שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    ליאונרדו דיקפריו: "צעקתי על עצמי מול המראה הרבה פעמים"
    הוא אחד השחקנים המבוקשים בתעשייה, אבל גם דיקפריו יודע דבר או שניים על חוסר ביטחון. בריאיון ל-ynet לרגל "היו זמנים בהוליווד", מתפקידיו הגדולים בקריירה, הוא מדבר על הלחצים והקשיים של המקצוע, על החברות הטרייה עם בראד פיט ועל הגאונות של קוונטין טרנטינו

    בחודש מאי האחרון ליאונרדו דיקפריו הגיע לפסטיבל קאן עם סרטו החדש של קוונטין טרנטינו "היו זמנים בהוליווד". הוא היה מלווה ביפהפיה הנוכחית שלו קמילה מורונה, ולא נראה שפרשת המסים של האקסית המיתולוגית בר רפאלי, ששמו שורבב אליה, הטרידה ולו במעט את מנוחתו. היו לו דאגות אחרות - הוא היה מועמד רציני לפרס השחקן המצטיין, רק שלא היה לו שום סיכוי מול אנטוניו בנדרס, שעשה את תפקיד חייו ב"כאב ותהילה" של פדרו אלמודובר וגרף את הפרס הנחשק. אבל גם אם הוא לא זכה בפרס הנחשב, ההופעה שלו ב"היו זמנים בהוליווד", החדש של קוונטין טרנטינו, היא מהיותר טובות שלו.

     

    ב"היו זמנים בהוליווד", שעלה השבוע לאקרנים ומתרחש בבירת הסרטים בשנת 1969, דיקפריו מגלם את ריק דולטון, כוכב סדרת טלוויזיה בז'אנר המערבון בשלהי שנות ה-50. עשר שנים אחרי, דולטון מתקשה לקבל תפקידים בסרטים, ובעיקר מתארח בתור הנבל בסדרות מערבונים. הוא נוהג ללגום אלכוהול כדי להתנחם ולהתמודד עם הקריירה הדועכת וחשבון הבנק המצטמק ומרבה לבלות עם חברו הטוב – קליף בות' (אותו מגלם בראד פיט), הכפיל הוותיק והנאמן שלו, שגם משמש הנהג ואיש הסידורים שלו. כדאי לציין גם שריק הוא השכן של הבמאי רומן פולנסקי ורעייתו השחקנית שרון טייט. "לפי דעתי ריק דולטון הא שחקן מצוין", הכריז דיקפריו, כשנפגשנו במהלך פסטיבל קאן. "במובן מסוים הסרט הזה הוא מכתב אהבה לתעשייה שיש לנו מזל לעבוד בה ולאנשים שקוונטין מעריך, בעיקר לשני אנשים ששנות ה-60 פספסו אותם: ראלף מיקר ואדי בארנס, שחקנים שאת עבודתם האמנותית קוונטין מעריך, ושלדעתו תרמו לקטלוג ההישגים של הטלוויזיה והקולנוע, והם נשכחו. זה מכתב האהבה שלנו למי שנמצא בשולי התעשייה שלנו וזה מה שהיה הכי מרגש בעיניי בסיפור".

     

    לאונרדו דיקפריו (צילום: AP)
    "הסרט הוא מכתב אהבה לאנשים שבשולי התעשייה". ליאונרדו דיקפריו(צילום: AP)

    דיקפריו מעיד שעבור טרנטינו, זהו יותר מעוד סרט. "אני מרגיש שעבור קוונטין זהו סרט שותת דם. במובנים רבים זה סיפור החזרה הביתה, ואני אוהב את הדרך שבה הוא ניגש לשתי הדמויות שלנו - החבר'ה שהם זיכרון מהעבר, בפרט הדמות שלי. בשנות ה-60 התחיל עידן הבמאים וריק הוא חלק מהעידן הקודם שמנסה למצוא את דרכו חזרה. הוא שייך לאנשים שמחזיקים אותם באוויר. הם לא יודעים מה צופן להם העתיד, והאם הם הולכים לשרוד את השינוי בתרבות ובתעשייה. אהבתי את הגישה של קוונטין למה שמבחינתו הוא הרנסנס הגדול של הקולנוע. הוא לא רק מעריץ קולנוע גדול אלא גם היסטוריון מופלא של התעשייה. הוא לקח פרספקטיבה של שני בחורים מציצנים, הנמצאים מחוץ לתעשייה ומביטים פנימה. זו גישה ייחודית לתקופה המדוברת, אותה הוא מחשיב לאחת התקופות הקריטיות בהיסטוריה של הקולנוע, אם לא הכי קריטית, כזו שבהחלט הוציאה כמה מהסרטים הגדולים ביותר".

     

    עוד על הסרט החדש של טרנטינו:

    ביקורת סרט: "היו זמנים בהוליווד"

    בראד פיט: "היה לי צו הרחקה מדיקפריו ובדיוק פג תוקפו"

    מה יהיה הסרט האחרון של טרנטינו?

    חידון: עד כמה אתם מכירים את הסרטים של טרנטינו?

     

    התנהלות הקריירה של דיקפריו, שיחגוג 45 בנובמבר הקרוב, ומעמדו הנישא בצמרת הוליווד (כולל מגה להיט כמו "טיטניק" ואוסקר על "האיש שנולד מחדש"), אמנם שונים לחלוטין מזה של ריק, אבל כוכב העל מצא עצמו מזדהה עם הסרט, גם בגלל שהוא גדל בהוליווד. כזכור, דיקפריו נולד בלוס אנג'לס וכבר בגיל חמש הופיע לראשונה בסדרת טלוויזיה. בגיל 16 כיכב בסדרות "הורות" ו"סנטה ברברה" ושנה מאוחר יותר הצטרף לקאסט של "להתבגר ולהתגבר". "גדלתי בלוס אנג'לס והיא בהחלט מקום נפלא לגור בו, אבל היא גם מבודדת במובנים רבים. יש בה חלקים שלגמרי מנותקים מהמציאות. למרבה האירוניה, אני מרגיש מחובר לגמרי לדמות של ריק. הרגשתי שאני מכיר אותו. כשקראתי את התסריט מיד התחברתי לדמות - ריק הוא הקאובוי העתיק הזה, שפעם ראו בטלוויזיה ואז הוא הפך לענתיקה. העולם מסביבו משתנה וגם הוא והחבר הטוב שלו, נותרים מאחור וכבר לא משתלבים בעולם הזה. מעבר לזה שהוא שחקן שחווה את קיצם של חיי המדף שלו, ברור שהוא גם בן אדם".

     

    היו זמנים בהוליווד ()
    "אני חושב שריק דולטון שחקן מצוין". מתוך "היו זמנים בהוליווד"

    "כשאני מתבונן בחיי אני מיד חש הזדהות עם הדמות הזאת כי גם אני גדלתי בתעשייה", הוא מוסיף, "מבחינתי בסופו של דבר העניין הוא בהוקרה העצומה שאני חש על המקום שבו אני נמצא. התחברתי מיד, לא יודע למה, לכך שריק, מתקשה עם הפאתוס של עצמו, עם היכולת שלו לצבור ביטחון, עם להתאזר בסבלנות עד שהוא משיג את הג'וב הבא. יש לי המון חברים בתעשייה ואני יודע כמה מזל יש לי אז אני בעיקר רוצה להביע תודה. תודה ענקית".

     

    אחת הסוגיות הבוערות היום היא הזדקנות בתעשייה. הסוגיה הזאת מדאיגה גם אותך?

    "אני מודע לכך שזו תמיד הולכת להיות רכבת הרים. לאורכה של הקריירה יש גאות ושפל, לטוב ולרע. אני תמיד מסתכל על עבודתי כעל משחק לטווח ארוך".

     

    מה אתה עושה כדי להאריך את חיי המדף שלך?

    "משתמש בקרם לחות טוב", אומר דיקפריו, ומשגר חיוך.

     

    בסך הכל הצלחת לא רע. עבדת עם בכירי הבמאים, כולל סטיבן ספילברג, מרטין סקורסזה, אלחנדרו גונסלס איניאריטו, כריסטופר נולאן ועכשיו אתה עושה את הסרט השני שלך עם טרנטינו. 

    "ניסיתי לקבל את הבחירות הכי טובות שיכולתי. ניסיתי לאתגר את עצמי. תראה, סרטים הם צורת האמנות המודרנית הגדולה ביותר. יש לי את הכבוד והזכות להיות חלק מזה. אני יודע כמה קשה לקבל את ההזדמנות שקיבלתי. ועבדתי קשה לעשות סרטים שמאתגרים אותם ומהווים יצירות אמנות נפלאות. זה הכי טוב שאוכל לעשות".

     

    דיקפריו, מרגו רובי ובראד פיט בבכורה של "היו זמנים בהוליווד"(צילום: AP)

    "היו זמנים בהוליווד" מתעסק באכזבה מציפיות. גם אתה עדיין מתמודד עם אכזבות?

    "כשאתה שחקן אתה מגלם דמויות שונות. זה לא בהכרח משקף את החיים שלך. זה חלק ממה שאנחנו עושים כאמנים. יש לי הרבה חברים שחקנים איתם גדלתי מגיל 12. אני מכיר את הקשיים, ולא רק את הקשיים אלא גם את גלי חוסר הביטחון האדירים שאתה יכול לחוות כשהכל מתפרק. מיד התחברתי והבנתי, ברמה העמוקה ביותר, מה הדמויות האלה עוברות".

     

    אחת הסצנות החזקות והמרגשות בסרט היא בה ריק משתכר בקרוון שלו, אחרי שהתקשה לזכור את הטקסט, והוא משתולל ומדבר למראה. גם לך יצא לדבר ככה אל מראה?

    "זה קרה מלא פעמים. בכלל יש בסרט הרבה בכי ורחמים עצמיים. ריק מבלה כל כך הרבה זמן בלרחם על עצמו שהוא הופך לאויב של עצמו. לכולנו יש קול בראש שמפקפק בנו, ושתמיד נמצא שם - ועלינו להיאבק בו. ריק עושה את זה באמצעות אלכוהול. אני מרגיש שדמותו של ריק מתמודדת עם הסופיות שלו כאדם. עם ההבנה שייתכן והתעשייה עקפה אותו בסיבוב. במובנים רבים זה סיפור מאוד אנושי. לא הרגשתי שהוא זר למישהו מאתנו".

    היו זמנים בהוליווד ()
    "היה קל ונוח לעבוד עם בראד". מתוך "היו זמנים בהוליווד"
     

    זאת הפעם הראשונה שאתה עובד עם בראד פיט, איך זה היה לעבוד יחד לראשונה? יצא שהפסדתם תפקיד אחד לשני? עד כמה אתם מכירים אחד את השני עכשיו?

    "וואו, המון שאלות. אני חושב שהן כולן קשורות לאותו דבר. היה קל ונוח לעבוד עם בראד. אנחנו מאותו הדור והתחלנו די באותה תקופה. שנינו יודעים ומעריכים שקיבלנו את ההזדמנות האחת הזו ומנסים לעשות את המיטב ולעבוד עם האנשים הכי טובים שיש. בראד הוא לא רק טאלנט מדהים אלא גם איש מקצוע, ולכן נכנסו לתפקידים די מהר. ידענו אינסטינקטיבית מי היו הדמויות שלנו ומה מערכת היחסים ביניהם.

     

    "קוונטין נתן לנו סיפור רקע מדהים לדמויות - הוא ממש הגיע אלינו עם מן תנ"ך כזה. על העבודה שלהם ביחד, על החברות, על מה הם עברו בתעשייה, על איך הם נמצאים בשוליים של עידן חדש בהוליווד ואיך הם זרים לו. בראד הוא לא רק שחקן מצוין אלא גם איש מקצוע, אז כשקוונטין שם אותך במצבים שבהם צריך לאלתר, לשנינו הייתה שליטה מלאה בהיסטוריה של הדמויות שלנו - זה היה קל להחריד. היה קל מאוד לעבוד עם בראד. אני מקווה שיצרנו קשר קולנועי טוב".

     

    "היו זמנים בהוליווד" הוא גם סרט על חברות.

    "התעשייה שלנו באמת מבודדת, ומי שאתה עובד איתו מקצועית באמת הופך להיות המשפחה שלך. כמו שנאמר בסרט, קליף הופך כמעט לאשתו של ריק. על מי יש לריק לסמוך מלבדו? כשאתה מגיע לתעשייה הזו ומקווה לטוב, אתה מגלה שאתה מבודד, הלכה למעשה, ואתה חייב לסמוך על אחרים שישמרו על רוחך מרוממת. זו מערכת יחסים מקצועית, אבל אני אוהב שעבור קליף וריק היא גם הופכת למשפחה".

     

    אחרי הצילומים, הפכת לחבר של בראד?

    "בהחלט אקרא לו חבר".

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    לאתר ההטבות
    מומלצים