שתף קטע נבחר
אתם שיתפתם
    זירת הקניות
    הרפורמה לעידוד השחיתות
    הצעדים הראשונים של מתניהו אנגלמן כמבקר המדינה הם חיסול החטיבה לשחיתות, ביטול תפקיד היועץ לשחיתות וביטול הביקורת בזמן אמת. אפשר לחגוג

     

    מתניהו אנגלמן  (צילום: עמית שאבי)
    מבקר המדינה מתניהו אנגלמן (צילום: עמית שאבי)

    לפני שנגיע לעניין שלשמו התכנסנו, נקדיש מילים אחדות דווקא לפסקת ההגבלה. על רקע האקטיביזם המוגזם, מקום ראשון בעולם – יש טעם בפסקת הגבלה שתסדיר את הפרדת הרשויות ואת חלוקת הסמכויות. משום שהאקטיביזם הדורסני פוגע בדמוקרטיה. אבל עכשיו, בעצם הימים הללו, גם תומך נלהב כמוני מתנגד לפסקת ההגבלה. משום שהמטרה לפי היוזמה של החודשים האחרונים איננה הסדרה, אלא אמצעי שיאפשר לבנימין נתניהו להתחמק מהעמדה לדין על ידי תרגילים חקיקתיים. וכך, במקום חיזוק הדמוקרטיה נקבל פגיעה בה.

     

     

    סיפור דומה לחלוטין מתחולל לנגד עינינו בענייני ביקורת ומבקר המדינה. גם שם, כך נדמה, מוסד הביקורת נכנס פה ושם לעניינים לא לו. בביקורת על מבצע "צוק איתן" היה עיסוק מוגזם בשיקול הדעת של מקבלי ההחלטות ובהצגת חלופות מדיניות למבצע הצבאי. זה לא חשוב אם הביקורת מוצדקת או לא. הבעיה היא שמדובר בביקורת שגולשת לחלוטין לתחום שיקול הדעת המדיני.

     

    זה לא תפקידו של מוסד הביקורת לומר לקבינט המדיני לעסוק בחלופות מדיניות. עובדתית, נתניהו עשה מאמצים עילאיים כדי להימנע ממבצע צבאי. הביקורת גם נכנסה לתחום לא לה וגם יצרה רושם הפוך ממה שקרה למעשה. כך שבדיוק כמו שצריך לרסן את האקטיביזם השיפוטי, צריך לרסן את האקטיביזם הביקורתי.

     

    עד שמגיע מבקר המדינה החדש, מתניהו אנגלמן, ומתברר שהוא הופך את הקערה. הוא רוצה ריסון, אבל לא בענייני שיקול דעת או מדיניות, אלא דווקא בתחום השחיתות, שבה מצוי עיקר תפקידה של הביקורת.

     

    שחיתות היא לא רק עניין פלילי. לא כל התנהלות בעייתית של שרים או עובדי מדינה מחייבת חקירה משטרתית. הרי גם התנהלות שאינה פלילית יכולה להיות מושחתת. שם אנחנו זקוקים לביקורת. אבל הנה, הצעדים הראשונים של אנגלמן הם חיסול החטיבה לשחיתות, ביטול תפקיד היועץ לשחיתות, וביטול הביקורת בזמן אמת. זה לא שחלילה כל המבוקרים – נבחרי ציבור או עובדי מדינה – הם מושחתים. רחוק מכך. אבל המושחתים שביניהם יכולים לחגוג. אם עד היום הייתה החטיבה לשחיתות אימת המבוקרים – אז הם יכולים להיות רגועים.

     

    מה שמעניין הוא שהמבקר הצליח להפוך את התוכנית שלו, שעיקרה פגיעה במאבק בשחיתות, ל"החזרת עטרה ליושנה", עם כותרת ראשית, "מהפכת המבקר", ב"ישראל היום". על פניו, אין זה מפתיע שאנגלמן בחר דווקא בחינמון כדי לקדם את האג’נדה הזו – מדובר הרי בשופרו של נתניהו, ומשכך המלחמה בשחיתות אינה בדיוק נר לרגליו. אולם מרתיחה במיוחד מכבסת המילים להכשרת שרץ חיסול הביקורת.

     

    אחת מגולות הכותרת של ה"מהפכה" היא חיסול הביקורת בזמן אמת, כדי לאפשר למבוקרים את העבודה השוטפת. סליחה?! נניח שמתקיים מכרז. ונניח שלחטיבה לשחיתות במשרד המבקר מגיע מידע שלפיו מדובר במכרז תפור. או, נניח, יש כוונה לבצע העברה תקציבית, בניגוד לכללים, לעמותה מסוימת, שאינה זכאית לתקצוב. זה קרה וזה קורה. מה מציע המבקר החדש? מדיניות של בת יענה? "המהלך עדיין לא הושלם, כך שהוא לא בתחום הביקורת" – האם זו התגובה הראויה של משרד המבקר? הוא רציני?

     

    שחיתות צריך לעצור כשהיא על אש קטנה, משום שמי ששותק בזמן אמת יקבל שריפה גדולה. אבל בעצם, לפי ה"רפורמה" החדשה, השאלה כלל לא תצוץ. הרי לא תהיה חטיבה לשחיתות וגם לא יועץ לענייני שחיתות. המבקר הקודם, יוסף שפירא, הבהיר שלו הייתה מתבטלת הביקורת בזמן אמת, הוא היה מתפטר בזמן אמת. זה בדיוק חלומם של המושחתים. הם לא רוצים שיפריעו להם בזמן אמת. ובא המבקר החדש, ובעטיפה של "רפורמה" מוכר לנו תעודת הכשר לשחיתות.

     

    הציבור הישראלי הפסיק להתרגש משחיתות. זה לא אומר שהציבור צודק. יש עניינים שבהם המשמעות של סדרי שלטון, מנהל וטוהר המידות הם לא עניין להלכי רוח ציבוריים, ובוודאי לא להצבעות עממיות. זה בדיוק המקום שבו אנחנו זקוקים גם למוסד מבקר המדינה. וכאשר המבקר החדש, אנגלמן, מחליט על סירוס עצמי, הוא עלול לאפשר ריקבון של המוסדות המבוקרים.

     

    פה ושם, בעבר, היה חשש שמבקרים שנבחרו על ידי הכנסת יהיו עושי דברם של אלה שבחרו בהם. זה לא קרה. הם גילו עצמאות ואי-תלות. הצעדים הראשונים של המבקר החדש מעלים חשש שהפעם הסיפור שונה. הלוואי שנתבדה.

     

    מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים