שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    עיבוד מחשב: מיכל וולבה

    אין קול ואין אונל: הרננדס עדיין חולם

    החלוץ של נוריץ' עשה היסטוריה כשהפך לקובני הראשון בתולדות הפרמייר-ליג. הוא חולם לשחק בנבחרת הלאומית, אבל השלטונות במדינתו מונעים זאת ממנו. למרות זאת, הרננדס לא מוכן לוותר ויעשה הכל כדי ללבוש המדים בכחול ואדום

     

    אונל הרננדס (צילום: getty images)
    העלה את הספירה ל-114. אונל הרננדס(צילום: getty images)

     

    השם אונל הרננדס אולי לא אומר לכם הרבה, אבל אם צפיתם ביום שישי במשחק הפתיחה של הפרמייר-ליג, שבו ליברפול ניצחה את העולה החדשה נוריץ' 1:4, יש מצב שאתם יודעים במי מדובר.

     

    הרננדס נכנס כמחליף בדקה ה-70, בעט פעמיים לעבר שערה של ליברפול, לא הבקיע, אבל בסך הכל הותיר רושם לא רע ב-20 הדקות הראשונות שלו באנפילד. אבל זה לא היה הסיפור הגדול, אלא העובדה שהוא עשה היסטוריה: הרננדס הפך לכדורגלן הקובני הראשון אי פעם שמשחק בפרמייר-ליג.

     

    אונל הרננדס עולה כמחליף (צילום: רויטרס)
    הרננדס (מימין) עושה היסטוריה(צילום: רויטרס)

     

    עד פתיחת העונה החדשה שיחקו בליגה האנגלית הבכירה שחקנים שהגיעו מ-113 מדינות שונות. אונל הרננדס הוסיף לרשימה גם את קובה, המדינה ה-114. לא מדובר בעניין של מה בכך. ועובדה שבכל רחבי העולם ובעיקר במדינות בהן יש קהילות גדולות של מהגרים מקובה, סיפורו של הרננדס תפס כותרות ראשיות. גם בקובה מולדתו ציינו את העניין, אבל לא בהבלטה מיוחדת.

     

    יש לכך מספר סיבות. קודם כל כדורגל הוא לא ענף ספורט מוביל במדינה הקאריבית. הספורט הלאומי בקובה הוא בייסבול. הקובנים חזקים גם בכדורעף, איגרוף, אתלטיקה וג'ודו. כדורגל? מאז ההופעה הבודדת במונדיאל של 1938, קובה כמעט ונעלמה ממפת הכדורגל העולמי.

     

    אבל הסיבה העיקרית היא שהרננדס לא משחק בנבחרת קובה - ולא מבחירה. הוא נולד בעיר מורון לפני 26 שנה ובשש השנים בהן חי בקובה הוא לא זוכר אפילו פעם אחת שבעט בכדור. מה שהוא זוכר זו ילדות מאושרת, משחקי ילדים ברחובות, גניבת פירות מהעצים ורדיפה אחרי ציפורים. "בקובה לאנשים אין הרבה, אבל הם שמחים בחלקם, וכך גם הייתה הילדות שלי", הוא מספר.

     

    נבחרת קובה בבייסבול (צילום: AP)
    עדיין הענף מספר 1 בקובה. בייסבול(צילום: AP)

     

    משחק כדורגל בקובה (צילום: gettyimages)
    קובה כמעט נעלמה ממפת הכדורגל(צילום: gettyimages)

     

    אימו התחתנה עם מאמן גרמני

    כשהרננדס היה בן שש אימו, ינייסי, היגרה לגרמניה והתחתנה עם אוואלד, מאמן כדורגל מקומי. אוואלד היה זה שהכיר לאונל הקטן את ענף הספורט החדש. "הוא אימן אותי, עודד אותי, עשה הכל בשבילי, והוא היה זה שראה שיש לי כישרון", סיפר הרננדס. "אני חייב לו את כל התודות שבעולם. אם לא הוא, אני לא יודע איפה הייתי עכשיו. אולי הייתי חוזר לקובה לרדוף שוב אחרי ציפורים".

     

    אחרי ששיחק בקבוצת הילדים של אביו החורג, ווסטפליה נוינקירשן, הגיע הרננדס בגיל 14 למחלקת הנוער של ארמיניה בילפלד. כשהיה בן 17 ערך המהגר הקובני את הופעת הבכורה המקצוענית שלו בליגה השנייה בגרמניה, במדי בילפלד. המאמן הראשון שנתן לו הזדמנות כשחקן מן המניין היה כוכב העבר כריסטיאן ציגה, אז מאמן בילפלד. בשנתיים הראשונות שלו רשם הרננדס 28 הופעות כקשר, אבל לא הצליח להבקיע. אחרי שלוש שנים בקבוצות המילואים של ורדר ברמן ו-וולפסבורג, הגיעה סוף סוף הפריצה. זה קרה כשעבר ב-2016 לאיינטרכט בראונשווייג.

     

    אונל הרננדס במדי איינטרכט בראונשוייג (צילום: gettyimages)
    קיבל את ההזדמנות ופרץ. הרננדס במדי בראונשווייג(צילום: gettyimages)

     

    בשנה וחצי בבראונשווייג, הרננדס לא רק הבקיע שישה שערים אלא גם הפך לכוכב הגדול של הקבוצה. קבוצות בליגה הראשונה בגרמניה החלו להתעניין בקשר הטכני והמבריק, אבל מי שזכתה הייתה דווקא נוריץ', מהליגה השנייה באנגליה, שרכשה אותו ב-2.5 מיליון אירו. זה לא היה מקרי. את נוריץ' מאמן מאז 2017 הגרמני הצעיר והעולה דניאל פארקה, שהיה בעבר מאמן קבוצת המילואים של דורטמונד. פארקה הכיר מצוין את הרננדס והאמין בפוטנציאל שלו."כשחתמתי בנוריץ' הוא ידע עליי הכל. זה היה מדהים. כשרק הגעתי לקבוצה הוא סיפר עליי סיפורים שרק מעטים ידעו", נזכר הרננדס. טוב, זה כנראה קשור לעובדה שפארקה אימן במשך שש שנים את ליפשטאדט, קבוצה שממוקמת 10 ק"מ מעיר מגוריו של הרננדס בגרמניה.

     

    הרננדס הגיע לאצטדיון קארו רוד בינואר 2018, והשתלב ישר מהרגע הראשון בהרכב. בעונה שעברה הוא כבר הפך לאחד מכוכבי הקבוצה, שסיימה במקום הראשון בליגת המשנה והעפילה לפרמייר-ליג. הוא הבקיע שמונה שערים, הוסיף עוד תשעה בישולים והפך לאחד השחקנים האהובים ביותר על האוהדים. הרגע הגדול ביותר שלו היה כשהבקיע את שער הניצחון בדרבי מול איפסוויץ'. ככל שנוריץ' התקדמה לעבר הבטחת העלייה לפרמייר-ליג, כך ההתעניינות העולמית בהרננדס הלכה וגברה. "התחלתי לקבל המון הודעות, גם בפייסבוק, והבנתי שהקובנים עוקבים אחרי בכל העולם" הוא סיפר.

     

    דניאל פראנקה על הקווים (צילום: gettyimages)
    ידע בדיוק למה הוא מביא את הרננדס לאנגליה. פארקה(צילום: gettyimages)

     

    "כשהבנתי שאני עומד לעשות היסטוריה, זה היה מאוד מרגש. אני ממש גאה בכך ובמיוחד שמח עבור כל הקובנים ששלחו לי הודעות ברכה. כל הקהילה הקובנית בעולם גאה בי ואני מקווה שאוכל להצטיין ולהוכיח שבקובה נולדים שחקני כדורגל טובים, לא רק שחקני בייסבול. זה יהיה מצוין עבור הדימוי של הכדורגל הקובני, כי זה עדיין ענף ספורט לא מספיק מפותח במדינה". כמובן שבסיום המשחק שבו נוריץ' הבטיחה את עלייתה, הרננדס שלף את דגל קובה והניף אותו לעבר היציעים. אין ספק, הוא פטריוט אמיתי.

     

    "אני מרגיש קובני"

    למרות שהוא חי כבר 20 שנה בגרמניה ואפילו שיחק פעם אחת בנבחרת גרמניה עד גיל 18, להרננדס אין שום ספקות: "אני מרגיש קובני, קובה נמצאת אצלי בלב. אם גרמניה תשחק נגד קובה, אתמוך כמובן בקובה. אבל כשאני נוסע לשם ומבקר את המשפחה והחברים, הם שואלים אותי למה אני משחק כדורגל? הם חושבים שזה ספורט חובבני שלא מרוויחים בו כסף".

     

    החלום הגדול של הרננדס הוא ללבוש את המדים הלאומיים ולשחק בנבחרת הלאומית של קובה. אבל נכון לעכשיו זה לא מתאפשר. הסיבה? השלטונות באי הקאריבי החליטו שבנבחרת ישחקו אך ורק שחקנים מהליגה המקומית. הסיבה העיקרית לאיסור הזה היא שמרבית הכדורגלנים הקובנים שמשחקים מחוץ למדינה הם בעצם עריקים. לאורך השנים ניצלו עשרות כדורגלנים את הנסיעות למשחקים בינלאומיים כדי לעזוב את המדינה הקומוניסטית, שהחיים בה קשים ביותר.

     

    אונל הרננדס בפעולה במדי נבחרת הנוער הגרמנית (צילום: gettyimages)
    שיחק בנבחרת הנוער הגרמנית(צילום: gettyimages)

     

    ב-2008 יצאה הנבחרת האולימפית למשחק מוקדמות בארה"ב ושבעה מהשחקנים ניצלו את ההזדמנות כדי לבקש מקלט פוליטי, אותו קיבלו באופן מיידי על פי חוקת ארה"ב. ב-2015 ערקו לא פחות מ-13 שחקנים מהנבחרת הלאומית ומנבחרת הנוער. עוד 12 משחקני הנבחרת הצעירה ערקו ב-2018 וממש לא מכבר, בטורניר ה"גולד קאפ" שאירחה ארה"ב בחודש שעבר, עוד ארבעה קובנים החליטו לנטוש את המולדת ולחפש לעצמם עתיד טוב יותר.

     

    חלק מהעריקים הצליחו לקבל חוזים מכובדים בקבוצות בליגות של ארה"ב, כולל ה-MLS. המפורסם ביותר הוא מיייקל גלינדו בן ה-38, שב-2005 נטש את חבריו לנבחרת במהלך טורניר בארה"ב. עד אז הוא שיחק 38 פעמים במדי הנבחרת הלאומית, אבל כמובן שלאחר מכן הוא כבר לא זומן. עוד כוכב מפורסם הוא אוסבלדו אלונסו בן ה-33 שערק ב-2007. אלונסו עשה קריירה מפוארת בארה"ב, שיחק עשר עונות בסיאטל סונדרס ונבחר ארבע פעמים לנבחרת האולסטאר של הליגה. גם הוא "נמחק" מבחינת ההתאחדות הקובנית.

     

    אפשר להבין מדוע גלינדו, אלונסו ויתר העריקים לא יזומנו לעולם לנבחרת קובה, לפחות כל זמן שהשלטון הנוכחי לא יוחלף. אבל הסיפור של הרננדס הוא שונה לגמרי. "זה מאוד עצוב כי יש לקובה לא מעט שחקנים טובים בכל העולם", אמר הרננדס בראיון ל'גרדיאן'. "ואנחנו רוצים להצטרף ולעזור. אנחנו לא צריכים את הכסף, נשחק בחינם. אמא שלי, שחזרה לגור בקובה, דיברה עם מאמן הנבחרת ועם ראשי ההתאחדות. היא אמרה לי שהם לא יודעים מה לעשות אבל אם זה היה תלוי בהם, הם היו שמחים שאשחק בנבחרת. אמא אמרה לי שיש הרבה פוליטיקאים שפשוט לא רוצים לעזור לענף הכדורגל. לבייסבול ולאיגרוף הם עוזרים, אבל לכדורגל לא. אין לי מושג מה הבעיה, אבל אני חושב שזה נורא".

     

    ראול מדרוס על הקווים (צילום: gettyimages)
    מדרוס. זימן את הרננדס לנבחרת(צילום: gettyimages)

     

    בנובמבר האחרון נראה היה שמשהו השתנה. מאמן הנבחרת, ראול מדרוס, התקשר
    להרננדס וזימן אותו למשחק מול הרפובליקה הדומיניקנית. אבל אחרי שכרטיסי הטיסה הוזמנו המאמן התקשר שוב ועדכן שלצערו הרננדס יוכל להגיע להוואנה, להתאמן עם שחקני הנבחרת – אבל לא לשחק. הטיסה כמובן בוטלה. מי יודע, אולי עכשיו, אחרי שהרננדס עשה היסטוריה והפך לקובני הראשון שמשחק בפרמייר-ליג, משהו יזוז בקובה והכדורגלן הטוב ביותר שנולד במדינה בשנים האחרונות יוכל להגשים את חלומו הגדול.

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים