למיליונים אין כתובת, אבל לגוגל יש פתרון

לא רק בפאבלות של ריו דה-ז'נרו, בדרכי העפר בלאגוס, או בסימטאות מומבאי: חצי מהאוכלוסייה העירונית בעולם גרה ברחובות שאין להם שם. לפי דו"חות הבנק העולמי, לרוב מדובר בתופעה הנוצרת בשל צמיחה מהירה מאוד של מדינות ללא תכנון מספק. זה אומר שמיליונים בעולם הם חסרי כתובת,

וממילא אין להם גישה לשירותים שנחשבים קריטיים בעידן המודרני: הם מתקשים בהזמנת שירותי הצלה וחירום, לא מקבלים דואר, אינם יכולים להירשם כבעלי זכות הצבעה בבחירות, לא יכולים לתבוע זכויות סוציאליות, לפתוח חשבון בנק ועוד.

יותר מזה: עם כל הרצון הטוב, גם ממשלות המעוניינות לספק שירותים הוגנים לתושבים הללו נתקלות בבעיה: בלי כתובות מוסכמות, אי אפשר לעקוב אחר המצב האמיתי ברחבי העיר, לתכנן שירותי בריאות, לספק סיוע במצבי אסון ואפילו לא לנטר התפרצויות של מחלות. קשה לדווח ולעקוב אחר בעיה כשאי-אפשר להצביע על המקום שבו היא קיימת.

צוות מהנדסים באפליקציית "מפות" של חברת גוגל העולמית, שכמיליארד בני אדם עושים בה שימוש מדי חודש ברחבי העולם, פיתח בחמש השנים האחרונות שיטה חדשה ומערכת קוד פתוח חינמית, שמאפשרת לספק כתובת לכל מיקום ברחבי הגלובוס, בלי יוצא מן הכלל.

קוראים לה Plus Code, ומדובר בשורת מידע המצטרפת ל"מפות" הכוללת כמה אותיות ומספרים לצד שם של עיר. לדברי מי שמוביל את הפרויקט משלוחת גוגל בשווייץ, דאג רינקס, יליד ניו זילנד, הרעיון פשוט: "חילקנו את העולם לתשעה טורים ול-18 עמודות ומספרנו כל שורה וכל טור. הריבוע שבתוכו נמצא מיקום ספציפי קובע למעשה את מיקוד הכתובת".

ניתן להפוך את הכתובת למדויקת וספציפית יותר: כך, את הריבוע הראשון שהתקבל מחלקים גם הוא ל-20 טורים ול-20 עמודות, ולפיהם מוסיפים עוד ספרות ואותיות לכתובת. כך, למשל, כתובת עם ארבעה צמדים של אותיות, הסימן פלוס ושתי ספרות, מייצגת ריבוע של 13 על 13 מטר. רינקס: "בלי שתי הספרות בסוף זה יציג ריבוע גדול יותר, של 250 מ"ר. ואם צוינו ארבע ספרות אחרי הפלוס זה מאפשר דיוק של פחות ממטר על מטר".

שליחת מכתב ב-Plus Code מתבצעת כמו שיגור דואר רגיל. גוגל, במקרה הזה, מספקת את השיטה אבל אין לה כל קשר לביצוע. עם זאת, סוכנות הדואר המטפלת ביעד צריכה להכיר את הקוד ולהיות ערוכה לעבודה איתו. רוצים "לפענח" כתובת Plus Code או לדעת מהי הכתובת שלכם? לחצו כאן.

רינקס, שרוב אנשי צוותו מרוכזים בציריך, אבל נעזרים גם במהנדסי גוגל בהודו, בארה"ב ובאירלנד, מלווה את "גוגל מפות" כבר 12 שנים. הוא חובב מפות מבית, אביו היה מומחה בתחום. "שברנו את הראש איך להנגיש מפות טובות לכל העולם. חבר הודי סיפר לי שיש בעיה שעוד לא נתנו עליה את הדעת, שיש הרבה רחובות בלי שמות ובתים בלי מספרים. כך נולד הרעיון לספק כתובת למיליונים שאין להם כזו. בהתחלה שקלנו האם כדאי לנו בכלל להיכנס לזה, אבל מהר מאוד הבנו שאנחנו יכולים לספק פה פתרון שישפר את איכות חייהם של המונים".

- לכמה אנשים בעולם אין כתובת רשומה, למיטב ידיעתכם?

"אם חצי מתושבי הערים הם חסרי כתובת לפי הבנק העולמי, אז מדובר בכרבע מאוכלוסיית העולם. אנשים לא יודעים, אבל רק ב־20־30 מדינות בעולם יש שמות ליותר מ־75% מהרחובות בערים".

- הפתרון שלכם הוא באמת היחיד מסוגו? קשה להאמין שבני אדם במקומות הללו לא מצאו פתרונות, אפילו חלקיים, לבעיה.

"יש כל מיני רעיונות, אבל אין תקן. ביפן, למשל, לרחובות אמנם אין שמות, אבל לבלוק ולבניין יש אמצעי זיהוי כלשהו, והבתים ממוספרים לפי סדר הבנייה הכרונולוגי שלהם. במקומות אחרים הדרך להסתדר היא פשוט לדאוג שמי שצריך אותך יכיר את האזור: למשל, נהג ניידת המשטרה המקומית או נהג האמבולנס. הוא חייב תמיד להיות מקומי, שמכיר את האנשים ממש בשמם ויודע היכן הם גרים".

- כמה מדינות או רשויות דואר כבר הסכימו לעבוד בשיטה החדשה?

"הפרויקט עוד בחיתוליו", אומר רינקס, "אבל אנחנו רואים כבר שהוא מתחיל לסייע לאנשים. למשל, אנחנו עובדים כרגע עם שירות הדואר של כף ורדה באוקיינוס האטלנטי. והצלחנו לשלוח לשם דואר תוך שימוש בכתובת Plus Code מציריך. אנחנו במשא ומתן עם מדינות נוספות, ובינתיים משתפים פעולה עם ארגונים ללא מטרות רווח. בכלכותה, הודו, למשל, יש ארגון שעובד איתנו על כתובות לתושבי שכונות העוני שם, כדי שיוכלו לקבל דואר, להנפיק תעודות זהות, להגיש בקשות להטבות סוציאליות ולפתוח חשבונות בנק.

"רשמית אנחנו עובדים כיום מול הודו, ארה"ב וכיף ורדה, אבל לא תמיד צריך אותנו: בגלל שהקוד פתוח לציבור, יש מקומות שבהם פשוט עושים את זה ביוזמה עצמאית, בלי ידיעתנו בכלל. נכון שרשות דואר מקומית צריכה באמת לקבל החלטה רשמית לעבוד עם ה-Plus Code, אבל חברות שליחויות פרטיות יכולות לעשות את זה בינתיים בעצמן, לצרכים הפנימיים שלהן".

ואכן, לפי רינקס, מתברר שהרעיון נקלט לא רק במדינות מתפתחות: "אנחנו עדים לשימוש בכתובות החדשות גם בעולם המערבי, שם הן מסייעות בהקשר של תיירות ונופש - לאיתור מסעדות ואתרי טיול, ולנקודות מפגש לסיורים".

- האם הכנסת השימוש ב-Plus Code לא מחייבת גם בניית תשתית של תיבות דואר באזורים הללו?

"יש דרגות שונות של שימוש. במדינות רבות זו יכולה להיות כתובת שמשרתת בעיקר עסקים, או למשל מבנים כמו דירות להשכרה עבור תיירים. כאן לא בהכרח צריך לשים שלט או תיבת דואר. אבל יש מקומות שבהם אנחנו כן בוחנים את האפשרות לקבוע שלטים עם ה-Plus Code. כרגע, למשל, אנחנו עושים את זה בארה"ב, בעיקר בשמורות של אינדיאנים, המתפרשות על שטחי ענק. אלה אנשים שחיים במרווחים גדולים זה מזה - אז שם זה יחסית פשוט לעומת כלכותה, למשל".

- האם דרושה הסכמה של הנמען כדי שיישלח אליו מכתב לכתובת ה־Plus Code שלו?

"לא. לא צריך את הסכמתך לקבל כתובת Plus Code. אבל זה העניין: ממשלות אמרו לנו, שעסקים רבים מתחמקים מתשלום מסים כי אין להם כתובת מדויקת אלא רק תא דואר, ועד שאתה עולה עליהם הם פשוט מחליפים תא דואר. האמת היא, שאותנו מעניינים יותר היתרונות שהפרויקט שלנו יביא לאנשים: הם יוכלו מעתה לרשום את ילדיהם ללימודים בצורה מסודרת, להזמין אמבולנס שיגיע במהירות ולהצביע לפרלמנט".

- אי אפשר שלא לשאול מה גוגל מרוויחה מזה.

"תתפלאו, אבל גוגל עושה לפעמים דברים שלא למטרת רווח, כשהיא חושבת שמדובר בעניין שיביא יתרון לעולם. אנחנו מקווים שזה יגרום לאנשים להשתמש ב'גוגל מפות' ובמוצרים אחרים שלנו. אותי אישית מספק לדעת שאנשים יקבלו כאן בזכותנו פתרון אמיתי לבעיה גדולה, שיחזיק לאורך שנים".