שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    איך מכניסים וילה לתוך דירה?
    הילדים עזבו את הקן, הבית גדול על יושביו, נמאס להתרוצץ בין מדרגות וסמל הסטטוס החדש הוא מגדל יוקרה. בני 65 פלוס, שרוצים לסמן וי על חיים עירוניים, נפרדים מהגינה הגדולה ומהמרחבים ומתאימים את עצמם לסגנון החיים החדש. אתר "המקצוענים" עם מדריך למצמצמי דיור

    "מה אנחנו צריכים את כל הבית הענק הזה?" - אחרי שהגשימו את החלום הגדול של וילה מרשימה, התופעה של 'מצמצמי דיור' הולכת וצוברת תאוצה. יותר ויותר זוגות בני 65 פלוס, נוטשים את הבית הפרטי עם המפלסים, ועוברים לסמל סטטוס חדש – דירה במגדל יוקרה. במקום לשפץ את הבית שנבנה לפני כ-30 שנה ולהתאים אותו לצרכיהם החדשים, הם עושים לעצמם קופי-פייסט לעיר הגדולה או לעיר הקרובה למקום שילדיהם מתגוררים בה.

     

    אחרי שהילדים עזבו את הקן, רבים מוצאים את עצמם מתקשים לתחזק את הבית ואת הגינה הגדולה, מתעצלים לעלות ולרדת במדרגות מספר פעמים ביום ובעיקר מעוניינים להיות קרובים יותר למקומות בילוי. עכשיו, בשלב הפנסיה, כשהזמן פנוי וכמות התחביבים גדלה – הם מעדיפים נוחות ומיקום על פני גודל ופאר.

     

    הקושי הכרוך במעבר הוא לא מבוטל – שם נמצאים רוב הזיכרונות, פרטי הריהוט וחפצי האמנות שנרכשו בקפידה. המעבר לדירה בבניין כרוכה בוויתור מסוים על הפרטיות, לחיים עם שכנים שחולקים את אותה הקומה ולפרידה מכמות גדולה מאוד של חפצים, שלא יוכלו לעבור איתם לפרק הבא.

     

    מה מצפה למי שמתלבט, מה עומד בראש סדר העדיפויות שלו בבחירת המיקום, סוג הבניין, בחירת דירה שמאפשרת דינאמיות בתכנון שטח הפנים שלה וכיצד מתחברים לקהילה מחדש בגיל כה מתקדם? השאלות והתשובות לפניכם.

     

        (הדמיה: 3Division)
    קונים דירה גדולה ומבטלים חלק מהחדרים - הדמיה של פרויקט בודנהיימר בתל-אביב, קבוצת גבאי(הדמיה: 3Division)

    מי אתם, מצמצמי דיור?

    ובכן, למרות הקונוטציה של המילה "צמצום", לא מדובר בסגפנים, אלא בכאלה שהבינו שמשהו השתנה. לעתים יהיה מדובר בהורים שרוצים לסייע לילדיהם כבר בעודם בחיים. הם מבינים שאין להם צורך בוילה גדולה ומבודדת, ומעדיפים להיות במרחק הליכה מחוגים, חנויות וקופת-חולים. לעתים, השיקול הכספי הוא לא הקריטריון העיקרי. גם מי שיש להם די והותר, מעוניינים להרגיש שכמו נולדו מחדש, לספוג מקומות בילוי, קרבה לים או לפארק ולחלוק מגורים עם אוכלוסייה הדומה לשלהם, לפני שמגיע הגיל המתקדם יותר המחכה להם מעבר לפינה – ועמו, הדיור המוגן. מין תחושה של רצון לטרוף את החיים בביסים גדולים, להיות בסביבה דינאמית יותר ולהרגיש שמידות הבית תואמות את הסטטוס ואת הלו"ז החדש שלהם.

     

    לפי מה בוחרים את המיקום?

    "יש עיקרון מרכזי די פשוט שמנחה מצמצמי דיור בבחירתם את מיקום דירתם", מסבירה חן רון, מנהלת מחלקת שינויי דיירים בקבוצת גבאי. "משפחות ומשפרי דיור בוחרים את המיקום על פי איכות החיים והקרבה למקום העבודה. לעומתם, מצמצמי דיור, שהם לרוב אנשים בגיל הפנסיה, ייבחרו את המיקום לפי איכות חיים והקרבה למקום בו הם יכולים לעסוק בתחביבים שממלאים את זמנם. לכן, רבים ייבחרו לעבור למרכז תל אביב למשל, בזכות אירועי התרבות, האמנות, בתי הקפה, או בכלל למרכזי ערים בהם נמצאים במרחק הליכה לא רק בית המרקחת והבנק, אלא גם חוגים וקורסי העשרה מגוונים. שיקול חשוב נוסף יהיה להתקרב לילדים - הרבה זוגות מגיעים אלינו בעקבות הילדים שעברו לגור באזור".

     

    "הניסיון שלנו מראה שבאשר לשאלה אם זוגות מצמצמי דיור מעדיפים להישאר באותה עיר או לעבור לעיר אחרת, זה תלוי בעיקר בעיר המגורים הנוכחית", אומר אבי ביתן, סמנכ"ל השיווק בחברת מנרב. "אנשים שגרים בבית פרטי בעיר גדולה כמו חיפה או תל אביב, סביר שיישארו באותה עיר ובאותה הסביבה, או שיעברו לשכונה חדשה יותר עם נגישות גבוהה ושירותים מתאימים. מי שגר ביישוב או בעיר קטנה, אולי יעדיף לעבור לעיר הגדולה הקרובה. גם הגיל עשוי להשפיע על ההחלטה – בטווח הגילאים של 60-80, יש סיכוי נמוך יותר שהזוג ירצה לעשות שינוי ולעבור לעיר אחרת. בגילאים המבוגרים, זה יותר קשה להתמודד עם מעבר לעיר אחרת".

     

    איך משמרים את הפרטיות שהייתה בבית הפרטי?

    "אחד החששות המרכזיים של מצמצמי דיור הוא אבדן תחושת הפרטיות שהייתה להם בבית פרטי עם גינה וגדר", אומרת אווה פיקל, מנהלת המכירות של קבוצת יובלים ברעננה. "הפחד הראשון של זוגות שמתלבטים אם לעבור לבניין משותף הוא תמונה מפחידה של מגדל מגורים עצום עם 6 דירות בקומה ו-4 מעליות. יש כמובן כאלה שזה מתאים להם, אך אני רואה רוכשים רבים שמעדיפים ללכת דווקא על בנייני בוטיק קטנים יותר, עם מעט דיירים ופחות דירות בקומה. מסיבה זו, מי שידו משגת מעדיף פנטהאוז. מספר הדירות בכל קומה הוא משמעותי עבורם, משום שהם מעוניינים בפחות קירות משותפים עם השכנים וביותר כיווני אוויר. דבר זה מסייע להם לשמר מעט מתחושת המרחב שהייתה להם בבית הפרטי.

     

    לדבריה, "בניינים קטנים הם אינטימיים יותר, חוג החברים בו בדרך כלל הומוגני יותר, מה שאולי מזכיר להם את השכנים מהבית ליד, ובעיקר, יש בהם פחות אלמנטים משותפים לכלל הדיירים, שעולים הרבה כסף ובסופו של דבר לא תמיד משמשים דווקא את מצמצמי הדיור. אם לזוגות צעירים יותר שחשוב שיהיה חדר משחקים לילדים או חדר כושר, לזוגות המבוגרים יותר כבר יש את חדר הכושר והחוגים שלהם, ואת הבריכה אליה הם רגילים ללכת, והרבה פעמים יעדיפו ללכת למסגרות המוכרות עם חברים שלהם, מאשר להיכנס לבריכה עם השכנים".

     

        (הדמיה: סטודיו 84, באדיבות פרויקט יובלים, אורבן גארדן בנווה זמר)
    במקום גינה, מרפסת ירוקה(הדמיה: סטודיו 84, באדיבות פרויקט יובלים, אורבן גארדן בנווה זמר)

    ההעדפה: דירה גדולה שקל לשנות בה את חלוקת החדרים

    "במקרה הזה ההחלטה של מרבית מצמצמי הדיור היא כמעט שיטתית", אומרת פיקל. "מצמצמי דיור ייבחרו כמעט תמיד דירת שישה חדרים ויהפכו אותה לדירת ארבעה חדרים, וכך יגדילו את סוויטת ההורים ואת החלל הציבורי של הדירה. שני החדרים הנוספים ישמשו חדר עבודה וחדר לנכדים. הסיבה היא שכבר אין צורך בהרבה חדרים אינדיבידואלים לילדים, שכן הם מרבים לארח ומעדיפים להגדיל את החלל הציבורי בדירה".

     

    לדבריה, "מאחר שמדובר בסופו של דבר בדירה של זוג, הם רוצים סוויטת הורים כמה שיותר גדולה ונוחה. לעיתים, הם גם ישמרו את החדר הנוסף בגילאים בהם כבר מעדיפים לישון בנפרד. הבחירה בדירה גדולה יחסית (שישה חדרים) היא משום שקודם כל, הם יכולים להרשות לעצמם, ושנית, משום שהנטייה היום היא לבנות דירות קטנות יחסית, ודירת ארבעה חדרים לא תמיד מספקת להם את המרחב אליו הם התרגלו. מצמצמי דיור יחפשו גם דירות שבנויות בצורה של ריבוע, כך שניתן לשנות בקלות רבה יותר את חלוקת פנים הדירה. לשם כך, הם גם לרוב מוודאים שהממ"ד ממוקם בקצוות של הדירה ולא מגביל מבחינת יכולת חלוקת החדרים מחדש. אחרת, אם הממ"ד הוא במיקום מרכזי לא ניתן יהיה לשבור את הקיר שלו על מנת להרחיב את הסלון".

     

    נפרדים ממחצית מהציוד במעבר מבית פרטי לדירה

    ככלל, במעבר מווילה לדירה, מצמצמי דיור, נפרדים מיותר מ-50 אחוז מהחפצים. זאת, בשונה ממשפרי דיור שעוברים מדירה קטנה לדירה גדולה יותר. "ראשית, כי השינוי הפיזי משמעותי – הבית קטן יותר והרבה רהיטים לא מתאימים", מסבירה רון. "נדיר שזוג מצמצמי דיור ייקחו איתם את הסלון, חדר השינה או את חדר האוכל הישנים, אלא ייקנו רהיטים חדשים שמתאימים לעיצוב ולגודל של הדירה. שנית, משום שהמעבר הזה בכל מקרה דורש איזה שינוי תפיסתי, רצון לרענן ולחדש, וריהוט חדש הולך עם התפיסה הזו יד ביד. לכן בדרך כלל מצמצמי דיור ייקחו איתם את הפריטים בעלי הערך הסנטימנטלי – שטיחים, תמונות, פרטי אמנות, רהיט עם סיפור מיוחד, אבל מיתר הדברים ייפרדו". 

     

    איך מתאימים את החפצים הישנים שהתאימו בבית רחב ידיים לדירה קטנה יותר?

    "התפיסה פה היא בעצם הפוכה, והשאלה שמצמצמי הדיור שואלים את עצמם היא לא איך הדירה תתאים לחפצים הישנים, אלא אילו חפצים ישנים יתאימו לדירה החדשה", אומרת פיקל. "הם מרגישים שחרור מעצם העובדה שהם לא חייבים לקחת את הרהיטים החדשים, ולרב ייקחו באמת רק את מה שיקר לליבם ושיכול להתאים. אם למשל הייתה להם פינת אוכל גדולה ומאסיבית בבית הישן, הם לא יחשבו פעמיים לפני שיזרקו או ימסרו אותה. לעומת זאת, אם היה להם בבית הישן שולחן קפה עדין וייחודי, ייתכן ואותו כן ייקחו וישלבו אותו עם ספה חדשה. החשיבה היא כאמור, קודם כל מה באמת חשוב לי, מה עושה לי טוב, ואחר כך האם הוא יתאים לי ואיפה. אני רואה גם פריטים שמשנים את שימושם בהתאם לגודל. אם למשל בביתם הישן הייתה לזוג מראה מאסיבית בכניסה לבית, זו כבר לא תתאים בכניסה לדירה, אך אולי תתאים בסוויטת ההורים בדירה החדשה, שלרב תהיה אף גדולה מחדר השינה שהיה להם בבית הפרטי".

     

    האם אנשים מוכרים את החפצים או מוסרים אותם?

    רון: "בטווח הגילאים הזה נדיר שנראה אנשים שממש מתעסקים במכירה בסגנון יד שנייה, אולי קבוצת קטנה של אנשים יותר טכנולוגיים שמודעים יותר לאפשרויות הקיימות או נעזרים בילדים שלהם. לרוב, הם מעבירים את הציוד לילדים או לנכדים או מוסרים אותו לנזקקים".

     

    איך מתגברים על הקושי בזריקה של חפצים בעלי ערך רגשי או כלכלי?

    "חשוב להבין שאת החפצים בעלי הערך הרגשי לא זורקים," אומרת רון. "בדרך כלל לוקחים אותם או שמעבירים אותם לילדים. לגבי החפצים בעלי הערך הכלכלי זה תלוי – כאמור, חפצי אמנות או רהיטים מאוד מיוחדים, לא ייזרקו. אבל ספה, גם אם היא יקרה מאוד, אם אין לה שימוש והיא כבר לא מתאימה, זורקים, ואפילו די בקלות. אנשים שהחליטו לעשות מעבר כל כך משמעותי, מהווילה עם הזיכרונות הנוסטלגיים מהתקופה שהילדים גדלו לדירה, הם אנשים שעברו עם עצמם תהליך של שינוי מחשבתי. הם החליטו שאחרי שנים של השקעה בילדים, בעבודה, זה הזמן 'לעשות בשביל עצמם', לעבור למקום שיהיה להם נוח וכיף ומתאים. אחרי החלטה כל כך משמעותית של לעזוב את הבית – לזרוק חפצים זה כבר החלק הקל. אנשים שקשה להם לזרוק את הספה – זה אנשים שכנראה לא מתאימים בכלל למעבר מסוג זה".

     

    פיקל: "במהות, המעבר הזה שנעשה בגיל השלישי נעשה משתי סיבות. הסיבה הראשונה היא הנוחות – הם בוחרים לעבור לדירה במיקום נוח יותר עבורם, שהתחזוקה בה קלה יותר. השנייה היא הרצון להתחדש, 'לעבור שלב' בחיים. על מנת לשקף את ההתחדשות הזו, הם בדרך כלל בוחרים ברהיטים חדשים. הם משילים מעצמם איזה סוג של כבדות, שבאה לידי ביטוי גם בריהוט הישן והמאסיבי, ובוחרים בריהוט קליל, לבן, מינימליסטי ומודרני".

     

    עוד כתבות בנושא:

    קונים דירה מיד שנייה? הכינו כסף לשיפוצים  

    המדריך הגדול לשיפוץ קטן

    שיפוץ הבית המשותף

     

    איך מתרגלים לחיות עם שכנים?

    ממש כפי שזוגות צעירים נהנים מהקרבה של זוגות צעירים עם ילדים בגילאים דומים, כך גם מצמצמי דיור. "בגלל המיקום, הפסיליטיז ורמת המחיר, פרויקטים נוטים למשוך אליהם אוכלוסייה בעלת קווי דמיון, בעיקר בגיל ובמצב המשפחתי", אומר ביתן. "במשך הזמן, נוצרים מפגשים חברתיים שמגבירים את תחושת הקהילה ומאפשרים לייצר קשרים חדשים וחברויות חדשות, כמו שהיה 'בשכונה של פעם'. לרב אלה אנשים ברמה סוציו-אקונומית דומה ועם אותם תחומי עניין, ולכן נוצרים מעגלים חברתיים חדשים".

     

    "עם זאת, כמובן שלא הכל ורוד, ובבניין משותף עלולות להיווצר לעיתים מחלוקות בין הדיירים", מוסיף ביתן. "לכן, חשוב בשלב החיפוש לנסות להבין מי מרכז את הטיפול בבניין ואם יש חברת ניהול (בדרך כלל בפרויקטים חדשים יש). כמו כן, לאחר שכבר עברתם, אם השכנות הטובה חשובה לכם, נסו לייצר מפגשי דיירים קבועים, גם כאלה שמטרתם העניינים השוטפים של הבניין, אך גם כאלה למטרות העשרה ופנאי – למשל הרצאה חודשית קבועה או ארוחה משותפת – ככל שהקשרים החברתיים יהיו יותר טובים, כך קטן הסיכוי לחיכוכים בין השכנים".

     

    גינה תלויה במקום החצר של פעם

    אחרי שהתרגלו במשך שנים לשבת לשתות את הקפה של הבוקר בגינה, כשבידם עיתון, אחת השאלות הגדולות של מצמצי הדיור היא כיצד הם יתרגלו לחיות בלי גינה. פיקל: "זו אכן שאלה שעולה פעמים רבות, אך מצד שני צריך לזכור שמדובר בזוגות שמאסו בתחזוקת הגינה, והיא מהווה את אחת הסיבות למעבר לדירה. נקודת האמצע היא בהקמת מרפסת תלויה, שכוללת מערכת השקיה ודישון אוטומטית שתמנע מהם את הצורך להשעבד מחדש לטיפול בצמחים. בטרם הכניסה לגינה, כדאי לתכנן מראש בעזרת אדריכל נוף את הגינה התלויה, להתאים את הצמחים לאקלים ולכיווני השמש, למקם אותה בקרבת חלונות גדולים שיכניסו קצת את הטבע הביתה, עם יציאה נוחה למרפסת. הדבר גם יגביר את כמות האור בדירה".

     

    דירה חדשה או שיפוץ דירה יד שנייה?  

    "בשלב הזה של חייהם, רבים לא ממהרים להיכנס לשיפוץ מהיסוד, אלא מסתפקים בשיפוץ קל יחסית או בשינוי חלוקת חדרים בשלב הבנייה. הם ירצו דירה שמתאימה בדיוק לצרכיהם, ובניין שיש בו חדר כושר, שומר, ועוד אלמנטים שמשפרים את איכות החיים והנוחות. כך, גם אם זוג יבחר בדירה יד שנייה, זו לרב תהיה דירה בבניין חדש יחסית, הכולל את הפסיליטיז הנהוגים בבנייה החדשה. רובם, יכולים להרשות לעצמם דירה חדשה יותר, שיש צורך לשיפוצים קוסמטיים בלבד בה".

     

    האם מבחינה כלכלית זה בכלל משתלם?

    "ראשית, סביר להניח שאף זוג כאמור לא יחליט בשלב זה להשתעבד למשכנתא חדשה, לכן לרב הבחירה תהיה תואמת את האפשרות הכספית של הזוג," אומר ביתן. "אף כי דירות במגדלים חדשים, ובפרט הפנטהאוזים שקורצים בדרך כלל למצמצמי דיור, הן מוצר יקר, רמת המחירים עדיין תהיה שוות ערך או אפילו פחותה ממחיר המכירה של וילה, ולכן לרב תכסה את עלות המעבר".

     

    ומה לגבי הפתרון של השכרת הבית הפרטי ומעבר למגורים בשכירות בדירה אחרת?

    ביתן: "הכדאיות הכלכלית היא בהתאם לאזור המדובר. שכירות של וילה ביישוב בשרון לא בהכרח תוכל לכסות דירה במגדל חדש בהרצליה או בנתניה".

     

    צריכים קבלן שיפוצים? לחצו כאן

      

    ynet הוא שותף באתר "המקצוענים"  

    פורסם לראשונה 16/08/2019 08:45

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים