השוער ורביעיית ההגנה, ביחד ולחוד (את אף אחד מהם הוא לא מייצג), והחמיא לקישור ולהתקפה (כמה מהם משלמים לו עמלה). "אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו להחמיץ ככה", פירשן כששכטר החמיץ ממטר. אנחנו? כנראה דיבר בשם הסוכנות.

מוחמד עוואד. הלקוח של הפרשן ישב על הספסל(צילום: גיל נחושתן)

גם כשמכבי חיפה שיחקה בשטרסבורג בחרו דווקא בו, כי איזה עוד פרשן יכול לספק תובנה מבריקה כמו: "שער חוץ סופר-חשוב!" בחיפה, שם חטפו ממנו על הראש לא מעט שחקנים, קשה היה שלא להבחין ביחס החם ללקוחו, שזכה מדי פעם לשבחים ("סגירה טובה של רז מאיר"). כשהאחרון איבד כדור שרק במזל לא הפך לשער, בחר סוכנו לפרגן לחלוץ הצרפתי. את חזיזה, שועה ורוקאביצה, מנגד, הוא ציין לרעה. נ.ב: הלקוח מוחמד עוואד ישב על הספסל.

נימני יכול היה לומר למפעיליו שזה מאוד לא קולגיאלי ובעיקר צחוק מהעבודה, אבל הוא לא אשם. הבעיה באלה שמאפשרים לו להיות גם סוכן של עצמו, על חשבון הצופים, שצריכים לנחש את שמות לקוחותיו בלי שיחלקו להם פרסים. מתנת... רפובליקת הבננות.

הקומיסרית

תירוש יוצאת למלחמה בהדלפות

איזה פחד היה בכנס שאירגנה יו"ר איגוד השופטים רונית תירוש. "יש פה אנשים מצוינים, אבל חלק, במעשים שלהם, מעידים על פיצול אישיות ויורדים לשפל המדרגה עם ההדלפות לתקשורת", נזפה בהם הפסיכיאטרית הראשית. "שופטים כותבים בקבוצת ווטסאפ אחד נגד השני. אני לא אעבור על כך בשקט".

אם לא די באימת הפוליגרף ואווירת החשדנות, היא הביאה להם שוטר: לירן וקסברגר, יו"ר הוועדה המקצועית החדש ובוגר "להב 433", שהתייחס אף הוא לתופעה. זה המקום לספר לקומיסרית החדשה שהדלפות לתקשורת הובילו לא פעם לחשיפת שחיתויות, גם באיגוד השופטים. על תופעות מדאיגות בהרבה כמו קידום מקורבים, ניגודי עניינים והעלמות מס, הצדיקה לא דיברה.

אלון יפת. מה עם ההכנסות של חבר הוועדה החדש?(צילום: אורן אהרוני)

הזדמנות להזכיר לה: אלון יפת, החבר החדש בוועדה המקצועית, העלים הכנסות במאות אלפי שקלים עבור משחקים שניהל באירופה, ונאלץ לשלם כופר. כמו כן נתפסו על ידי רשויות המס ושילמו כופר בכירים באיגוד כמו דני קרסיקוב, חיים יעקב, מאיר לוי, ומי שאחראי כיום לפרויקט שופטי הווידיאו, שמואל שטייף.

למה על זה היו"ר עוברת בשקט? אולי בגלל שבשנה בה הושת הקנס על שטייף, נכלל ברשימה גם מנהל חברת השקעות, במקרה בעלה של תירוש, ששילם כופר בסך 120 אלף שקל בגין "הוצאות שכר כוזבות" לבתו. אם הוא ושטייף יחליטו לעשות פעם פגישת מחזור, לפחות יהיה מי שיפעיל את הווידיאו.

החאפרים

ברדק ועזות מצח ב"לאן"

ב"רשת 13" פורסמו אתמול תלונות של אזרחים שרכשו כרטיסים לג'ניפר לופז ב"לאן", לא זכו לקבלם, ויובשו בהמתנה על הקו. במשרד הגיבו (לערוץ, לא למתלוננים) שהיה עומס ו"התנצלו", אבל אנשים שקנו כרטיסים ליורובאסקט הצעירות בהיכל שלמה בת"א, ונאלצו לשבת במקום אחר, לא נפלו מכיסאם.

נבחרת העתודה. רוכשי הכרטיסים מ"לאן" לא נפלו מהכסא(צילום: אורן אהרוני)

אחד מהם קנה בחודש מארס שני מינויים לכל הטורניר, בשורה 7 במרכז האולם. רק בתום קרב מתיש שניהל עם "לאן" נתנו לו כרטיסים, בדרך כלל במקומות חלופיים. שיא החוצפה היה במשחק הפתיחה של ישראל מול סרביה, כשנשלח לשורה 3 בצד, מאחורי מעקה ברזל.

בשבוע שעבר ניסיתי גם אני להתקשר אליהם. לאחר המתנה של שעות על הקו עם הודעה מוקלטת: "שיחתכם חשובה לנו, נא המתינו לנציג שיתפנה" - התייאשתי ופניתי ישירות למנכ"ל אבי מסינג, ששלח לי טופס עם פירוט הכרטיסים החלופיים שקיבל הלקוח, פלוס הערה מיתממת במקרה הטוב ומביכה במקרה הרע: "שורה 7 היא הגבוהה ביותר שהוא קיבל מתוך 14 שורות שקיימות. ממש לא מבין על מה הלקוח מלין".

מדוע אדם ששילם עבור שני מקומות טובים באמצע, נשלח במשחק אחד לפינה מאחורי המעקה, ומי זכה לשבת בכיסאות המסומנים שהובטחו לו? שאלתי. "הוא רכש מינוי בקטגוריה מסוימת, הרכישה לא הייתה בשורה וכיסא מסוימים לכל הטורניר", השיב מסינג, שמרוב מכירת כרטיסים חי כנראה בסרט. אז שלחתי לו את אישור ההזמנה שקיבל הרוכש, שבו נרשמו במפורש המקומות המסוימים, אבל מאז המנכ"ל נעלם. מי יודע לאן.

המוקיון

גרטל מדבר שטויות ומחפף

"השחיינים והשחייניות האוסטרלים, יש להם איזו צורה של פקידים. זה או ספרנית או פקיד בנק". כך איבחן מומחה התעסוקה משה גרטל, כשקיילי מקיאון עלתה לפודיום באליפות העולם בדרום קוריאה, והרכיבה משקפיים. לשדר מישראל, שגם עיוות את שמה, היה סגנון של מוקיון.

גרטל. לא דובי ולא יער(צילום: אורן אהרוני)

וכשאתה גם חפיפניק וזחוח, אין לזה שום צורה. "כיילב דרסל עם אותה מטפחת שהוא אוחז מגיל שלוש", דיווח גרטל לפני הזינוק ל־50 מטר פרפר. "דרסל עולה שוב עם מטפחת הילדות שלו", עידכן במרחק הכפול, ובטקס המדליות שילב בין הבורות והברברנות.

"אם אתם הורים הצופים בתחרויות האלה", אמר גרטל, "אז רוצה להגיד לכם: אם הילד שלכם בגיל צעיר רוצה לישון עם הדובי שלו או איזשהי מטפחת, בין מציצת האצבע לבין החזקת המטפחת, אל תוציאו לו את זה מהיד. תראו לאן מגיע אחד השחיינים הטובים בעולם, שכל חייו החזיק אותה מטפחת"... רק בסוף היום קיבל מחבר האגדה "דרסל וגרטל" הודעה מחברו, מולי אפשטיין, עם הסיפור האמיתי.

קיילב דרסל. גרטל שיבש את מקור הבנדנה(צילום: EPA)

הבנדנה שדרסל החזיק הייתה שייכת למורתו מהתיכון, קלייר מקול, שנאבקה בסרטן והיוותה עבורו מקור השראה. לאחר פטירתה ב־2017, נתן בעלה את הבנדנה לפנומן הצעיר, שלוקח אותה לכל משחה. בקיצור, בפעם הבאה שגרטל יחרטט לכם על ילד שרוצה לישון עם הדובי, בין מציצת האצבע להחזקת המטפחת, תדעו שלא דובי ולא יער. הסיפור מצוץ מהאצבע.