שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    הדברים המשונים והמרתקים שהשארנו על הירח
    חומר נפץ ששלחו הסובייטים עם לונה 2, הצרכים של ארמסטרונג ואולדרין וגם כדור גולף, נוצה ופטיש ופסל "האסטרונאוט שנפל"

    האסטרונאוטים והחלליות שביקרו על הירח הביאו משם כ-380 קילוגרמים של סלעים ודגימות גיאולוגיות. על פניו, זהו הישג בלתי מבוטל: כמעט חצי טון של אדמת ירח שהובאה לשימושם של החוקרים במעבדות כנגד כל הקשיים והסכנות שבדרך.

     

     

    אבל סביר להניח שהעובדה הבאה תפתיע אתכם: אנחנו השארנו על הירח קרוב ל-170 טון של זבל- יותר מפי 400 ממה שלקחנו. אפשר למצוא הצדקה לכל גרם וגרם מהזבל הזה, כמובן. ניל ארמסטרונג ובאז אולדרין, למשל, השאירו מאחור את השקיות שבהן עשו את הצרכים שלהם. אני די בטוח שהמדענים העדיפו לבחון את דגימות הקרקע שהביאו האסטרונאוטים, במקום את ארוחת הערב האחרונה של ניל.

     

    אנחנו לא רגילים לשמוע על הג'אנק שהשארנו על הירח - וצריך להודות, את מי זה מעניין? גרינפיס עסוקה מעל הראש, ואפילו לנקות את הירקון הוא אתגר לא קטן - אז למי יש כוח לעשות מהומות על כמה חתיכות מתכת שיושבות להן בדממה הנצחית של הירח? אבל זבל הוא לא תמיד רק זבל. כמו שאריות מדורה מתקופת האדם הקדמון, הג'אנק שהשארנו על הירח יכול ללמד אותנו הרבה על הדרך שבה חקרנו אותו.

     

    החללית הראשונה שהתרסקה על הירח

    למשל, בשנת 1959 עמדה החללית לונה 2 להיות העצם הראשון מעשי ידי אדם שינחת על הירח. יכול להיות ש'ינחת' אינה תיאור מתאים. לונה 2 תוכננה להתרסק על הירח. זו הייתה לא יותר מאשר הוכחת יכולת: המהנדסים ביקשו בעיקר לבחון את הרקטות ומערכות הניווט - והם הצליחו.

     

    ואם יבקרו תיירים מהעתיד במקום שבו התרסקה לונה 2, מה יגלו שם? השאלה הזו נראית לנו אולי חסרת חשיבות, אבל היא בברור העסיקה את הפוליטיקאים הסובייטים שפיקחו על תוכנית החלל.

     

    לונה 2 (צילום: מתוך ויקיפדיה)
    לונה 2(צילום: מתוך ויקיפדיה)

      (צילום: ארכיון
    (צילום: ארכיון "ידיעות אחרונות")

     

    לונה 2 נשאה עליה מכשיר ניסוי שבחן את השדה המגנטי של הירח, אבל קרוב לוודאי שזה לא ממש יעניין את התיירים מהעתיד. מישהו הציע לצייד את לונה 2 בראש נפץ גרעיני כדי שהאמריקנים בכדור הארץ יוכלו להווכח במו עיניהם שהרוסים השיגו אותם במרוץ אל הירח, אבל למרבה המזל הרעיון האווילי הזה נפסל על הסף.

     

    לבסוף הוחלט שלונה 2 תמריא ועליה שני כדורים עשויים מסגסוגת טיטאניום. דפנותיהם של הכדורים היו עשויות משושים - בדומה לכדורגל טיפוסי - ועל כל משושה היה מוטבע סמל ברית המועצות ותאריך הנחיתה. בתוך הכדורים היה חומר נפץ שמטרתו הייתה להתפוצץ ברגע ההתרסקות ולרסס את אדמת הירח במאות משושים. באופן זה יידע כל מי שיבקר במכתש שיצרה לונה 2 שהקומוניזם ניצח את הקפטיליזם, או לפחות הוביל עליו בנקודות בשלב הזה. מבחינתם של הפוליטיקאים לא חשוב אם לונה 2 תגלה שהירח עשוי מגבינה שוויצרית, כל עוד העכבר שיגיע אליו ראשון יהיה דובר רוסית.

     

    חליפת חלל ומגפיים

    ומה לגבי האמריקנים? ובכן, אפולו 11 השאירה מאחוריה כמאה פריטים שונים ומשונים. חלקם הושלכו החוצה מהחללית לפני ההמראה כדי לחסוך במשקל, כמו חליפת החלל של ניל ארמסטרונג והמגפיים של באז אולדרין. חלקם הושארו במכוון לתפארת ארצות הברית - כמו הדגל המפורסם, למשל.

     

    לרוע המזל האסטרונאוטים תקעו את הדגל קרוב מדי לחללית, ובזמן ההמראה הסילונים עקרו אותו מהמקום והעיפו אותו. במשימות הבאות האסטרונאוטים הקפידו לנטוע את הדגל רחוק יותר.

     

    שיגור אפולו 11 (צילום: נאס
    שיגור אפולו 11(צילום: נאס"א)

     

    רוב הפריטים הסמליים שהשאירו ניל ובאז אחריהם מלמדים על כך שאנשי נאס"א ראו בנחיתה המאויישת הראשונה על הירח אירוע שהתעלה אל מעבר ליריבות האמריקנית-סובייטית. למודול הנחיתה הוצמד לוח מתכת ועליו נכתב: “כאן הניחו רגליהם לראשונה בני אדם מכדור הארץ על אדמת הירח. אנחנו באים בשלום עבור כל המין האנושי". הם השאירו גם מדליית הנצחה לזכרם של שני קוסמונאוטים סובייטים, ענף של עץ זית עשוי זהב ודיסקת סיליקון קטנה ועליה הצהרות ממוזערות של 73 מנהיגים מכל רחבי העולם.

     

    הנשיא שלנו באותה תקופה, זלמן שז"ר, כתב על הדיסק: “מנשיא ישראל בירושלים, בתקווה לשלום שיחזיק מעמד כל עוד הירח קיים”. זה היה בשנת 1969, ולפי מצב העניינים נכון להיום נראה לי שהירח ישבר קודם.

     

    גם המיקום של הפריטים סביב אתר הנחיתה יכול לתת לנו מושג על אופי המשימה. ניל ובאז היו לחוצים מאוד להספיק את כל הפעילות המתוכננת בזמן הקצר שהוקצב להליכה על הירח. ברגע האחרון, ממש לפני ההמראה חזרה, ניל הזכיר לבאז שהם צריכים להשאיר את הסמלים ואותות ההנצחה - ואולדרין פשוט השליך אותם החוצה מהדלת. לא בדיוק טקס מושקע, אבל קשה להאשים אותו.

     

    כדורי גולף ומקל

    גם תיירים שיבקרו באתרי הנחיתה של חלליות אפולו המאוחרות יותר ימצאו שם פריטים בלתי צפויים, בלשון המעטה. למשל, אלן שפרד, מפקד אפולו 14, הביא עימו בכיס חליפת החלל שני כדורי גולף וראש של מקל גולף סטנדרנטי שהוברג לתוך מקל איסוף סלעים.

     

    המכה הראשונה העלתה בעיקר אבק, אבל המכה השניה הייתה מוצלחת יותר. שפרד דיווח למרכז הבקרה שהכדור עף "מיילים על גבי מיילים". מאוחר יותר הוא הודה שהכדור עף קצת פחות מ-100 מטרים. אדגר מיצ'ל, חברו לצוות, ניסה להכנס לספרי ההיסטוריה כאתלט האולימפי הראשון על הירח והטיל את מקל איסוף הסלעים ככידון.

     

    פריטים ששמר ניל ארמסטרונג מהירח (צילום: AP, NASA) (צילום: AP, NASA)
    פריטים ששמר ניל ארמסטרונג מהירח(צילום: AP, NASA)

     

    האסטרונאוטים של אפולו 15 חשו שהם חייבים להתעלות על ההברקות של אפולו 14 והגו תוכנית חינוכית משלהם. דייב סקוט לקח איתו לירח נוצת בז - הבז הוא קמע בית הספר לטיסה של חיל האוויר, וכל שלושת חברי הצוות היו אנשי חיל האוויר. ג'יימס אירווין החזיק את המצלמה וסקוט אחז ביד אחת את הנוצה וביד השניה פטיש. הם התכוונו להוכיח את טענתו המפורסמת של גלילאו לפיה בוואקום מוחלט כל שני עצמים יפלו לקרקע באותה המהירות, ללא תלות במאסה שלהם.

     

    הבעיה היא שגלילאו לא לקח בחשבון שחשמל סטטי עלול להצמיד את הנוצה לחליפת החלל ובכך להכשיל את הניסוי באופן מביך ביותר בשידור חי. סקוט תיכנן לבצע ניסוי מקדים רק כדי לוודא שהכל יעבוד חלק, אבל לוח הזמנים הלחוץ הכריח אותו לקחת סיכון ולעשות את הניסוי הראשון מול המצלמות. למרבה המזל הנוצה והפטיש נפלו אל הקרקע באותה המהירות והתאוריה של גלילאו נותרה על כנה.

     

    בולים על הירח

    ציוותה של אפולו 15 היה גם מעורב בשתי שערוריות לא נעימות. החמורה מביניהן הייתה הגילוי שאנשי הצוות לקחו עימם לחלל בולים: הם התכוונו למכור אותם מאוחר יותר תמורת כסף רב לאספן בולים עשיר. כשנתגלה העניין סוכלה המכירה והאסטרונאוטים ספגו נזיפה רשמית.

     

    התקרית השניה התרחשה אף היא לאחר הנחיתה. במסיבת העיתונאים סיפר סקוט שזמן מה לפני הטיסה לירח פגש במסיבה פָּסל בלגי בשם פול ואן הויידונק. הוא הציע לפסל ליצור עבורם פסל אלומיניום לזכרם של 14 אסטרונואטים שנפלו בעת מילוי תפקידם, יחד עם לוח הנצחה ועליו יהיו רשומים שמות הנופלים. ואן הויידונק נתבקש שלא ליצור העתקים נוספים של פסל "האסטרונאוט שנפל", כפי שכונתה היצירה, כדי שלא להפוך את מפעל ההנצחה לעניין מסחרי. על הירח ניצל סקוט רגע שבו המצלמות לא עבדו, אמר למרכז הבקרה שהוא מנקה משהו ברכב החלל, והניח את הפסל הקטן על הקרקע.

     

    בנאס"א לא עשו עניין מהחריגה הקטנה והמובנת מהנהלים, אבל אז החליט הפסל הבלגי ליצור עוד 100 עותקים של פסל "האסטרונאוט שנפל" ולמכור אותם תמורת אלפי דולרים. גם הניסיון הזה למסחר את חקר הירח סוכל על ידי נאס"א.

     

    מעניין לציין שפסל "האסטרונאוט שנפל" יכול להיחשב, ובצדק, כיצירת האמנות הראשונה מחוץ לכדור הארץ. אם בוחנים את כל מה שהשאירו חוקרי החלל מאחוריהם על הירח - ציוד מחקר, מכשירי ניסוי, סמלים פוליטיים וכדומה, אולי יצירת האמנות הזו מסמלת את הכיבוש האמיתי של הגבול האחרון, החלל. אמנות היא מטבע הדברים מותרות. הפסל, יחד עם כדורי הגולף של שפרד, נותנים לנו את התקווה שהביקור על הירח עשוי להיות ביום מן הימים פעילות שגרתית ופשוטה - כזו שתשאיר מספיק זמן להינות מאמנות וגולף.

     

    הכתבה לקוחה מתוך הפרק "הדברים שהשארנו מאחור על הירח", בפודקאסט "עושים היסטוריה עם רן לוי".

     

    להאזנה לפרק המלא - לחצו כאן  

     

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: נאס"א
    הדגל נפל. באז אולדרין על הירח
    צילום: נאס"א
    מומלצים