המחיר של מלחמות המלט: המפסידים והמרוויחים

>> לסיפורים הכי מעניינים והכי חמים בכלכלה - הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו 

תחרות למונופול נשר? שפיר הנדסה הקימה מפעל מלט

בעקבות ההחלטה על היטל מינימלי על המלט - מנכ"ל מלט הר טוב התפטר

שר הכלכלה החליט: היטל של 0.25% על יבואני מלט

הטלטלות הללו הביאו את נשר, עד לפני מספר שנים מכונת מזומנים, לעבור להפסדים. בשבוע שעבר נחשף ב"כלכליסט" שהחברה עומדת לצאת בתוכנית פיטורים של 40־50 עובדים (כ-10% מהעובדים), במקביל להקפאת שכר וקיצוצים נוספים. אלו מתווספים לפיטורים בשנה האחרונה, כך שבסך הכל מספר העובדים בחברה צפוי לרדת ב-15%. האירוע הזה שוב מקפיץ את הוויכוח בשאלה האם לתת לכוחות השוק לקבוע את המחיר או להתערב במטרה לתמוך בתעשייה המקומית.

מפעל נשר ברמלה (צילום: EPA)

1. מלט הוא חומר גלם מרכזי בענף הבנייה והתשתיות. במדינות מתפתחות הביקוש מגיע ליותר מטונה לנפש בשנה, במדינות מפותחות בהן היקפי הבנייה והפיתוח נמוכים הוא מוערך בכחצי טונה. בישראל וברשות הפלסטינית הביקוש מוערך בכעשרה מיליון טונות לשנה. היקף הסחר העולמי במלט מצומצם. ההובלה והפריקה מורכבות כך שהעלויות גבוהות ולעיתים היבוא לא משתלם. בהתאם, עיקר המסחר הוא בין מדינות סמוכות. גם הייצור מורכב ויקר.

2. בישראל יש שני יצרני מלט מרכזיים: נשר ומפעל הר טוב, שעד לפני מספר שנים השתייך לנשר. בשיאה נשר הגיעה לנתח שוק של כ-90%. הרגולטורים הוטרדו מכך והחלו דיונים לגבי דרכים לפתוח את השוק לתחרות. בשנת 2014 הוקפאו ההמלצות, ובתמורה נשר מכרה את מפעל הר טוב למשפחת וייל.

השינוי הדרמטי נעשה דווקא ע"י כוחות השוק, כשחברת סימנט, חברה אחות של מספנות ישראל, החליטה להשקיע ביבוא המלט. היא ניצלה את היתרונות של מספנות ישראל והקימה תשתית לפריקת מלט בנמל. היא הסירה חסמי לוגיסטיקה ביבוא - והגדילה את פעילותה. בעקבותיה התחזקו יבואני מלט נוספים.

3. המפסידים מהתהליך הם כמובן היצרנים המקומיים שנאלצו ליישר קו ולהוריד מחירים, מה שהביא אותם להפסדים, והתחיל קרב יצרי בינם לבין היבואנים. כדי להבין את גודל הדרמה: נשר שלטה ביותר מ-80% מהשוק וכיום נתח השוק שלה מוערך בכ-55%.

היצרנים טוענים שהיבוא הוא במחירי היצף, כלומר המלט נמכר בישראל במחיר נמוך יותר מהמחיר שהיצרנים גובים במדינות האם, מה שהופך את התחרות של היצרניות המקומיות לבלתי הוגנת. משרד הכלכלה פתח בבדיקה שבסופה המליץ הממונה על היטלי סחר, דני טל, על היטל בשיעור של 7%־22% על היבוא מיוון ומטורקיה, אך רשות התחרות לא תמכה בכך. ברשות לא פוסלים סיוע ליצרניות המקומיות, אך יעיל יותר לתת סובסידיות למפעל בהתבסס על אבני דרך של השקעות שייעשו בו לשיפור תהליכי הייצור.

אחרי ויכוח חריף בנושא שהגיע גם לכנסת, החליט שר הכלכלה אלי כהן על הטלת מכס סמלי של 0.25%, שהשפעתו על המחיר זניחה.

4. המרוויחים הם היבואנים שהצליחו לפרוץ שוק סגור ולהפוך לשחקנים משמעותיים, שלפי הערכות חולשים היום על כ-40% מהשוק. השאלה המעניינת יותר היא האם הצרכן הרוויח. ברשות התחרות מעריכים שהחיסכון למשק הגיע נכון לשנת 2018 ל-280 מיליון שקל, והשנה יגיע ל-70 מיליון שקל נוספים. יחד עם זאת, קשה לומר שהחיסכון התגלגל למחירי הדירות. גורמים המכירים היטב את שוק הנדל"ן מציינים שמחיר הדירה מתבסס על עלויות בנייה, מחיר הקרקע והרווח ליזם. גם אם עלויות הבנייה הוזלו, הרווח העודף מתגלגל לבעלי הקרקע. בסביבת היבואנים מציינים שיש מרוויחים נוספים, בהם יצרני הבטון. בנוסף, אם בעבר רק מפעלים גדולים נהנו מהנחות - כיום גם הקטנים נהנים מתנאים טובים.

לעומתם, מנכ"ל נשר משה קפלינסקי חושב שירידת המחירים בעיקר הסבה נזק לתעשייה המקומית ולכלכלה. "ה'חיסכון' שמדברים עליו הוא סיסמה ריקה. לאן הלך הכסף הזה? מחירי הדירות ירדו? לא רק שהחיסכון לא מתגלגל לצרכן, משמעותו גסיסה של תעשייה ישראלית אסטרטגית. אנחנו מכירים בערכה של תחרות הוגנת ומעודדת צמיחה, אבל היצף במסווה של תחרות מעודד דעיכה, ואובדן התעשייה אינו הפיך".

5. לכאורה נראה שענף המלט הגיע לשיווי משקל מסוים. שיעור המכס (הסמלי) נקבע, היצרניות המקומיות מתאימות עצמן למציאות החדשה, ונשר למשל יוצאת בתוכנית קיצוצים כדי להילחם בהפסדים. אולם גורמים המכירים את הדינמיקה של אירועים מסוג זה מעריכים שהשקט זמני, ושלאחר שתקום ממשלה שאלת ההיצף והמכס תעלה שוב לדיון - כך שהמילה האחרונה עדיין לא נאמרה.