קשה לנבא, במיוחד כאשר הטור נכתב בטרם הגיע המועד האחרון להגשת הרשימות לבחירות לכנסת ועדיין, ניתן לראות את תמונת המצב הנוכחית ולהעריך מה הולך לקרות.

אם לא יהיו שינויים של הרגע האחרון, עמיר פרץ ישיג אישור של וועידת מפלגת העבודה למיזוג עם גשר ולרשימה החדשה. אורלי לוי קיבלה מתנה בדמות 3 שיריונים בעשירייה הראשונה, ואולם לפי מצבה הרע של מפלגת העבודה בסקרים, קשה לנבא האם גם לוי וגם עמיר פרץ הימרו נכון.

כזכור, לפני שבועיים הפתיע עמיר פרץ את הציבור כאשר הצליח להכניס את אורלי לוי, אשר להזכירכם, גדלה על ברכיי הליכוד ובשנים האחרונות חסתה תחת צל קורתו של אביגדור ליברמן במפלגת ישראל ביתנו. במהלך זה טרק עמיר פרץ את הדלת בפני מי שהסתמנו כשותפיו הטבעיים – מרצ והמחנה הדמוקרטי ואף הגדיל והצהיר כי מטרתו היא להעביר קולות ממחנה הימין הרך למחנה השמאל. אמנם בשנת 2006, הצליח עמיר פרץ להעלות את אחוז ההצבעה למפלגת העבודה בפריפריה ואולם הדבר בא על חשבון מצביעי אזור המרכז. הפעם נדמה המהלך יותר לביצוע חרקירי ואולם יתכן והשילוב של העבודה עם גשר בהובלת אורלי לוי, אולי יעשה את הבלתי-יאומן ויצליח שוב.

בכל מקרה, מצבה של מפלגת העבודה בכי רע. להגנתו של עמיר פרץ יאמר כי במפלגת העבודה כמו במפלגת העבודה, יודעים לשתות את הדם ליושב ראש המפלגה, מיד עם היבחרו. עוד בטרם התחיל את כהונתו, כבר נשמעו קולות מתמרמרים, פעילים הודיעו שהם עוברים למחנה הדמוקרטי בהנהגת אהוד ברק (בשעתו) או שעשו קמפיינים נגד פרץ עוד לפני שבכלל עשה משהו. אם יש משהו שבמפלגת העבודה יודעים לעשות מצוין זה לירות ולבכות. וגם, לא לקחת אחריות. אותם הפעילים שעדיין מפנטזים על "מפלגת שלטון" הם חלק מהבעיה ולא חלק מהפתרון לבעיותיה של מפלגת העבודה.

סתיו שפיר. צילום: ניר אריאלי

מי שכן יצאה כסוג של מנצחת מסיפור החבירה של עמיר פרץ ואורלי לוי היא סתיו שפיר. שפיר, אשר הגיעה במקום השני בבחירות ליושב ראש מפלגת העבודה, דיברה על איחוד בשמאל והוכיחה כי פיה וליבה שווים. רבים יאמרו כי היא אופורטוניסטית, אך במהלכה האחרון, ללכת לאיחוד עם מרצ והמחנה הדמוקרטי, הוכיחה עקביות ועמוד שדרה. להבדיל מפוליטיקאים אחרים במפלגת העבודה, היא הייתה גלויה, הטיפה מעל כל במה על מה צריך להיות וכאשר הבינה כי ממפלגת העבודה לא תבוא הישועה במקרה הזה, החליטה לעשות מעשה. לזכותה של שפיר יאמר כי גם התפטרה מהכנסת והחזירה את המנדט למפלגת העבודה. אמנם למהלך זה יש בעיקר משמעות סמלית מאחר ואנו מדברים על כנסת יוצאת בתקופת בחירות, ואולם, דבר זה הוא נדיר המערכת הפוליטית שלנו.

ואם במחנה הדמוקרטי עסקינן, נדמה כי גם כאן אין לשמאל סיבה לשמוח. האיחוד של מרצ והמחנה הדמוקרטי, הנו מהלך נכון ברמה הטקטית והוא גם מוכיח את עצמו כרגע בסקרים - משתי מפלגות שעמדו על סיפו של אחוז החסימה, הפכו לרשימה אחת המצליחה להיכנס לכנסת. ואולם, יוזמי המהלך ציפו ועדיין מצפים שהמהלך יחזיר בוחרים "הביתה". ימים יגידו אם המהלך יצליח.

ליברמן. במי יתמוך?

ובכל מקרה – שתי המפלגות עומדות על כרעי תרנגולת. כחול לבן עוד לא התחילו את הקמפיין, ולהערכתי חלק ניכר מהקמפיין שלהם יתמקד ב"המפלגה הגדולה היא שמרכיבה את הקואליציה". קמפיין שכזה עשוי לקחת מהעבודה ומהמחנה הדמוקרטי את שארית בוחריהם ולהשאיר את כחול לבין עם יותר בוחרים, אך עם פחות שותפים "טבעיים" ויהיה בכך ניצחון פירוס.

ומפרץ אחד לפרץ שני – הרב רפי פרץ, אשר הצליח להשאיר את איחוד מפלגות הימין בכנסת, הפתיע השבוע כאשר השכיל לפנות את מקומו לטובת איילת שקד. הדבר מפתיע לאור העמדות של חברי המחנה הדתי ההולך ומתחרד"ל לגבי נשים ודחיפתם להפרדה מגדרית במרחב הציבורי. בראש רשימה גברית למהדרין עומדת כעת אישה, אשר רבים בימין רואים בה יורשת פוטנציאלית לבנימין נתניהו.

ראש הממשלה בנימין נתניהו.

אין ספק שמצד אחד זו בשורה משמחת למחנה הימין בישראל. האיחוד בין הימין החדש אשר היו כפסע מכניסה לכנסת ישראל בבחירות לכנסת ה-21, לבין איחוד מפלגות הימין, אשר הפלגנות והמחנאות איימו לקרוע לגזרים את הרשימה שנתפרה רק בקושי רב. אולם מצד שני מדובר בבשורה רעה ליושבי הבית בבלפור, אשר רבות כבר נכתב ונאמר על ניסיונם לדחוק את שקד ובנט אל מחוץ לכנסת. מי שלא רצה אותה ברשימת הליכוד, יצטרך לנהל איתה משא ומתן קואליציוני ביום שלאחר הבחירות, בהנחה שמפלגת הליכוד תהיה המפלגה הגדולה ביותר ונתניהו יקבל את המנדט מנשיא המדינה להרכיב את הקואליציה.

מצבו הכללי של מחנה הימין טוב ממצבו של מחנה השמאל-מרכז. מלבד זהות של פייגלין, שאני מהמר שתקבל הרבה פחות קולות בבחירות הקרובות, והאיחוד המסתמן של עוצמה יהודית הכהניסטית עם רשימת נעם החרדלית, הימין מרוכז סביב שלוש מפלגות – הליכוד בראשות בנימין נתניהו, "הימין המאוחד" בראשות איילת שקד וישראל ביתנו בראשות אביגדור ליברמן, אשר למרות הצהרותיו הלוחמניות, לא נראה שייתן יד להפלת ממשלת ימין (גם קריאותיו כעת הן לא לממשלת שמאל אלא לממשלה רחבה נטולת חרדים).

אם אכן כחול לבן תבחר בדרך הקלה של קמפיין המפלגה הגדולה, היא עשויה למצוא את עצמה ביום שאחרי הבחירות כמפלגה הגדולה, אולם כמפלגה עם הכי פחות כח, שכן ברירת המחדל שלהם תהיה ממשלה רחבה עם הליכוד, ובמשא ומתן המפלגות שמקבלות הכי הרבה הן אלה שאליהן פונה המפלגה שניצחה. כך זה תמיד במערכת הישראלית הבנויה על קואליציות.

עד לפרסום הטור דברים רבים יכולים להשתנות, כך שאסור להתפלא אם במועד פרסום הטור התברר כי עוצמה יהודית מצאה את עצמה בסוף בתוך "איחוד הימין" או שעמיר פרץ ירד מהעץ עליו טיפס וחבר למחנה הדמוקרטי.

נמשיך לעקוב ולעדכן.