למה אנחנו משווים עצמנו לאחרים כל הזמן?
בבית הספר, בצבא ובעבודה - ההשוואה לאחרים מלווה אותנו בכל זמן ומקום, ובעידן האינסטגרם היא רק מחריפה ואפילו מאמללת אותנו. ממה היא נובעת וכיצד ניתן לחיות איתה בשלום? קיצור תולדותיה
הדשא של השכן תמיד היה ירוק יותר, אבל נדמה שבעידן הרשתות החברתיות הוא כבר ירוק מנצנץ. שיטוט במרחבי האינסטגרם של חברינו יכול בקלות להוריד לנו את מצב הרוח ולהכניס אותנו לרגשי נחיתות, קנאה, אפילו לדיכאון, בשל המחשבה שאצל כל השאר המצב טוב יותר. אבל אל תטעו - ההשוואה הזאת לאחרים ורגשות המרמור שמתלווים אליה, התחילו הרבה לפני העידן הדיגיטלי.
על מנת שנבין את ההיסטוריה של ההשוואה אנו צריכים להבין מי אנחנו בכלל כיצורים אנושיים. "בני אדם הם חלק ממשפחת היונקים, וככאלה אנחנו מתוכנתים להתקשרות שמעניקה לנו תחושת שייכות. אנו תלויים זה בזה וזה הכרחי בשביל לצמוח", פותחת את דבריה ד"ר קרן בן-יצחק, מומחית למדעי המוח ופסיכולוגיה ניסויית-מחקרית. "כיצורים חברתיים איננו יכולים לצמוח באופן תקני ללא תחושת שייכות וללא יכולת לרקום יחסים בין אישיים", היא אומרת.
"בני אדם עורכים השוואה חברתית על מנת להרגיש טוב עם עצמם, וכדי לבדוק איפה הם עומדים ביחס לאחרים. למעשה, מדובר בצורך אנושי וראשוני של האדם, שמטרתו לעזור לו ללמוד על עצמו, לדרג את יכולותיו, את אמונותיו ואת הידע שלו על ידי השוואה לאחרים", מוסיפה מיכל רכס, פסיכולוגית קלינית מומחית ומטפלת ב-CBT. "מדובר בתהליכים המלמדים אותנו על התנהלות חברתית, על העולם ועל עצמנו".
אם כך אנו יכולים להבין שהשוואה היא הרגל מולד הן מההיבט הביולוגי שלנו והן מההיבט הפסיכולוגי. "היכולת שלנו לחוות את הקיום שלנו תלויה, בין השאר, ביכולת שלנו להגדיר את עצמנו", אומרת בן יצחק. "אנחנו תמיד מגדירים את עצמנו ביחס לאחר כי אנחנו גדלים עם האחר. בתוך המוח שלנו אנו מחברים את כל הרגעים הללו של הקיום היום-יומי, ומייצרים זיכרונות של מי אנחנו ומי הוא האחר, זה שאנו חושבים ומשווים עצמנו אליו".
ועדיין לא פעם נדמה שאנחנו נמצאים בהשוואה בלתי פוסקת על גבול המטרידה בכל מסגרת חברתית שאליה נלך - בין אם בבית הספר כשאנחנו משווים ללא הרף את הציונים שלנו עם התלמידים האחרים, בצבא, באוניברסיטה ובחיינו הבוגרים. לעיתים זה מרגיש שאי אפשר להתחמק מההשוואות המתישות האלה, שמלוות אותנו לאורך כל חיינו. "השוואה חברתית מתרחשת בעיקר כאשר לא קיים קנה מידה אובייקטיבי או ברור חברתית", אומרת רכס. לדבריה, חשוב להדגיש שרוב האנשים בוחרים להשוות את עצמם דווקא לאנשים שנמצאים בסקאלה שלהם, שהם מרגישים שאין ביניהם יותר מדי שוני, כי הם נמצאים באותו מעגל חברתי. "זה כמו חברות שכולן רווקות, וכל אחת משווה את עצמה אל מול מערכות היחסים של האחרת - עם מי היא יוצאת, איך מתקדם הקשר החדש שלה וכדומה", היא אומרת.
איזה צורך ממלאת ההשוואה אצלנו?
"אנו חיים בעולם שנדמה לנו לעיתים כחסר סדר וחסר היגיון, מקום שאנו לא יודעים תמיד איך להתנהג בו ומהו הערך העצמי שלנו אל מול הבריות. מכאן שאנו קובעים את הערך שלנו ואת התחושות שלנו על סמך תגובות והשוואה מהסביבה. זאת הסיבה שהשוואה חברתית היא בעלת ערך מהותי עבורנו בעולם שהוא חברתי ובעל כללים שאנו מרגישים צורך ללמוד אותם, על מנת להיות חלק מהחברה וכדי לפתח ערך עצמי", טוענת רכס.
"אנחנו מתמכרים לרגעי גמול חיוביים שיש במוח, והשוואה ממלאת את הצורך הנפשי הזה", מסבירה ד"ר בן-יצחק, שמדגישה את הסיבה לגמול החיובי שנוצר לנו מההשוואות הבלתי פוסקות הללו - הן ממכרות. "רגעי הגמול מתהווים כמובן ברגעים שבהם אנחנו משווים את עצמנו לאחרים ומגלים שמצבנו טוב יותר. חיזוקים חיוביים או תחושה שאנו טובים מהאחר, בטח כשאנחנו משווים את עצמנו למישהו שאנו רואים בו כאידיאל בתחום מסוים, הם ממש הזרקה בבת אחת של דופמין למוח", היא אומרת.
אבל בהתמכרות כמו בהתמכרות, הגמול החיובי הופך מהר מאוד לקנס כבד שמאלץ אותנו לשלם ביוקר על שנכנסנו להרפתקה הזאת מלכתחילה, ומאז העידן הדיגיטלי נדמה שאנו מצויים בהשוואות קיצוניות מהרגיל, ולא משנה כמה ננסה להימנע מזה. מספיק שתצוץ בפיד תמונה של זוג שנראה מאוהב עד מעל הראש, בזמן שאת רווקה אבודה בת 34 שאפשר לשמוע עד יפן את הלב שלה נשבר.
"אנשים שוכחים שהרשת החברתית לא מראה את סך חייו של האדם", מרגיעה אותי בן-יצחק. "אדם מנציח את הרגעים שהוא רוצה לתעד ולהראות לכולם, ויש בזה משהו מאוד טריקי ומתעתע, אפילו אשלייתי. זה לא אומר שכל הפוסטים שקריים", היא מבהירה. "יכול להיות מאוד שרוב האנשים מעלים רגעים אמיתיים והם באמת מראים שכיף להם באותו רגע, אבל חשוב שנזכור שזה לא כל סיפור חייהם. החיים לעולם לא מורכבים מרגע אחד או רק מרגעים טובים, אין מצב כזה. החיים הם לא שחור לבן, וכפי שרובנו יודעים, ברשתות החברתיות אנו בוחרים אלו רגעים להראות, ואנחנו, כצופים מהצד, 'תקועים' על מה שאנחנו רואים".
ומה בחורה רווקה שמשווה את עצמה לנשים בזוגיות הנמצאות סביבה, ולא רק ברשת, יכולה לחשוב לעצמה?
"גם כשבחורה אחרת בזוגיות ואנחנו עורכות בינינו לבינה השוואה - זה מעיד כנראה שאנחנו לא באמת מכירים את אותה בחורה. אף אחד לא גר בגלויה, וגם סלבס שלכאורה נדמה שהחיים שלהם מושלמים חווים קשיים, מתגובות שליליות בציבור ועוד לקשיים הרגילים שכל שאר בני האדם חווים. העניין הוא שבמוח שלנו מתרחש עיוות קוגנטיבי בגלל הרגע המושלם הזה שמונצח ברשת החברתית, ולנו, כצופים, זה נדמה כאילו שהרגע הזה מתרחש כל הזמן ומייצג את החיים של האדם שבפיד שלנו.
"יש אנשים שיש להם נטייה תחרותית והיא הופכת את החיים שלהם לסוג של מלחמה", מדגישה בן-יצחק. "מדובר באנשים שהדימוי העצמי שלהם לא פתור: הם חייבים להגדיר את עצמם ביחס לאחר, הם חווים את הקיום שלהם כמוצדק אם הם טובים יותר, ובמקרים קיצוניים זה עלול להגיע למקומות מאוד קשים".
"על פי הפסיכולוגיה הקוגניטיבית-התנהגותית, האופן שבו אנחנו חושבים ומרגישים משפיע על עולם הרגש שלנו, כך שההתנהגות שלנו, אופן החשיבה והאלמנטים עליהם אנו מתמקדים בסיטואציה מסוימת, משפיעים על התפיסה העצמית שלנו", מוסיפה רכס. "מודעות לאופנים האלו וערעור עליהם יכולים להוות התחלה של נקודת מפנה באופן שבו אנו תופסים ומעריכים את עצמנו, גם בהשוואה אל מול האחרים. הרי לכולנו סוגים שונים של מחשבות. אך מחשבות אוטומטיות, שליליות ועיוותי חשיבה אחרים הם הטיות בחשיבה, שגורמות לנו לפרש את המציאות בצורה שגויה, ויוצרות אצלנו תחושות והתנהגויות שליליות. ההשוואה החברתית במדיה החברתית מעוררת לא אחת הטיות כאלו, כמו חשיבה מסננת".
למה הכוונה?
"חשיבה מסננת היא הנטייה שלנו להתמקד בפרטים השליליים ופחות בחיוביים כשמדובר בנו. גם אם אנחנו רואים נקודות חיוביות בחיים שלנו, הן בדרך כלל חומקות מהרדאר שלנו. כך קיימת הנטייה להעצים נתונים חיוביים אצל האחר ולהפחית אותם בחיים שלנו. באופן הזה אנו מדגישים את ה'ראיות' שאנחנו לא טובים מספיק או לא מוכשרים מספיק לעומת השאר. לדוגמה, אם אתמול יצאתי עם חברות ונהניתי מאוד, חשיבה מסננת תייצר מחשבות כמו, 'טוב, זה קורה רק אחת לחודש', או 'לא נהניתי מספיק כי חזרנו נורא מוקדם הביתה', או 'אני חסרת יכולות חברתיות , זה לא היה כמו אצל מישהי שאני עוקבת אחריה באינסטגרם כי היא באמת מבלה כמו שצריך בחיים'".
"מי שיש לו דימוי עצמי טוב ויציב ישרוד בהחלט גם מצב שבו הוא משווה את עצמו לאחר, כי הוא יבין שאולי הפעם הוא היה פחות טוב מאחרים, אבל עדיין הוא למד משהו על העולם ועל כן הרוויח", מוסיפה בן יצחק.
מה יעזור לנו להפסיק להשוות את עצמנו לאחרים? רכס מציעה שקודם כל נסלח לעצמנו: "כשיש לנו חמלה עצמית, אנחנו יכולים לעשות את ההפרדה בין החלטה לא טובה לבין להיות בן אדם לא טוב. חמלה עצמית זו ההבנה שהערך שלי לא תלוי בעולם החיצוני. בנוסף, יש דרכים להתמודד עם הצלחות של אחרים בסביבתנו, במיוחד כאשר אותו אדם קרוב אלינו", היא מוסיפה. "התיאוריה אומרת שמצב כזה עלול לעורר שני מצבים אפשריים - השתקפות או השוואה, כשהשתקפות היא המודל שמומלץ לבחור בו. בהשתקפות אנו מחזקים את הערך העצמי שלנו, אנו חשים גאווה. אנו מעלים את הערך העצמי שלנו דרך חיבור שלנו להצלחותיו של האחר, בעיקר בתחומים שאינם פוגעים בהגדרה העצמית שלנו".
בן-יצחק מציינת שוב כי החיים מורכבים מהמון רגעים. "לא משנה על איזה פוסט אנו מסתכלים, הפוסט הזה הוא תיעוד של רגע ספציפי ולאו דווקא של מה שבאמת קורה. צריך לזכור שבסופו של דבר, אנחנו רוצים לחשוב על עצמנו כיצורים רציונליים שחושבים נכון או בהתאם למציאות. אם ברמה התרבותית-חברתית בני אדם ישאפו לחיות את החיים כפי שהם, ויבינו שהם מורכבים מכל מיני רגעים, אם נקדש את המציאות הזו ולא נברח ונושפע מפנטזיות, אז הכול ייראה אחרת - נהיה יותר שלמים עם החיים שלנו, לא נאמין ונשלה את עצמנו בנוגע למה שנראה אצל אחרים, וכפועל יוצא, נהיה מאושרים הרבה יותר", היא מסכמת, ומזכירה לי את הציטוט המפורסם של אוסקר ויילד: "היה אתה עצמך. כל השאר כבר תפוסים".
